שלום מיכאלשווילי / צילום: כפיר זיו
"איש חשוב מאוד", סדרת הבאזז החדשה של הוט, שבה מגלם השחקן יהודה לוי סלבריטאי שחי את חיי הזוהר הנוצצים כלפי חוץ, אבל החלולים מבפנים, שודרה סצנה שהפכה לשלום מיכאלשווילי את הבטן. רואים בה ילד שמתקרב אל לוי עם סלולרי שלוף ומתחנן, "בבקשה, בוא תצטלם איתי". לוי, שלא ממש מתחשק לו לחייך יפה למצלמה באותו הרגע, מתרצה, עוצר, מחבק אותו, מצטלם ורוצה להמשיך הלאה. הילד רץ אחריו וצועק, "הי, זה מטושטש, בוא נצטלם שוב". האיש החשוב מאוד מנסה להתחמק בנימוס, וכשהילד מתחיל לקלל, הוא מתפרץ עליו, "לך מפה, אני אשבור לך את הטלפון". הילד מתחיל לצעוק, "יהודה איים עליי", האבא שלו מתערב, וכמעט מתפתחת תגרה.
"את יודעת כמה פעמים אני צריך להיות אובר נחמד?", שואל מיכאלשווילי, צלע בשלישיית "מה קשור" (לצד אסי ישראלוף וציון ברוך) ושחקן דרמטי מוערך בשנים האחרונות, בין היתר על תפקידיו בסדרות "עספור" ו"הבורר", ובקרוב גם ב"יונה", סרטו החדש והמסקרן של ניר ברגמן על חייה של המשוררת יונה וולך. "אבל אין מה לעשות. אני רוצה להרגיש שאני מעריך את מה שקיבלתי ואם אני אתנהג בחוסר סבלנות, זה כאילו אני לא מעריך את המתנה הזאת. מצד שני, לא מזמן אני באמצע משחק פוצ'יבולי (גרסת הרגל לכדורעף חופים), במץ'-פוינט, נכנסים לתוך המגרשים חבר'ה בני 24, לא ילדים, אני כולי מזיע, מתנשף, והם דורשים, עכשיו תמונה".
עכשיו קחו את חוסר האונים הזה של לא לעשות את מה שבאמת בא לך, רק בגלל שאתה מחויב לתדמית, והוסיפו לו מנה גדושה של סקרנות ושל אמביציה מולדת להצליח, ותבינו למה מיכאלשווילי, בסך-הכול בן 36 ובשיא הקריירה שלו, בוחר לפתח במרץ שריר נוסף, זה של היום שאחרי, ולעשות צעדים ראשונים גם בעולם העסקים.
זה התחיל בקטן לפני כמה שנים, בשותפות לא מוצלחת במסעדה באשדוד, שממנה יצא אחרי חודש, נמשך בסיבוב נדל"ני על דירה במגדל הצעירים בתל-אביב, ובדרך הייתה גם התנסות טראומטית במסחר בבורסה - וכעת הוא שותף בשני מיזמים בעלי פוטנציאל: איזי טו גיב, שירות הענקת מתנות לאירועים באמצעות כרטיס אשראי; ואתר טויז (TOYZ), המשווק צעצועים במחירים מוזלים באינטרנט, ושבו הוא שותף ב-50%.
"החלום שלי הוא להתפרנס רק ממה שאני אוהב באמת ולא לעשות דברים שאני לא אוהב בעיסוק האמנותי שלי", הוא אומר. "החלום הוא לגדול בעסקים ולתרום את התרומה הקטנה שלי למחאה החברתית".
