תם אהרון / צילום: רענן כהן
ברחוב מסוים ברעננה, לפני 7-8 שנים, התגוררו שני תם אהרון. אחד גר בבית מספר 57, השני גר במספר 37. שניהם היו תלמידים מחוננים עם ראש למתמטיקה, שניהם השתתפו בתוכנית לבגרות מוקדמת של אוניברסיטת בר-אילן. "תם 57" אהב יותר את הצד האמנותי של המתמטיקה, ונמשך למוזיקה, בעיקר ג'ז - "הרי מוזיקה היא דבר מאוד מתמטי", יסביר שנים מאוחר יותר - ולאט-לאט החל להתרחק מהלימודים, עד שפרש מהתוכנית, ולבסוף גם ממבחני הבגרות, למעט מוזיקה ואנגלית.
יום אחד, הגיע לתם 57 מכתב מבר-אילן עם ציון 100, שהיה מיועד לתם 37. כשאמו של תם 57 ראתה את המכתב היא נתמלאה גאווה: "זאת הייתה אולי הדקה הכי מאושרת בחיים שלה", מספר תם 57 בראיון המתקיים עמו בבית קפה תל-אביבי.
- ועכשיו, כשאתה סטנדאפיסט מפורסם בפריים-טיים?
"ברור שהם מאוד גאים בי. הם באים לכל הופעה".
כן משנה מאיזו עדה
- מה האג'נדה שלך?
"מה זאת אומרת?".
- האג'נדה שלך. עד כמה אתה לוקח ברצינות את החומרים שאתה מעביר בצחוק.
"תראה, אג'נדה זה כמו סווינג. אם אתה צריך להסביר את זה, אז כנראה שאין לך את זה".
- נו, אתה מתחמק.
"ברור שאני מתחמק. טוב, תראה, אני חושב שמדינת ישראל היא... נו, אני לא רוצה לענות את התשובות האלה. כל הקסם הוא שאני עושה את זה בלי להתבכיין. אני לא רוצה לתת לך עכשיו כזה נאום של מדינת ישראל היא מדינה מדכאת וכאלה. אני אומר את זה יפה מאוד אצל קיציס ובמופעים בלי להתבייש. תכניס את הדימוי הזה של הסווינג, זה עובד יופי".
- אבל אין לך איזה אני מאמין?
"כמו כל סאטיריקן, וסלח לי שאני מעיד על עצמי, אני לא הייתי פועל במקום שבו הכול היה סבבה. ברור שיש דברים דפוקים ואני פה כדי להצביע עליהם בצורה שהיא בעיניי הכי כיפית ומגניבה. זו האג'נדה שלי".
- מהם הדברים האלה?
"אני אגיד את זה במשפט אחד: איכשהו, בראשה של כל סקאלה בציבוריות הישראלית עומד גבר לבן, ואנחנו קצת מפגרים שאנחנו לא שמים לב לזה, אנחנו קצת כבר אמורים לשים לב לזה. לכריס רוק, מורי ורבי, יש בדיחה שהוא סיפר בקמפיין הראשון של אובמה: שג'ורג' בוש פישל כל-כך, שהוא הפך את זה לקשה לגבר לבן לנצח בבחירות".
- אתה אומר, למשל, שאם המזרחים היו מדברים עם הערבים, כבר מזמן היה פה שלום. זו הגזמה קומית או שאתה באמת מאמין בזה?
"חד-משמעית אני מאמין בזה. במיליון אחוז. אני גם לא הראשון שאומר את זה. יש - וזה הולך ונעלם ככל שאנחנו מעמיקים בדורות - קרקע משותפת לערבים ולמזרחים שחבל שאנחנו לא יכולים לחגוג עליה".
- ברית של מדוכאים.
"אני מאוד מאמין בבריתות של מדוכאים, אבל יש פה בבירור גם ברית תרבותית. אם אני הולך לסבתא שלי ושומע אצלה פריד אל אטרש ועבדול וואהב, כאילו די, זה שם, אפילו לא צריך לחפש ת'מטאפורה, זה שם, צועק".
- אתה חושב שאנשים מפנימים את הרעיונות שאתה מעביר או שבשבילם זה רק עוד מופע סטנד-אפ?
