בנימין נתניהו וקרנית פלוג / צילום: חיים צח - לע"מ
אנחנו מאוד אוהבים לקבל דברים בחינם. תחשבו על זה כל פעם שאתם הולכים לסופרמרקט ומקבלים מוצר שני או שלישי בחינם. כשאנחנו בצד של הקונים ובאמת רוצים לצרוך את המוצר, זה כמובן טוב לנו. בצד של המוכרים, זה כנראה אפילו מאוד טוב לנו, מכיוון שאנחנו שולטים גם במחיר וגם בכמות, ואם זה לא היה טוב אז לא היינו עושים זאת.
האם זה טוב לנו כשכסף הוא בחינם?
המשמעות שבנק ישראל הוריד את הריבית ל-0.25% היא שמחיר המחירון של כסף קרוב מאוד לאפס. בניגוד למוצר בסופר שזה כמעט תמיד טוב לכולם אזי כשכסף הוא בחינם זו בעיה כלכלית חברתית לא פשוטה.
כיום, כשאנחנו מלווים כסף לבנק בעת רכישת תוכנית חיסכון, או כשאנחנו מלווים אותו למדינה בעת רכישת אג"ח ממשלתי, אז התמורה שאנו מקבלים תהיה קרובה מאוד לאפס, וזה כמובן לא ממש טוב לנו.
אבל, כשאנחנו לווים ויש לנו הון ומסגרת אשראי מסודרת בבנק, אז המחיר שנשלם עבור הכסף הוא קרוב מאוד לאפס, וזה כמובן טוב לנו. תיאורתית, ככל שריבית בנק ישראל נמוכה יותר כך יעלה לנו פחות כסף ללוות אותו מהבנק. מעשית זה בדרך כלל לא קורה.
הבעיה היא שהמחיר אינו אחיד. על אף שיש מחירון של בנק ישראל, רמת הפילוח של מחיר הכסף היא כמעט כמו בכרטיסי טיסה - יש מי שמשלם מאוד בזול ויש מי שמאוד ביוקר.
כך לדוגמא, גיליתי לאחרונה שבני החייל, שמשכורתו המופקדת לבנק עומדת על מאות שקלים בלבד, ישלם ריבית נומלית של כ-14% (!) אם הוא יכנס למינוס. 14% כשמחיר הכסף הוא אפס!!! לעומת זאת, אצלי בחשבון הריבית הנומינלית על שימוש בכספי הבנק היא כנראה באזור ה-4%-5% (כל עוד לא נחרוג ממסגרת האשראי).
אם אנחנו חברה עם נכסים ותזרים חיובי מפעילות, למשל טבע, אדמה, בזק וכו', והכסף הוא בחינם, אז נוכל ללוות כסף מהציבור ומהבנקים במחיר זול. מאוד. חברה כמו מיקרוסופט או אפל, שיש לה יתרות מזומנים אדירות, יכולה לשלם ריבית שהיא כמעט זהה לריבית שמשלמת ממשלת ארצות הברית, זו שמדפיסה את הדולרים וקובעת את מחיר המחירון.
זה טוב לחברות המובילות וזה כמובן טוב לפעילות במשק מכיוון שזה מאפשר להן נגישות זולה מאוד לכמות אדירה של כסף שאותו הן יכולות להשקיע בפיתוח או ברכישת פעילויות עתידיות. אפילו פעילויות שהסיכון העסקי המגולם בהם גבוה.
לעומת זאת, אם אנחנו חברה קטנה או בינונית, ללא נכסים, בלי יכולת להעמיד ערבויות, או אם אנחנו אדם בלי נכסים ובלי ערבויות, כמו בני, נוכל לקנות כסף רק במחיר גבוה מאוד, אם בכלל.
כסף בחינם מגדיל את הפערים החברתיים
נדמה לנו שכשמחיר הכסף זול, כל מי שצריך כסף נהנה. אבל, המציאות היא אחרת. הורדת ריבית בלי רגולציה נילווית ובלי מהלכים נוספים התומכים בעסקים קטנים ובינוניים ובחוסכים קטנים ובינוניים - מגדילה את הפערים הן בפעילות ראלית והן בפעילות פיננסית.
חברות גדולות ומבוססות נהנות מעלות מימון נמוכה מאוד בעוד שחברות קטנות ובינוניות, התומכות בתעסוקה של מעמד הביניים וברמת התחרותיות של המשק, משלמות מחיר גבוה מאוד על ההון. וכל זה עוד לפני שהן נאלצות להתמודד עם חסמים נוספים בסביבתן העסקית ועם היעדר היתרונות לגודל.
בעוד שבעלי הון, עם תיק השקעות גדול, יכולים לאפשר לעצמם חשיפה גם לנכסים בסיכון שהתשואה הגלומה בהם גבוהה, חוסכים קטנים ובינוניים לא יכולים להרשות לעצמם להגדיל את רמת הסיכון בתיק ההשקעות שלהם ולכן הם יקבלו את הריבית הנמוכה, האפסית כיום, המאפיינת נכסים בסיכון נמוך.
התוצאה היא שכשהריבית אפסית, כוחות השוק יתנו פרמיה גדולה לחברות ולאנשים בעלי הון, בעוד שמי שאין לו - יהיה לו עוד פחות.
יש מחיר לפעילות כנגד כוחות השוק
הכי קל לפוליטקאים לפתור את הבעיה על ידי קיצוץ בצד שנהנה מהמצב, הכי נכון למשק שיינתן עידוד לצד שנפגע מהמצב, עידוד שיגדיל את פעילותו ויקטין את פגיעתו. ראוי שמשרד האוצר, משרד הכלכלה ומשרד ראש הממשלה יהיו מעורבים. הדרך לכך יכולה להיות כבר במסגרת התקציב הקרוב, שיכלול הפניית המשאבים הנדרשים לשמירה על כך שכל עוד הריבית חייבת להיות קרובה לאפס הם ינקטו במקביל צעדים אחרים, מעודדי צמיחה, צעדים שישמרו שמעמד הביניים לא יתאפס יחד עם הריבית.
*** הכותבת הינה יו"ר IBI ניהול תיקים