כשמיכאלשווילי מדבר על תרומתו למחאה הוא מדבר על TOYZ, המתיימר להיות זול בעשרות אחוזים מהחנויות בארץ, שאותו הקים בשותפות שווה עם היזם אייל בר עוז, הבעלים של זירת המסחר האלקטרוני ווביז (Webiz), שנתנה לו את הפלטפורמה העסקית. מיכאלשווילי אחראי על המיתוג ועל השיווק, ואילו בר עוז על הניהול ועל התפעול. "החלפתי את הצבעים, כי לא היו חיים מספיק, הורדתי את הספירה לאחור, שיניתי כבר 3 פעמים את דף הבית, כי הוא לא נראה לי, הצטלמתי לקטגוריות, אני לגמרי בתוך זה", אומר מיכאלשווילי, שמצולם בדף הבית יחד עם אחד מאחייניו בלמבורגיני צעצוע אדומה.
"השיטה של אייל הוגנת", הוא מסביר. "אני מביא לכם ברנד משלכם, אישורי סליקה, אתם עושים הכול דרך הקטלוג שלי, תביא טרפיק לאתר שלכם, ואני לוקח רק תיווך, מה שאומר שאפשר להיות רמי לוי בכול. אז הוא טס לסין עם יבואן צעצועים, סייר, התחיל לקשקש שם, הבין את הפערים שיש במחיר בין היבואן ללקוח הקצה, הבין שיש פה ביזנס. הוא לא רוצה להרוויח פי חמישה על מוצר, מספיק רווח קטן".
בישיבה עם מאמאזון
מיכאלשווילי מדבר בהתלהבות על הבשורה הקמעונית, ומספר בהתרגשות על אדם קרוב, הורה צעיר, שבכל פעם שהוא הולך עם הילד לחנות צעצועים, הילד מצביע על הצעצוע שהוא רוצה, ומבקש, תקנה לי אבא, והאב המבויש אומר שזה יקר מדי. "אני שומע את זה, ונקרע לי הלב. למה אי-אפשר לקנות צעצועים במחיר סביר?".
- הכרת את תחום הצעצועים קודם?
"רק כשנולדו לי אחיינים. לי עדיין אין הקטע של הילד שמנדנד לאימא שתקנה לו צעצוע שהיא לא יכולה לקנות במגלל המחיר".
- טסת גם לסין?
"לא. אבל נכנסתי לאתרים, למדתי מחירים של מוצרים בשוק, והחלטנו שאנחנו לא מתעסקים עם מותגים, אלא עם מוצרים מקבילים ותואמים שיכולים להתחרות במחיר. כעת אנחנו נמצאים בתהליך של למידה. למשל, הייתי בטוח שמסוקים על שלט, שזה הדבר שהכי מעניין אותי, יהיה הוט-ספוט, אבל מה שאנחנו רואים הוא שאנשים הולכים יותר על מוצרים לפעוטות - אוניברסיטאות ומעודדי הליכה".
- מה שהצריך התאמה של המלאי.
"גם ניהול מלאי לא ידעתי לעשות. בגלל שאנחנו כל-כך זולים, התחלנו לעשות ביזנס-טו-ביזנס, למכור לסיטונאים, ולא נשאר ללקוחות הקצה, שהם הלב של האתר. אז עצרנו קצת, ועכשיו אנחנו מתמקדים בלקוחות".
- ואיך הטראפיק בינתיים?
"אנחנו רק בהתחלה. גרסת הבטא באוויר חודשיים-שלושה, כשהפעם הראשונה שבה נכנסו אנשים הייתה בעקבות סטטוס שכתבתי בפייסבוק ואמרתי שאני מתרגש שהאתר עלה לאוויר. עכשיו מתחילים עם יחסי ציבור".
- איפה?
"שיווק גרילה באינטרנט. אני לא רוצה שייכנסו 20 אלף איש בבת-אחת".
- כי האתר יקרוס?
"הוא לא יקרוס, כי זה ווביז, אבל צריך לעשות את הכול לאט-לאט. שלא יהיו לנו חוסרים".
- זה נשמע כמו פול-טיים ג'וב, ודאי בשלב ההקמה. זה לא שואב אותך לגמרי?
