"חטפתי נוק-אאוט ממה שקרה פה", אומר קובי סלע. "אני, סאונד מן, האיש הקטן בהפקה, חטפתי סנוקרת".
סלע, איש סאונד ואחד מעובדיה הוותיקים והמוכרים של תעשיית הטלוויזיה והקולנוע המקומית הלא פשוטה, הרגיש שמזלו הולך להשתנות כשהגיעה לישראל הפקת הענק האמריקאית של רשת NBC על-פי פורמט של קשת - "דיג" ("DIG"). הוא נשכר להיות אחד מ-130 העובדים הטכניים הישראליים שאמורים היו להשתלב בהפקה.
"זו הייתה הפקה נהדרת, מרשימה ברמה שלא רואים פה בארץ. צילמנו במערות צדקיהו, מתחת לשער שכם בירושלים, הצליחו לעשות שם דברים יוצאי דופן", הוא מספר.
56 ימי הפקה תוכננו - עד לחודש ספטמבר, עם אפשרות הארכה עד לסוף השנה. בפועל, 19 ימים אחרי שיצאה ההפקה לדרך בירושלים, ואחרי שהספיקו לצלם את הפיילוט בלבד, החל מבצע "צוק איתן" - והאמריקאים עזבו.
"אמרתי 'לא' להרבה הפקות אחרות, כי הייתה לי ההפקה הנהדרת הזו עם החוזה הכי טוב שהיה לי אי-פעם", אומר סלע. "היה נראה לי שהאופק הכלכלי שלי לשנה הבאה הוא טוב, ועכשיו אני במקום רע מאוד. בגלל שסירבתי להפקות, מה שיצא לפועל כבר מאוחר לי, והיתר נדחה.
"רוב המשכורות שאנחנו עובדים איתן הן שוטף פלוס 30 לכל הפחות, ועוד מעט יש חגים, שבמהלכם באופן מסורתי אין עבודה. עכשיו יכול מאוד להיות שלא אעבוד עוד 3 חודשים. אם אני לא מוצא פתרון ראוי וטוב, אני לא יודע מה אני הולך לעשות".
לדברי עידן אור, יו"ר אקט, המייצג את העובדים בתעשיית הטלוויזיה והקולנוע, ההשלכות של מבצע "צוק איתן" על שוק ההפקה הן דרמטיות. במיוחד לאור הבריחה המידית של "דיג" ושל ההפקה האמריקאית האחרת שהצטלמה באותו זמן בכפר-סבא, "רודן" ("Tyrant"). מרגע שהחל ירי הטילים על ישראל, שתי ההפקות עקרו למחוזות אחרים להמשך הצילומים.
"מאות אנשים נפלטו לשוק"
"כל אחת מההפקות הכניסה לשוק הישראלי בין 30-40 מיליון דולר, ולכן הנזק הישיר של בריחת ההפקות האמריקאיות מגיע לדעתי לסדר גודל של 100 מיליון שקל", אומר אור. "'Tyrant' היו לקראת סיום, והיה להם עוד 8 מיליון דולר להוציא, ו'DIG' הייתה אמורה להוציא עוד 25 מיליון דולר. בהפקת ''Tyrant' היו בין 250-300 עובדים קבועים, וב-'DIG' היו 130 עובדים. ביום אחד כולם אHבדו את מקום העבודה שלהם".
גלי רשף מונה לתאורן של "DIG". "על-פי התוכנית המקורית צולם הפיילוטף שהוא ארוך יותר מיתר הפרקים ומושקע יותר. אם היו אוהבים אותו, היו מאריכים את ההפקה עד 31 בדצמבר. במהלך ההפסקה הזו פרצה המלחמה. אז האריכו את ההפסקה בעוד שבוע ובעוד שבוע. האמריקאים שהיו פה חזרו הביתה, בהתחלה לחופשה קצרה, ואז הם הבהירו שהם לא חוזרים".
- איזה פיצוי קיבלת?
"קיבלתי פיצוי על 5 ימי עבודה - יום על כל חודש שאיבדתי. זה באמת כלום. הנזק הוא עצום, אבל לא רק בגלל שהם נעלמו, אלא בגלל שאין שום דבר אחר. הפקות אחרות שהיו אמורות להגיע מחו"ל לא מגיעות כרגע - קופרודוקציות בקולנוע עם בריטניה וצרפת לא ייצאו כנראה לפועל. במקביל נהייתה הקפאה של הפקות טלוויזיה ישראליות, כי מה שהיה אמור להיות משודר מונח בינתיים על המדף. עכשיו הזכייניות בטח גם יקבלו הקלות, אז תהיה עוד דחייה בהפקות".
- אז מה עושים?
