חברת הוט תשלם פיצוי בסך 75 אלף שקל להסתדרות הכללית בגין פעולות שביצעה כדי לסכל את ניסיון ההתאגדות של עובדיה - כך קבע אתמול (א') בית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב. בנוסף, נקבע כי הוט תשלם להסתדרות את ההוצאות המשפטיות בסך 25 אלף שקל שהוציאה על ניהול ההליך.
לדברי השופטת הדס יהלום, "הוט החליטה בהחלטה מושכלת לעצור את התארגנות העובדים ולצורך כך פעלה באופנים שונים, הן מול ועד הפעולה והן מול כלל העובדים, תוך הפעלת סנקציות ואיומים, מרומזים וגלויים, בשיטת 'המקל והגזר', והכול במטרה להפעיל לחץ על העובדים שלא להתארגן בשורות ההסתדרות ובכלל".
לדברי בית הדין, הוט פעלה באופן שיטתי, באמצעים שונים ובאמצעות גורמים שונים, בניסיון לסכל את ניסיון ההתארגנות. "הניסיונות כללו ישיבות צוות ומפגשי שולחנות עגולים, ונעשו פעולות 'הסברה' שנועדו לשכנע עובדים כי פעולות הוועד אינן חוקיות".
כמו כן, נקבע כי "ננקטו צעדים כנגד פעילים בהתארגנות, תוך פרסום ההליכים בפני עובדי החברה ופעולות שנועדו לעודד עובדים לבטל את חברותם בהסתדרות. התנהלות זו מהווה שיקול לחומרה לעניין קביעת שיעור הפיצוי".
על אף שקיבל את מרבית טענות ההסתדרות נגד הוט, מצא בית הדין טעם לפגם בכך שבמסגרת ההתארגנות הייתה קריאה של פעילי ההסתדרות למנויי הוט להתנתק מחברת הכבלים.
"פעולה זו למעשה כורתת את הענף שעליו יושבים העובדים אשר מבקשים להתארגן, באשר מהווה פגיעה במעסיק, שבסופו של דבר הוא זה שמעסיק את העובדים ומשלם את משכורותיהם", נכתב בפסק הדין.
בסופו של דבר, ניסיון ההתארגנות של עובדי הוט בשורות ההסתדרות לא צלח. בית הדין ציין כי את כישלון ניסיון ההתארגנות אין לתלות אך ורק בהתנהלותה של הוט. "עובדה היא שבסופו של דבר, ההסתדרות עצמה לא הצליחה לגייס לשורותיה מספר מספיק של עובדים לצורך הכרה בה כארגון יציג", ציין בית הדין.
פגיעה בחופש ההתארגנות
תחילת הפרשה בשלהי 2011, אז פנתה ההסתדרות להוט טלקום בהודעה בדבר התארגנות הטכנאים של הוט בשורותיה ובבקשה לנהל עמה משא-ומתן לצורך כריתת הסכם קיבוצי.
בתשובה לפניית ההסתדרות, נמסר מהחברה כי הוט ועובדיה הם יחידה אחת כוללת, וקבוצת הטכנאים אינה מהווה יחידת מיקוח נפרדת. לדברי ההסתדרות, הוט החלה להפעיל לחץ על העובדים שנועד למנוע את ההתארגנות.
באותו יום נשלח להנהלת הוט מכתב נוסף מטעם ההסתדרות, בו נדרשה החברה לחדול מהפעלת לחץ על עובדים לצורך מניעת ההתארגנות. בנובמבר 2011 הכריזה ההסתדרות על סכסוך עבודה בהוט.
מאבק העובדים כלל, בין היתר, הגעה של פעילים אל נקודות מכירה של הוט בקניונים. הפעילים חילקו דפי מידע על ניסיון התארגנות העובדים בהוט וקראו לעוברים ושבים להתנתק מחברת הכבלים, כדי שזו תכיר בהתארגנות.
ההסתדרות עתרה לבית הדין לעבודה וטענה כי הוט הפרה את הוראות חוק הסכמים קיבוציים, תוך ניסיונות חוזרים לפגוע בהתארגנות ראשונית של עובדיה.
כן נטען כי מדובר בדפוס פעולה שיטתי של הוט, כאשר ניסיון ההתארגנות הקודם על-ידי ההסתדרות הלאומית הוכשל גם הוא.
