אנחל די מאריה, לואיס ואן חאל, מנצ'סטר יונייטד, פרמיירליג / צלם: רויטרס
אז מי אחראי לשוק המטורף שעשתה מנצ'סטר יונייטד בחלון ההעברות של קיץ 2014, שהסתיים עם מאזן בזבוזים "נטו" של 152 מיליון אירו - הגבוה בתולדות המועדון ומהגבוהים בהיסטוריה של הפרמיירליג? לואיס ואן חאל, המאמן ההולנדי שמצא את עצמו לפתע, מרום מעמדו, מוקף בחבורה של שחקנים חסרי כישרון? משפחת גלייזר, שהבינה שחוזה העתק בסך 950 מיליון אירו ל-10 שנים עם אדידס, שייכנס לתוקף ב-2015/16, נמצא בסכנה (כ-30% ממנו מותנה בהשתתפות המועדון בליגת האלופות), ושאם תימשך ההידרדרות, היא תתקשה להקצות עוד מניות מיעוט למכירה בוול סטריט, ולשלשל לכיסה סכום נאה במזומן? ואולי הלחץ הגיע מהשחקנים עצמם, מכוכבים כמו וויין רוני או רובין ואן פרסי, שעם כל הכבוד למשכורות הגבוהות שלהם - דועכים כשהם נאלצים לשחק הרחק מאור הזרקורים?
ובכן, התשובה הנכונה היא שכל התשובות אולי נכונות, אבל הסך הכל שלהן מצביע על כך שמה שמנהל את יונייטד החדשה הוא הפחד. על שחקנים חדשים חושבים בינואר, מגששים מול הסוכן בפברואר, מול המועדון במארס - ולבסוף מחתימים במאי, כדי שהטאלנט יוכל להכיר את חבריו לקבוצה, לקיים איתם מחנה אימונים מסודר - ולפתוח את העונה הבאה כחלק אינטגרלי מהמועדון. נכון שעד תום חלון ההעברות אפשר לקיים מקצה שיפורים, אם משחקי ההכנה הצביעו על ליקויים או אם חלילה נפצע מישהו מהכוכבים, אבל דבר אחד בטוח: קבוצה לא בונים בשבועיים האחרונים של אוגוסט, אלא אם כן מדובר במועדון שאחזה בו פאניקה.
אבל זה בדיוק מה שקרה ליונייטד, והתוצאות בהתאם: מבין כל ששת שחקני הרכש שהצטרפו אליה הקיץ בתמורה לכסף (לא כולל מושאלים שחזרו או תוצרי מחלקת הנוער) - רק שניים שיחקו בשלושת מחזורי הפרמיירליג הראשונים, בהם הקבוצה ליקטה שתיים מתוך תשע נקודות אפשריות, ונתנה לצ'לסי "פור" במתנה: אנדר הררה (66 דקות בהפסד לסוונזי) ואנחל די מאריה (69 דקות בתיקו מול בארנלי).
הדבר היחידי שניתן לומר בכל זאת לזכות יונייטד - הוא שבמקרה שלה הפאניקה מוצדקת.
***
המילה שתתאר טוב יותר מכל את האווירה שקיימת בימים אלו סביב המועדון תהיה מבוכה.
המבוכה הזאת נובעת בעיקר מכך שיונייטד לא ידעה מעולם קיץ שכזה: שהקבוצה השמרנית מצפון אנגליה תתפרע בקיץ כאילו היא צ'לסי הנובורישית? שאפילו היריבה העירונית חסרת המגבלות הכספיות מנצ'סטר סיטי, תיראה פתאום עלובה בבזבוזיה לעומת "השדים האדומים"? כמובן שאל מול המבוכה הזאת עומדת הידיעה הנחרצת לפיה הקבוצה הייתה מוכרחה להתחזק בדחיפות, אבל היי - בין כל הקשרים ההתקפיים והחלוצים, אי אפשר היה למצוא איזה בלם או מגן ימני ב"מחיר מציאה" של 10-20 מיליון ליש"ט?