"למזלי ולשמחתי ישנו אייל. הוא נותן לי להתעסק רק בדברים שלי. לא תמצאי אותי מדבר עם סין, עם העמיל מכס שלנו או עם המחסנים. אני אהיה בישיבה עם הסתדרות המורים או עם מאמאזון. אני יודע מתי מכולה יוצאת ונכנסת, אבל כל אחד מאיתנו מתעסק במה שהוא צריך להבין".
- אתה עובר על מאזנים?
"ברור. בחודש שעבר צמצמנו חצי מהוצאות המשרד. בשבוע שעבר גילינו שבכמה מוצרים אנחנו יותר יקרים ממבצע שעשו באחת החנויות והורדנו מחיר. אז כן, זאת עבודה. פעם הייתי חוזר ב-5 בבוקר מהופעה וקם ב-12. היום אני כבר נמצא ב-9 בפגישה, וזה מה שעוזר לי להתמקד".
- הסבר.
"כשאני הכי עסוק היומן שלי הכי מסודר. כשאין לי מה לעשות, אז אין לי זמן לכלום. אני קם ב-8, ועד 11 אני מסיים פגישה בטויז, חזרה עם אסי וציון, עוד פגישה בקשר לאיזי טו גיב, בערב הופעה, טלפונים בין לבין".
מיכאלשווילי נלהב, אבל כמו שאפשר להעלות על הדעת, המתחרים הוותיקים בשוק הצעצועים - מרשתות טויס אר אס והפיראט האדום ועד לכפר השעשועים - נלהבים פחות מהמתחרה החדש. על טענותיהם של גורמים בסביבת המתחרים שלפיהם קיים פער ניכר באיכות המוצרים, בין אלה שהן משווקות לבין המוצרים שמיובאים מסין שטויז משווקת, אומרים בטויז כי מדובר בטענות מגוחכות.
"כל המוצרים שלנו הם באיכות גבוהה ועומדים בתקנים המחמירים ביותר, וכל מי שטוען טענה מגוחכת כזאת, מוזמן לבוא אלינו ולבדוק כל מוצר ומוצר", הם מוסרים. "אנחנו גאים באתר שהקמנו ומצהירים שאנחנו כאן כדי להביא שינוי חברתי ולתרום את חלקנו להוזלת יוקר המחיה. אנחנו מצרים על הדרך שבה בוחרים מתחרים כאלה ואחרים, שמטרתה היא להשמיץ ללא בסיס".
"הייתי מלצר, ציון ספר"
נחזור למיכאלשווילי, שכמו אותו "איש חשוב מאוד" ובעצם כל סלבריטאי משופשף, יודע להתראיין. הוא מאוד מודע לעצמו, לתדמית המקצועית, מנסח את תשובותיו בזהירות, נסחף לא אחת לקלישאות סמי-רוחניות, ובאופן כללי נראה כמי שנמצא בשליטה מוחלטת. בתוך כל אלה ניכר גם אדם סקרן, מהיר מחשבה, נעים ורעב להצלחה, כאילו רק אתמול עלה על הבמה של המתנ"ס ברמלה עם חבריו ל"מה קשור".
מי שזיהה את הרעב ואת הכישרון של השלושה הוא גיל אוליאמפרל, כיום הבעלים של סברס הפקות, שבא לראות הופעה שלהם, עוד כשהיה מפיק של מסיבות בית ספר. "היו לנו הצעות ממפיקים גדולים בתעשייה, אבל דווקא הדביל הזה עם הכובע קסם לנו, ומאז אנחנו יחד", מספר מיכאלשווילי. "אין לנו חוזה איתו. בשנה הראשונה שלנו יחד הוא אמר לנו שאנחנו מרוויחים 5,000 שקל בחודש, ואחר-כך גילינו שהוא מכר את המכונית שלו וכל מה שהיה לו, כדי לממן אותנו. לא הבנו איך זה שיש 6 אנשים באולם ואנחנו מרוויחים. עד כדי כך הוא האמין בנו".