לדברי ההסתדרות, התנהלותה של הוט בניסיון לשכנע עובדים שלא להצטרף לארגון עובדים מהווה התערבות בלתי הוגנת ופגיעה בחופש ההתארגנות.
"בריונות והסתה"
הוט שללה את הטענות וטענה מצדה כי לא הפרה את הוראות חוק הסכמים קיבוציים, כיוון שההסתדרות אינה ארגון עובדים יציג של עובדי הוט, ולפיכך אין חובה לנהל עמה משא-ומתן.
כמו כן טענה החברה כי היא פעלה לאורך הדרך וביחסה לעובדים באופן מידתי במסגרת הפרוגטיבה הניהולית שלה, תוך שימוש בחופש הביטוי ומימוש זכותה להציג את עמדתה בפני העובדים.
לדברי החברה, הפעולות של מנהלי החברה וראשי הצוותים היו בגדר הבעת עמדה לגיטימית של המעסיק, בין היתר בעניין חוסר היציגות של ההסתדרות.
כך, למשל, נטען כי קיום שולחנות עגולים עם נציגי ההנהלה וישיבות צוות הם נוהל שוטף בחברה, וכי הדרישה לעבודה לפי נהלי החברה היא דרישה לגיטימית שקיימת בהוט עוד לפני ההתארגנות וללא כל קשר אליה.
לדברי הוט, ההסתדרות היא שנהגה באופן פסול והסבה נזקים להוט. לדבריה, חברי ועד העובדים, בחסות ההסתדרות, נהגו בבריונות, הסיתו נגד הוט ועשו שימוש חורג ולא חוקי ברכוש החברה (רכבים וטלפונים) לצורכי ההתארגנות.
"חברי הוועד, בחסות ההסתדרות, ארגנו הפגנה בלתי חוקית ללא אישור משטרה מול משרדי החברה ביקום. מדובר בהתפרעות אלימה, במהלכה נחסם כביש הגישה למשרדי החברה, ונופצו טלוויזיות. ההתפרעות נפסקה רק בהתערבות המשטרה. הפעולות של הוט היו בבחינת מעשי מגננה מינוריים ולגיטימיים אל מול ההתנהלות הפסולה של ההסתדרות ושל חברי הוועד", טענה החברה.
עוד טענה הוט כי ההסתדרות הפרה את חובת תום-הלב בשלב הטרום-קיבוצי וגרמה להפרת חוזה עם צדדים שלישיים. לדבריה, להסתדרות יש אחריות שילוחית כמסייעת או משדלת לעבירות המשמעת שביצעו חברי הוועד.
"ההסתדרות פגעה בזכות הקניין של הוט, הוציאה לשון הרע על הוט וגרמה להפרעה לשימוש במקרקעין", נטען.
"פגיעה בתנאי העבודה"
בהתבססה בעיקר על פסק הדין שניתן על-ידי בית הדין הארצי לעבודה בינואר 2013 ואושר לפני כחודשיים על-ידי בית המשפט העליון בעניין חברת פלאפון, קיבל בית הדין את רוב טענות ההסתדרות ודחת את מרבית טענותיה של הוט.
בפסק הדין בעניין פלאפון, שעסק בהתארגנות ראשונית של עובדי החברה, נקבעה ההלכה כי "התבטאות המעסיק בנוגע להתארגנות במקום העבודה, בנסיבות של התארגנות ראשונית, טרם כינונו של ארגון יציג, מקימה חזקה של השפעה אסורה ולחץ בלתי הוגן על העובד בנוגע להתארגנות. חזקה זו חלה על כל התבטאות של המעסיק בנוגע להתארגנות והשלכותיה, משעצם ההתבטאות יש בה כשלעצמה כדי להשפיע על זכות ההתארגנות".
בעניינה של הוט, בית הדין קבע כי חלק מהפעולות שנקטה החברה ביחס להתארגנות העובדים "חרגו מכלל התבטאות ונכנסות לגדר פעולות ממש ופגיעה בתנאי העבודה".
לדברי השופטת יהלום, במסגרת המפגשים עם העובדים, הוט נקטה פעילות הסברה אינטנסיבית ומתוכננת, אשר נועדה לעצור את ניסיון ההתארגנות.