"זו לא שאלה של הפנמה או לעבור הלאה, מה שכן, זה מייצב את גבולות השיח. כאילו, אם מה שאני אומר הוא לגיטימי ואתמול לא אמרו אותו, או אני לא אמרתי אותו, אז זה שם אותו במקום אחר. אני מקבל תגובות ממזרחים שאומרים לי איזה כיף שיש מישהו שמעז להגיד את מה שהם רוצים להגיד ולא מעזים. ותגובה כזאת, מבחינתי, שווה 40 אנשים שאומרים 'די כבר עם העניין העדתי, זה מת ואין מה להתעסק בזה', ו'אתה עושה קריירה על משהו שמזמן כבר לא איתנו'. שמעתי עכשיו אישה שאומרת לי תודה על זה שאני אומר משהו שאין לה אומץ להגיד. זה מדהים בעיניי".
- אין לה אומץ להגיד את זה כי יאשימו אותה בבכיינות?
"קודם כל כן. דבר שני, היא דיברה ספציפית על מקום העבודה, ואתה יודע, במקום העבודה הכול יותר קשה, אדרבה, כשאת אישה, אדרבה ואדרבה כשאת בצבע חום. אז לי יותר קל להגיד את זה מהמקום שלי. כי אני לא חושש ככה במקום העבודה שלי. כי כרגע מקום העבודה שלי הוא בדיוק לעשות את זה".
"אתה תימני, נכון?"
- באחד המופעים שלך דימית את עצמך בצחוק למרגל בקרב אשכנזים. אמרת: "אני לא משתכנז, אני רק בתפקיד". אתה מרגיש שכמזרחי, באופן אינהרנטי, יש אצלך משחק של זהויות?
"קודם כל, בוא נשים על השולחן את זה שאני גדלתי ברעננה וקיבלתי את כל הפריבילגיות שאשכנזים קיבלו ברמת החינוך והמשאבים. מצד שני, כל החיים היה לי צורך להוכיח את האינטליגנציה שלי בגלל שאני בצבע חום. כשאני רואה בטלוויזיה פרופ' מזרחי, למשל את יוסי יונה, אני מבסוט, כי אני אומר 'הוא דומה לי'".
- אבל עד כמה הממד הפיזי-חיצוני הזה, שאתה משתמש בו הרבה מאוד, באמת משחק תפקיד? אז בסדר, העור שלך קצת יותר כהה, אבל אתה היפסטר ויש לך משקפיים עבים...".
"...ועדיין כשאני נכנס לקיוסק אומרים לי, 'אתה תימני, נכון? אתה תימני'".
- אז פה נשאלת השאלה איך מגדירים מזרחי.
"אז בוא אני אשאל אותך: איך אתה מגדיר אשכנזי?".
- אה... אמממ...
"בדיוק. תשמע, אין פה נירנברג. אין פה חוק מוגדר. שיח זהויות זה דבר מורכב. אני חוויתי דיכוי תרבותי בלי קשר למקום שגדלתי בו. תחשוב על זה שמוזיקה שקשורה לתרבות ולמקורות שלי הושמה ללעג, וזה שייצוג המזרחי בתרבות הוא כזה לועג. אתן לך דוגמה: עבדתי בהיי-טק, ועובדת חדשה שלא הכירה אותי אמרה לי, 'אתה בטח מאוד אוהב את מאור אדרי'. לא ידעתי מי זה בכלל. לא משנה כמה אני היפסטר עם משקפיים ולמדתי ג'ז בתיכון, עדיין היא מצאה לנכון להניח את זה. אז אם אתה שואל אותי איך אני מגדיר מזרחי, אני לא יודע איך מגדירים מזרחי - אבל אני מזרחי".
- אבל השאלה היא עד כמה הקול המזרחי באמת נוכח במסרים שאתה מעביר. לי זה נראה כאילו אתה מדבר לאשכנזים על אשכנזים.
"אני לא חושב שזה נכון, אני רואה בתגובות שאני מקבל שאנשים מתחברים למה שאני אומר בכל הארץ, והרבה מחוץ לברנז'ה, וזה מה שמדליק אותי, כי עם כל הכבוד לברנז'ה, אני לא עושה את זה בשבילם. יש מזרחים אינטליגנטים ויש מזרחים לא אינטליגנטים, כמו אצל אשכנזים. אני לא אתן לברנז'ה האשכנזית לנכס את האינטלקט או את ההומור החתרני. זובי".
*** הכתבה המלאה - במגזין "פירמה"