צוק איתן / צילום: רויטרס
קיבוץ נחל עוז היה אמש (מוצ"ש) מקום עצוב. הצרכנייה הייתה פתוחה, אבל הקונה היחיד שנכנס אליה היה אלון שוסטר, ראש המועצה האזורית שער הנגב. המקום ההומה ביותר היה החמ"ל, בתוך המקלט. הגיל הממוצע 70 ויותר. על הלוח נכתב בטוש שחור "7.8, 12 בצהריים, סגירת החמ"ל", את הכיתוב הזה מראים בחיוך עייף החברים המאיישים את החמ"ל לאלוף פיקוד דרום סמי תורג'מן, שבא לבקר אותם אמש.
נחל עוז אינו מקום נטוש. המדשאות ריקות, זכוכיות חדר-האוכל מנופצות. את צחוקם של הילדים החליפו הקולות של "צבע אדום". מי שנשארו בקיבוץ הם הוותיקים, חלקם זוכרים עוד כילדים, את נאום שר הביטחון דאז משה דיין על קברו של רועי רוטברג ז"ל ב-1956, נאום מכונן, שלמרבה הטרגדיה לא הרבה השתנה מאז מהותית ביחסי נחל עוז ועזה. אלא שאז, מעל ביקורו של דיין בנחל עוז ב-56' לא ריחפה סכנת הפצמר"ים; מנגד, מעל ראשו של שר הביטחון משה בוגי יעלון ב-2014 בהחלט כן.
ביומו ה-48 של מבצע (?) "צוק איתן", כבר ברור שהאמירות שלפיהן ישראל לא תאפשר מלחמת-התשה מול חמאס היו בעיקר 'סאונד בייטס' למהדורות הטלוויזיה. כאשר ראש הממשלה בנימין נתניהו הודיע הבוקר כי 1 בספטמבר אינו תאריך יעד לסיום, ושר הביטחון יעלון מדבר על "סבלנות ואורך-רוח", הלחימה בעזה יכולה להימשך עוד שבועות ארוכים.
חמאס התמקד בסוף-השבוע בעיקר בירי קצר-טווח, בעיקר ירי מרגמות בקוטר 81 ו-120 מ"מ, הנחשבות למסוכנות ביותר. ההערכה במודיעין הישראלי, היא כי החימוש הקצר-טווח הוא עיקר התחמושת שנותרה לחמאס כיום, וכי הם מחזיקים בעשרות מעטות של רקטות אמ-75 לטווח גוש דן, מול המאות שאיתן החלו את המבצע, מה שמאפשר לחמאס לירות לא יותר מפעם ביום רקטה ארוכת-טווח.
החשש בצה"ל הוא, כי בניסיון להגיב על החיסולים האחרונים, החמאס ינסה להוציא פיגוע קרקעי, אם באמצעות מנהרה שייתכן שעוד לא התגלתה, או על הגבול; ולכן הוצבו כוחות יבשה חזקים בגבול וביישובים, גם לשם הגנה.
שלושה ימים לאחר חיסול בכירי החמאס בדירת המסתור ברפיח, קשה לומר שהדבר משפיע על התפקוד האופרטיבי של חמאס. המבנה המבוזר של יחידותיו מאפשר רציפות שיגורים, שחיסול של מפקד כזה או אחר לא אמור לשבש אותם.
כל גדוד חמאס היושב בשכונה, אחראי על מרחב גיאוגרפי מסוים, ועל שיגור רקטות ופצמרי"ם: 20 לעוטף עזה, עשר לעיר בדרום, ואחת לגוש דן, נניח ליום לחימה. העובדה שמפקדם חוסל לא אמורה להשפיע על המשגרים בטווח הקצר.
גם קצינים בכירים בצה"ל נאלצו להודות בסוף-השבוע, כי החמאס מגלה לפי שעה עמידות. גם מפני התקיפות האוויריות, וגם מפני החיסולים. גם ההערכה בישראל, שמפקד הזרוע הצבאית של חמאס, מוחמד דף, לפחות נפגע אם לא נהרג בתקיפה בשכונת שייח' רדואן, לא גורמת כרגע לחמאס להגיע לקהיר בתנאים שישראל רוצה שיגיע, כאשר הדבר החשוב ביותר עבור החמאס היה ונשאר - חילוץ הישגים אזרחיים בסיום הלחימה.
בשל המבוי הסתום המוחלט גם לאחר 48 יום, צה"ל נוקט שני מהלכים מקבילים שנועדו לאותה תכלית בדיוק: הורדת כפפות של חיל האוויר ומיטוט בניינים, בהם בניין של 14 קומות בשכונת תל-אל הווא, שבהם יש מפקדות של חמאס העטופות בקומות התחתונות והעליונות בדירות מגורים, והגברת ההכנות לכניסה קרקעית שנייה לרצועה.
המונח המקצועי שעליו מדברים בכירי צה"ל הוא פשיטה: כניסה מהירה ומפתיעה משוריינת וממוכנת לשטח מוגדר ברצועה, וגרימת מקסימום נזק במינימום זמן, שעות עד יממה, ויציאה החוצה. האם פשיטות אופציונליות ותיאורטיות אלה יוציאו את החמאס משיווי-משקל? גם בכירי צה"ל מודים ביושר, כי אין על כך תשובה מוחלטת.
ממלכת אי-הוודאות של המלחמה יכולה תיאורטית להציב בשבועות הקרובים דילמה ממשית בפני הקברניטים: המתנה מתישה לריקון מאגרי הרקטות ופצצות-המרגמה, תוך סיכום עם מצרים לסגירת אזור רפיח לחידוש ההברחות ביום שלאחר הפסקת-האש, שייתכן כי היא עדיפה על כל סיכום ריק ממשמעות עם החמאס במלונות קהיר; האופציה השנייה ממשיכה להיות חתירה מהירה להפסקת אש ולהסדרה בהרתעה, תחזיק עד שתחזיק.
* הכותב הוא הכתב הצבאי של חדשות 10