השופטת קבעה כי מעדותם של נציגי הוט עולה כי לפני ישיבות הצוות, בהן השתתפו נציגי הנהלה בדרגים גבוהים, נמסרו לראשי הצוותים מכתבים של היועצים המשפטיים של הוט, לצורך הקראתם בפני העובדים, "הובעה עמדה נחרצת של הנהלת החברה כנגד ההתארגנות, המטילה ספק בחוקיותה, מעלה אפשרות לנקיטת סנקציות נגד עובדים שייקחו חלק בפעולות ההסתדרות ומציעה דרכים לפתרון בעיות ללא הליך התארגנות".
בית הדין קבע כי "מדובר בהתערבות פסולה מצד החברה כמעסיקה בניסיון ההתארגנות של עובדיה, וזאת דווקא בנקודת זמן רגישה שבה העובדים מתלבטים האם להצטרף להתארגנות ומה היתרונות והחסרונות של ההצטרפות".
לדברי בית הדין, "העובדה שבסופו של דבר ההסתדרות לא הוכרה כארגון עובדים יציג, אינה מפחיתה מחומרת ההתנהלות של הוט במהלך ניסיון ההתארגנות", ציינה השופטת.
"תגובה היסטרית"
בית הדין קבע גם כי דרישתה של הוט מעובדיה לחתום על מסמך התחייבות לביצוע עבודה במהלך השבוע שבו הוכרז סכסוך עבודה, כתנאי לשיבוצם במשמרות של אותו השבוע - מהווה פגיעה אסורה בהתארגנות.
הוט טענה כי הדרישה לחתום על התחייבות לביצוע עבודה באה על רקע איומים מצד ההסתדרות לנקוט בשביתת פתע. לדבריה, המהלך נועד לתת לה אינדיקציה לגבי מספר העובדים שבכוונתם להשתתף בשביתה. "מסקנתנו היא כי הודעת ההסתדרות העלתה חשש אמיתי בדבר אפשרות להכרזה על שביתה במפתיע".
מנגד, "התגובה של הוט להודעת ההסתדרות הייתה בלתי מידתית ואף היסטרית, ולא נועדה אלא להטיל אימה על העובדים אשר שוקלים לשבות", נקבע. "עצם העובדה כי השביתה הצפויה הייתה עלולה לגרום נזקים להוט, אינה מצדיקה נקיטת אמצעים מרתיעים ועונשיים, כגון החתמת העובדים על התחייבות שלא לשבות.
"מניעת עבודה למשך שבוע עבודה מלא מעובד שסירב לחתום על טופס ההתחייבות, היא צעד לא מידתי ביחס ל'איום' של שביתה אפשרית, שהייתה יכולה להסתיים תוך יום אחד. מדובר למעשה בצעד 'ענישתי', ולא כאמצעי הכרחי המתחייב מסדרי העבודה בחברה".
בית הדין קבע עוד כי דרך נוספת שבה פגעה הוט, בניגוד לדין, בעובדים שביקשו להתארגן, הייתה נטילת רכב חברה מעובד שסירב לחתום על התחייבות שלא לשבות. "מדובר בצעד לא לגיטימי מצד המעסיק, שנועד להרתיע את העובדים מנטילת חלק בהליך ההתארגנות, תוך איום בסנקציות כנגד עובדים שמעוניינים לקחת חלק בהליך", נקבע.
בית הדין דחה את טענות הוט כי בהפגנה שקיימו עובדי החברה ב-20 בנובמבר 2011 הם התפרעו, עברו עבירות משמעת וגרמו לה נזק. "לטעמנו, ניפוץ הטלוויזיות היווה אקט סמלי ותו לא. ודאי שאין המדובר באירוע אלים. אף אם לטענת הוט הפעילות המדוברת חרגה במידה מסוימת מגבולות הטעם הטוב, הרי שמדובר בפעילות מינורית, נקודתית, שלא גרמה לפגיעה בגוף או ברכוש. העובדים אף ניקו את שברי הטלוויזיות עם סיום ההפגנה.
"דווקא התנהלותה של הוט, אשר הורתה לנציג מטעמה לצלם את המשתתפים ואת רכביהם לכל אורך ההפגנה, הייתה מטרידה ומרתיעה כלפי העובדים המפגינים", נקבע.