- ואז הגיעה ההזדמנות בתוכנית של יצפאן.
"לא ידענו איך כותבים לטלוויזיה. אני זוכר את המערכון הראשון שעשינו ליצפאן, 18 דקות. הוא צחק ואמר, 'ועכשיו ניתן לכם בשביל זה ספיישל'. תקצרו אותו לשתיים וחצי דקות. בהתחלה ישב איתנו כותב מקצועי, אבל את רוב העבודה היינו עושים עם גיל. היינו מתפצלים, כל אחד כותב משהו, אחר-כך מנקים פאנצ'ים לא מוצלחים, ועליי סמכו שאדע לחבר את זה נכון. עבודת צוות מדהימה. מאיפה היו לנו כאלה ביצים בגיל 21?".
"מה קשור" בגלגולה המוקדם התחילה להתגבש כשמיכאלשווילי, ישראלוף וברוך היו בני 14. "ההופעה הראשונה שלנו בתל-אביב הייתה בבית ציוני אמריקה, באולם שמקרינים בו סרטים, בלי במה. אחר-כך עברנו לאולם של מאתיים איש ולאולם הגדול", אומר מיכאלשווילי. "הסתובבנו עם פוסטרים ודבק ופיזרנו אותם בעיר. אני לא אשכח שנסענו להופיע בקריית חיים באולם הקטן. בגלל שהייתה חגיגת בר-מצווה באולם ליד והיה רעש, העבירו אותנו לאולם הגדול, 780 מקומות. לא ידענו כמה יבואו לראות אותנו שם. הגיעו 6 אנשים שישבו בשורה הראשונה.
"זאת הייתה ההופעה שהכי הזעתי בה. בסוף ירדנו אליהם ולחצנו לכל אחד את היד. לפני 7 שנים הופענו בתיאטרון הצפון מול 1,200 איש. ניגש אליי בן אדם ואמר, אתה לא תזכור אותי, אבל אתה חיבקת אותי פעם, בהופעה בקריית חיים".
- היו רגעי ייאוש?
"היתרון בשלישייה הוא שאם אחד נופל, השניים האחרים מרימים אותו, גם אם הכי בא להם ליפול. למזלנו, בגיל 17 כבר מכרנו כרטיסים להיכל התרבות, 687 מקומות, הכול סולד אאוט. עבדנו על המופע 3 חודשים, והיום אני לא תופס איך עשינו את זה, כי על המופע החדש שלנו אנחנו עובדים כבר שנה".
- הרווחתם מהמופע ההוא?
"זה לא כל-כך עניין אותנו, כי התפרנסנו מדברים אחרים. אני הייתי מלצר, ציון ספר ואסי מכר בורקסים. עד גיל 24 ציון היה היחיד שסיפר אותי. תגידי, ראית את הציורים שלו? תני להשוויץ באח שלי", ומראה לי את היצירות האחרונות של ברוך, "זה גומר אותי, הכישרון שלו".
- אומרים שאסור לערב עסקים וחברות.
"אנחנו מחזיקים מעמד כבר עשרים שנה, וזה לא מובן מאליו שיש לנו חברות מדהימה כזאת. יש לי איתם שעות יותר מאשר עם בת הזוג שלי ועם ההורים. אנחנו כותבים יחד ומופיעים 4 פעמים בשבוע".
- ועכשיו גם תוכנית רדיו יומית חדשה ברדיו ללא הפסקה. מאיפה זה בא?
"עשינו משדר מיוחד לפסח עם חיילים בודדים בסינדיקציה ארצית, נורא מרגש, ואז הציעו לנו להגיש תוכנית יומית. משלמים לנו בשביל לדבר. שעה של כיף של 'מה קשור'. אנחנו כותבים שעתיים לפני התוכנית, משתדלים לעשות משהו אקטואלי, דיווחי תנועה, צחוקים שלנו, הקהל אוהב לשמוע את זה".