"מאות אנשים נפלטו עכשיו לשוק, וכל אחד מנסה לגרד ימי צילום איפה שהוא יכול. לכל החודשים הקרובים, בהם הייתי אמור לצלם את ההפקה האמריקאית, הצלחתי למצוא 4 ימי צילום משוריינים. יש לי בן בתיכון ובת באוניברסיטה, וזה עולה כסף. אני פותח חסכונות. אין ברירה. זה המצב שהגעתי אליו".
נזק למעגלים היקפיים
לקח לתעשייה האמריקאית קרוב ל-15 שנה לשוב לצלם בישראל. בראשית שנות ה-2000 צולם בישראל הסרט "משחק ריגול" עם רוברט רדפורד ובראד פיט, ומיד עם פרוץ האינתיפאדה השנייה, התקפלה ההפקה ועזבה.
רק תחייתה של הטלוויזיה הישראלית ושיתופי-הפעולה של גופים כמו קשת הביאו לחזרת האמון של השוק האמריקאי בהפקות בלוקיישן המגוון שישראל מציעה, למרות עלויות הביטוח ואי-שיתוף-הפעולה המופגן של הרשויות להקל את הצילומים בארץ.
במשך 4 שנים, פעל אבי ניר, מנכ"ל קשת, להבאת ההפקות לישראל, אך כשהמצב הביטחוני מתערער, יש מעט מאוד דברים שיכולים לחזק את הרצון של השוק העולמי להישאר פה.
"הנזק למעגלים שנהנו מההפקות האלה עצום", אומר אור. "בתי-מלון, תחבורה, חברות מזון, הסעדה וכמובן המסים ששילמו. פרק של סדרה כמו 'Tyrant' מצולם ב-8 ימי צילום, כשתקציב התחבורה לבדו עמד על 850 אלף שקל. עלות פרק שלם של סדרה ישראלית לא מגיע לסכום הזה".
אור מספר שמי שאומר במקרים אלה את המילה האחרונה, אלה חברות הביטוח. "התנאי של חברת הביטוח היה החלטה על הפסקת אש קבועה ו-4 חודשים רצופים של שקט. אם תנאים האלה לא מתקיימים, החברה לא הייתה מבטחת את הפקות הענק".
גם סלע מספר מה התרחש מאחורי הקלעים של ההפקה ברגע שהורגשה מתיחות באזור. "מיד אחרי חטיפת שלושת הנערים הייתה מתיחות באזור ירושלים, שם צולמה ההפקה", מספר סלע. "בתוך דקות הגיע טלפון מחברת הביטוח, שהודיעה שחייבים להפסיק לצלם שם והכריחה שינוע של המחנה העצום שהקימה ההפקה מירושלים לעכו. אנחנו מדברים על מחנה קרוואנים שכולל קרוואן לכל אחד מעשרת השחקנים, ועוד קרונות רבים של איפור והלבשה ושירותים כימיים, גנרטורים, משאיות ציוד, הספקת ציוד וקייטרינג".
לדבריו, רק כורח התנודות התכופות בצילומים במדינה עם מציאות שברירית כמו שלנו גורמת לחברות ההפקה לחשוב פעמיים. המשך הצילומים של הסדרה מתבצע בימים אלה בקרואטיה.
הפקות מקומיות מוקפאות
פרט לבריחה האמריקאית, סובלים אנשי התעשייה מהקיפאון ששורר גם פה. המלחמה האריכה את חיי המדף של התכנים שמחזיקים הזכיינים, ורשימת ההפקות שיוצאות היום לשוק הולכות ומתמעטות. העובדה ששוק העובדים הטכניים - המאפרים, הצלמים, אנשי הסאונד והתאורה - הוא שוק שמתבסס אך ורק על עבודת פרילנס, מביאה לפגיעה אנושה במאות מאנשיה.
"אני יודע על הפקה אחת או שתיים חדשות, שאפשר לראות באופק צילומים שלה באזור חודש אוקטובר", אומר אור. "היו אמורות להתחיל הפקות כמו 'אקס פקטור', 'משחקי השף' של רשת, או הפקה של דרמה של הוט 'פצועים בראש' - ואלה נדחו. המשמעות היא שיש אנשים שאיבדו ביום אחד בין 50% ל-60% מהמחזור השנתי שלהם. אם אדם הרוויח במחזור השנתי בין 150-160 אלף שקל, ופתאום מאבד 100 אלף שקל, בשביל עצמאיים זה אסון".
התאורנית רעות ג'ינג' עבדה בעבר בהפקות כמו "ארץ נהדרת" ו"שוברי גלים" וגם עשתה לא מעט פרסומות, שוק שנעצר אף הוא כמעט לחלוטין. "בחצי השנה האחרונה עבדתי כמעט כל יום, 16 שעות ביום, ומאז המלחמה היקף העבודה שלנו הצטמצם מתפוסת עבודה של 100% כולל ימי שישי, למשהו כמו יומיים-4 ימי עבודה בחודש האחרון".
