פסטיבל הסרטים בחיפה, שיתקיים השנה בין ה-9 ל-18 באוקטובר ויחגוג 30 שנה של קולנוע ישראלי ובינלאומי, יעלה על נס את התוצרת המקומית, שכן השנה, אולי יותר מכל שנה מוצלחת בעבר, הגיע הקולנוע הישראלי לשיאי איכות מרשימים במיוחד.
בסך-הכול ישתתפו בפסטיבל חיפה 12 סרטים עלילתיים באורך מלא, 12 נוספים תיעודיים, ועוד כ-40 סרטים קצרים וסרטי אנימציה. אך הנתון החשוב ביותר הוא שכמה סרטים מצוינים שנוצרו השנה יזכו להשתתף בפסטיבל - בראשם "מיתה טובה" (שבימים אלה משתתף בתחרות הרשמית של פסטיבל ונציה), ו"את לי לילה" הכלולים בחמישיית הסרטים המועמדים לפרס אופיר עבור הסרט הישראלי הטוב ביותר, יחד עם "גט", "יונה" ו"אפס ביחסי אנוש", שעבר את 300 אלף הצופים בבתי הקולנוע. השנה פרסי אופיר יתקיימו לפני פסטיבל חיפה, מה שיעניק לסרטים המשתתפים בפסטיבל יחסי ציבור לא רעים.
ניגוד אינטרסים
בין הסרטים העלילתיים שישתתפו גם "וילה תומא" של סוהא עראף - הסרט שעורר לא מכבר שערורייה, לאחר שעראף הגדירה את סרטה כפלסטיני, אף שהסרט מומן על-ידי קרנות וגופי ציבור ישראליים. כעת נדרשת עראף להחזיר את כספי התמיכה לקרן הקולנוע, אף שמחקה את המילה פלסטין. כמו כדי להמשיך את השערורייה, הסרט יתחרה לא במסגרת התחרות הישראלית אלא במסגרת הפנורמה הבינלאומית.
פרשנות ענוגה מדי
"יונה" של ניר ברגמן ("כנפיים שבורות"), מגולל את סיפורה של המשוררת יונה וולך.
"יונה" נתמך על-ידי המיזם לקולנוע ירושלים, שתומך בסרטים שלפחות 50% מסיפור העלילה שלהם מתרחש בירושלים. וולך הייתה מאושפזת במוסד "טלביה" הירושלמי, וקשה להימנע מהמחשבה שבשל סיבה זו חלק ניכר מהעלילה עוקב אחר אשפוזיה במוסד הירושלמי וסובב סביבו, ולא, נניח, סביב פעילותה הענפה בענף השירה, בשנותיה התל-אביביות, בהעמקה ביחסיה עם אחד או יותר מהגברים שהקיפו אותה, שלא לדבר על השפעתה הגדולה על הקהל.
נעמי לבוב שמגלמת את וולך היא תגלית נהדרת, אבל היא מציגה אינטרפרטציה ענוגה מדי לוולך המחוספסת והפצועה.
עוד סרטים שישתתפו בפסטיבל: "צילי" של עמוס גיתאי, "האם זה אתה" של דני מנקין, "תפוחים מן המדבר" של אריק לובצקי, "שקופים" של מושון סלמונה, "פנסיון פראכט" של תמר ירום, "עמק" של סופי ארטוס, "מנפאואר" של נועם קפלן ו"טוביאנסקי" של ריקי שלח.