"אין בינינו חלוקה ברורה"
מיכאלשווילי, 36, גרוש מקרן מלאכי ובזוגיות עם ענבל שלוי (אקס "המירוץ למיליון"), הוא הבכור מבין שלושה, נולד וגדל ברמלה. "עיר נהדרת", הוא פוסק בחדות ושולח בי מבט מאפיוזי משל נכנס לרגע לדמותו של ניקולה קובלובה ב"הבורר", וזאת בתגובה לכך שאני אומרת שהתדמית שלה עדיין לא מצליחה להשתפר.
- אז למה אתה גר בתל-אביב?
"כי זה נוח. התקדמתי בחיים, ובכל יום לנסוע 3 פעמים הלוך ושוב זה בלתי אפשרי. אבל אני נמצא שם הרבה עם האחים, האחיינים, ההורים. אני איש משפחה, המשפחה חשובה לי, נוסע לשם לנשום אוויר".
אבא שלו, נהג במונית שבמקביל עבד במאפיה ובמסעדה, לימד אותו מוסר עבודה שהפך אצלו לטבע שני. "בקושי ראיתי אותו", אומר מיכאלשווילי. "הוא עבד קשה כדי שאוכל לקנות את הנעליים הכי יקרות פעם בשנה וללמוד שיעורים פרטיים באנגלית מגיל 5. כשהייתי מתגעגע הייתי הולך אליו לחדר ומריח את החולצות שלו. הכנסתי את הסצנה הזאת ל'עספור'. אני רוצה שלילדים שלי לא יחסר כלום ולכסף לא תהיה משמעות".
כשהיה ביסודי, אימא שלו קנתה לו איזה צעצוע חשמלי; הוא פירק אותו והרכיב אזעקה בדלת החדר שלו; בכל פעם שבה היא הייתה נפתחת, היה נשמע צפצוף התראה. בגלל הידיים הטובות כולם אמרו לו ללכת ללמוד במגמת חשמל ואלקטרוניקה, אף שהלב היה במשחק מהפעם הראשונה שבה צחקו מההופעה שלו במסיבות הסיום. הוא התקבל ל"רמנוער", הלהקה הייצוגית העירונית ול"שיר עמל", הלהקה של התיכון, עם ציון ברוך, אסי ישראלוף, השחקן עמוס תמם ועם שחר חסון. שם גם הכיר את ירון מיניסטר ואת אבי דור, שילוו אותם בהמשך.
הוא ניגש לבחינות ללהקה צבאית לבד (ברוך וישראלוף צעירים ממנו בשנה וחצי), ונכשל במיונים - עניין שטרח להזכיר לדני רובס, שישב בצוות הבוחנים, באחת ההזדמנויות הראשונות שבהן נפגשו - ומשם הלך לצנחנים. תוך כדי הופיע עם "מה קשור" במועדונים בפריפריה. "לא הייתי איש עסקים מגיל צעיר", הוא אומר. "ועד היום אין בינינו חלוקה ברורה. אין תחומים. בפגישה אחת אני יכול לדאוג לכסף ולהתעקש ובאחרת זה יהיה אסי. 'מה קשור' אף פעם לא הייתה חיבור כלכלי, אלא חיבור חברתי נטו. זה שהגיעה פרנסה מזה - זה בונוס. שלושתנו רבנו כמה פעמים, אבל זה לא היה ולא יהיה על כסף".
אחרי הצבא התקבל מיכאלשווילי ללימודי משחק בסטודיו של ניסן נתיב, אבל ויתר. לא האינטנסיביות של הלימודים היא ששברה אותו, אלא האולטימטום שהציב לו נתיב, כש"מה קשור" קיבלו פינה בתוכנית של יצפאן בהוט. נתיב ביקש ממנו לבחור בין הלימודים ובין הטלוויזיה, ומיכאלשווילי בחר בטלוויזיה. "חבל שזה לא יצא".