- ומה עושים?
"יש את כל הכסף שהרווחנו בחצי השנה האחרונה, אפשר להשתמש בו ולפתוח חסכונות ובעיקר לצמצם הרבה. הגרוע ביותר הוא שאי-אפשר לדעת מה יקרה. אנחנו מחכים לחצי שנה קשה, כי גם ספטמבר הוא חודש בלי הרבה עבודה".
- זה לא מביא אותך למחשבות על העתיד כעובדת פרילנס?
"זו מחשבה שעולה כל הזמן, אבל מי שזה המקצוע שלנו, לא יכול לעבוד כשכיר. אני עובדת כפרילנסרית, כי חברות ההפקה לא מעסיקות שכירים. כולנו, לא משנה מאיפה באנו, אנחנו לא רואי חשבון ולא עורכי דין. מה שאנחנו יודעים זה לעבוד בקולנוע ובטלוויזיה. העובדה שאנחנו צריכים להתמודד עם הדברים האלה בלתי נתפסת. אנחנו משלמים מסים וביטוח לאומי בשיעור גבוה, ולא מקבלים שום ביטחון תעסוקתי, וגם לא נקבל דמי אבטלה, למרות שאלה פיטורים לכל דבר".
"הפיצויים שהעובדים קיבלו היו לפי חוקי האיגוד, בין 3-5 ימי עבודה. אבל יש הרבה אנשים שלא באיגודים ולא קיבלו פיצויים - כמו חברת ההפקה שלי. כולם איבדו סכומים אדירים", אומרת ליאת בן-אסולי, שחברת ההפקה שלה, "טנדר", הייתה זרוע הביצוע של קשת בהפקה.
לדבריה, "הדבר העצוב בזה, זה שהצלחנו להביא לפה שתי סדרות, וזה משהו שירחיק אותם מכאן עכשיו לשנים ארוכות. הכול כאן מצד אחד נורמלי - מערבי, עם לוקיישנים מזרחיים, אבל קורה כזה דבר, ואף אחד לא יכול לבטח אותם. פשוט לא ייאמן שזה קרה לנו דווקא עכשיו. יש הרבה לובי, גם של קשת וגם של בכירים אחרים, לעשות הקלות משמעותיות במס. אחד השיקולים להגיע לצלם את 'DIG' פה זה בגלל שקרן ירושלים השתתפה בהפקה, אחרת הם לא היו באים".
- עידן אור, מה אפשר לעשות?
"יש לזה שני היבטים - השוק המקומי והשוק הזר. חשוב שהמדינה תבין את החשיבות של ההפקות הזרות ברמה הכלכלית למשק. זו תוספת לכלכלה הרגילה שלנו. נניח שיהיה שקט, 'Tyrant' תחזור לפה רק אם המדינה - גם באופן חריג - תיתן תמריץ מס כמו בכל מדינה אחרת בעולם, של 20% על כל דולר שהם ישקיעו. בכל המדינות האחרות שהם מחפשים בהן לוקיישנים יש תמריצי מס.
"הייתי רוצה גם שחברת הביטוח הממשלתית תיתן ערבות. כרגע הסיכוי שההפקות האמריקאיות יחזרו לפה הוא אפסי. זה עוד 40 מיליון דולר שבורחים. אני לא רוצה פיצוי מהמדינה לעובדים שלנו. אני יודע שזה לא יקרה. צריך לחפש פתרונות ריאליים שיעזרו קדימה וידאגו גם לחוליות החלשות ביותר בשרשרת המזון".
"כנראה שאצטרך לחזור למלצר"
"כנראה שאצטרך לחזור למלצר בקרוב", אומר טל שרמן, איש ארט ופרופס (אביזרים) שעבד בעבר בהפקות טלוויזיה כמו "אננדה" ו"אופוריה" ובסרט "פלאות". "באופן אישי הייתי צריך להתחיל לצלם בימים אלה סרט שנדחה לאוקטובר. מחר הייתי אמור לעבוד בקליפ, והבוקר כבר התקשרו ואמרו שהוא יכול להתבטל בגלל המצב הביטחוני. אתה לא יכול לדעת אף פעם.
"יש לזה השלכות כלכליות משמעותיות עבורי. אפשר לבטל אותי מהיום להיום מבלי מחויבות כלכלית כלפיי. כולנו כבר בסוג של בעיה, כי אף אחד לא באמת עובד במלוא היכולת".
לדברי שרמן, "עם שתי ההפקות האמריקאיות מנסים להגיע לפשרה כספית, כדי שאנשים יקבלו פיצוי על העבודה שהם הפסידו".