אז נכון שרוני תלוי מאוד באיכות השחקנים שלצידו, ושחואן מאטה, בינתיים, מאכזב, ושוואן פרסי סובל מפציעות שככל שחולף הזמן משתכנע הצוות הרפואי של המועדון שאפשר שהן בכלל לא ברגליו אלא בראשו. אבל עדיין, עם החלק הקדמי של יונייטד, ובמיוחד התוספות המרשימות של די מאריה ופלקאו (ובוודאי לפני ששוחררו ממנו שני שחקנים "זולים" כמו וולבק וצ'יצ'ריטו), אפשר היה עוד לחיות. מה יגיד דה חאה האומלל בצידו האחר של המגרש, כשהוא רואה איך בעמדת המגן השמאלי נערמים השמות (לוק שואו, מרקוס רוחו, דיילי בלינד), בעוד את כל יתר ההגנה שלו אפשר לתמצת בצמד המילים: "ג'וני אוואנס".
ואפשר גם להביט על הדברים בפרספקטיבה היסטורית. יונייטד הגדולה של הדור האחרון נבנתה לאורה של "כיתת 92" הנפלאה שלה (בקהאם, גיגס, סקולס, באט, האחים נוויל). המורה הגדול של הכיתה ההיא, סר אלכס פרגוסון, המשיך באותה מדיניות שנשענת על נוער מקומי בתוספת חיזוק - לא תמיד נוצץ כמו קאנטונה, אבל משמעותי כמו רוי קין. מחלקת הנוער לא עמדה במשימה, מה שגרם לפרגי למשוך את "הנערים הוותיקים" שלו עד לקצה גבול היכולת: סקולס פרש סופית בגיל 38, גיגס בגיל 40. פרגוסון ידע גם לתכנן את הקניות שלו: פרדיננד ו-וידיץ' למשל, עמודי התווך של ההגנה הקודמת, נרכשו בתהליך מסודר. אפילו עם חלוץ כמו ואן פרסי שחתום יותר מכל אחד אחר על האליפות ה-20 של המועדון ושהוחתם ברגע האחרון ממש - התנהל מו"מ מקדים של חודשים. האשליה שאפשר לייצר תארים כשנשענים על התוצרת המקומית בתוספת "פוקסים" של קניית שחקנים צעירים ומוכשרים (כריסטיאנו רונאלדו או, לפחות בשאיפה, עדנאן ינוזאי), הייתה צריכה לצאת לפנסיה ביחד עם המנג'ר הוותיק. במקום זאת, היא עשתה עוד ניסיון עם דייויד מויס. רק שמויס אינו פרגי, ממש כשם שתום קלברלי (שעבר לאסטון וילה באישור מיוחד של ההתאחדות האנגלית אחרי סגירת מ ועד ההעברות) אינו פול סקולס.
***
ויש גם מי שאחרי עסקת רכישה גאונית ושנים של רווחים קלים, נאלץ הפעם לשלם: משפחת גלייזר לא מבינה מה פגע בה. הם התרגלו למועדון חסכני שמשלם יפה את החובות שהם עצמם יצרו בתהליך הקנייה, ועוד מוסיף עליהם דמי ניהול שמנים. אז מה גרם להם לפתוח את הכיסים? באופן מוזר, אותם כיסים עצמם: הידיעה שעונה אחת מחוץ לליגת האלופות היא "מכה קלה בכנף", אבל שנתיים רצופות מורידות את מחיר המניות ומבריחות ספונסרים ומשקיעים.
אז האם ניתוח היקר ביותר בהיסטוריה של הכדורגל האנגלי יצליח? קשה מאוד לנבא - כי בשבוע האחרון יונייטד לא שינתה רק את פניה, אלא שינתה גם את אופיה. עידן פרגוסון, שהסתיים לכאורה במאי 2013, למעשה הסתיים רק השבוע. אבל הפעם באופן סופי.