- היה לכם המון מזל, מעט אנשים מקבלים הזדמנות כזאת בגיל כל-כך צעיר ובלי רקע וניסיון.
"הגיע לנו. אנחנו אנשים טובים".
- יש עוד הרבה אנשים טובים.
"את יודעת שמישהו מאוד מוכר, ואני לא רוצה לנקוב בשמו כאן, בא להופעה שלנו, עוד לפני שהיינו עם יצפאן והכירו אותנו, ורצה לקנות מאיתנו חומרים. לא הסכמנו, ואז ערב אחד אנחנו יושבים בבית ורואים מערכון שלנו, אחד לאחד, בתוכנית הכי נחשבת בטלוויזיה, ואז הבנו שיש פה משהו.
"כל החומר בא מהניסיון שלנו להצחיק אחד את השני. עד היום, אנחנו יכולים לשבת בחברה ופתאום מישהו מאיתנו נזכר במשהו ואנחנו יכולים להחזיק אחד את השני ולהיכנס להתקפת צחוק מטורפת. את יודעת מה, זה מרגש אותי לדבר על זה. יש דלת מסתובבת, שיכולתי לבחור אחרת ולא הייתי יושב פה ונזכר בכל זה".
הסירוב ל"ארץ נהדרת"
מיכאלשווילי מתרגש להיזכר, אבל אולי ההחלטה המעניינת ביותר בקריירה שלו בהקשר של מה קשור הייתה דווקא לקדם את קריירות הסולו של כל אחד מהחברים לצד פעילות השלישייה. "בהתחלה לא עשינו סדרות ופרסומות לבד, כי רצינו לחזק את המותג", הוא מסביר. "אבל לפני 7 שנים בערך, דווקא כדי שהמותג ימשיך להיות בשיא הכוח, כל אחד מאיתנו התחיל להגשים את עצמו גם באופן אישי, ואנחנו מרגישים את זה בקופות. כשציון עשה את 'הכול דבש', הכול היה סולד-אאוט, אסי ב'בובה של לילה' ואני ב'עספור' - הכול סולד אאוט".
- אבל היו גם ויתורים, כמו למשל על ההצעה המאוד מפתה שקיבלת לחבור לצוות של ארץ נהדרת.
"החמיא שהציעו לי להיות בחבורה כל-כך מוכשרת, אבל העדפתי את שלי. כשזה נוגע בקומדיה, אני מעדיף לעשות את זה עם אסי ועם ציון".
- הפסד שהוא גם כלכלי.
"אפשר להגיד שזה הפסד עכשווי. אנחנו הולכים על רווח עתידי. בבורסה יש אנשים שמשחקים במניות יומיות. אני לא כזה. אפשר להגיד שהיום לא הייתי קונה משהו ספקולטיבי, אלא את טבע".
לא במקרה מיכאלשווילי משתמש במטפורה הזאת, משום שמהבורסה הוא כבר הספיק לחטוף כווייה די רצינית. כמה רצינית הוא לא מוכן לחשוף במספרים, אבל ההבעה על פניו מעידה כי היה זה מספיק טראומתי על מנת לא לחזור על כך בתקופה הקרובה. "בואי נגדיר את זה ככה, אילו הייתי משקיע בטבע לא הייתי מפסיד הרבה. ואני לא רוצה להוסיף".
- לא הרבה יודעים שעשית קורס ברוקרים לפני כמה שנים.
"זה עניין אותי, אני אדם סקרן. ב-2008 רציתי להיות ברוקר ולמדתי במכללה למינהל. הפסדתי כסף, וזהו. גם מזה למדתי, ואני לא מצטער על זה".
- אתה עדיין עוקב אחרי המסחר?
"כן. זה מסקרן אותי. אני גם מאוד מעורב בכל החלטה אמנותית ופיננסית ב'מה קשור'. לא תמיד אני הרוב, אבל אני יודע מה קורה בדיוק".
- לא תקום יום אחד ותגלה שגנבו אותך.
"אין מצב. אני נפגש עם רואה החשבון שלי מספר פעמים בחודש, ומדבר איתו בטלפון".
- יש דברים שלא תעשה?
"היו מקרים כאלה".
- הטלת וטו במסגרת "מה קשור" על פרויקטים שלא אהבת?
"אולי פעם אחת. וקרה גם ההפך. מה שיפה אצלנו זה הבלנס. אנחנו מפרגנים זה לזה בטירוף".
- גם לעובדה שאתה עכשיו איש עסקים.
"אני לא אוהב את ההגדרה הזאת 'איש עסקים'. אנשי עסקים אלה מנכ"לים של חברות גדולות. אני יזם שהקים עסק".
- ואתה גם סלב.
"אני לא סלב. אני שחקן".
- תגיד את זה לפפראצי שמצלמים אותך ואת בת הזוג שלך ענבל שלוי בלי סוף.
"לא תראי אותי באירוע השקה או בפרמיירה. העבודה שלי היא להיות על הבמה ולצלם. אני הולך לדברים שמעניינים אותי, כמו נגיד תערוכה של גדג'טים, שאני מטורף עליהם. אני רווק ולא חסר לי כלום. אני לא עשיר או מיליונר. יכול להיות שאם היה לי תינוק, אולי הייתי הולך לאירוע של טיטולים לחצי שעה ומקבל טיטולים לאיזו תקופה, לא יודע".
- חלק מהכניסה לעולם העסקים זה ההתמודדות עם תחרות ועם צרות-עין. אתה מוכן לזה?
"כמו שבעולם שלי תמיד אמרו שצריך מרפקים חדים, כי התחרות קשה ואנשים רעים, גם בעסקים אני משתדל להתמקד בחיובי".
ישרכארט כבר בפנים
איך נולד המיזם איזי טו גיב, שמיכאלשווילי מושקע בו?
לצד טויז, מיזם נוסף שבו שותף מיכאלשווילי, ושגורם לו לחייך כמו ילד, הוא איזי טו גיב. "זה התחיל מרעיון של חבר שהיה חצי שיכור כשיצאנו מחתונה", הוא משחזר. "הוא אמר, במקום להגיע לאירוע עם צ'ק, לחשוב אם לקחת אותו או לא, ועל מה לכתוב ברכה, למה שלא תהיה מכונה, שתוכל לחייב את כרטיס האשראי בסכום שתבחר, תעביר אותו לחשבון של בעלי השמחה, ותוציא צ'ק אישי לא להפקדה, עם ברכה שאפשר לשלשל לכספת שעומדת בפתח האולם".
בניגוד ללא מעט רעיונות שמופרחים לאוויר, את הרעיון הזה התחילו לפתח עם ישרכארט, "ובימים אלה", אומר מיכאלשווילי, "אנחנו סוגרים את התסריט לפרסומת".
- מי ישתתף בה?
"בחרתי שחקן טוב", הוא צוחק, "אני. זה כיף גם להיות הפרזנטור וגם המעסיק. בהתחלה היא תרוץ בדיגיטל, ואני מקווה שבתחילת השנה הבאה גם בטלוויזיה. כבר צילמנו פרסומת קטנה עם יובל סמו, הפרזנטור של ישרכארט".
- אתה משחק בליגת העל.
"הם אנשים נורא נחמדים וקשובים, ואני מאוד שמח ללמוד מהם. אחד השותפים הוא גיא גיאור, שהוא כן איש עסקים, וכמה שהוא יפה, ככה הוא חכם. איזי טו גיב זה עסק גדול, עם עוד כמה שותפים רציניים; אני מחזיק מניות".
- כמה?
"מחזיק".