דורית סלינגר / צילום: תמר מצפי
ציבור משלמי המסים ממשיך לממן את קרנות הפנסיה הוותיקות: משרד האוצר ייאלץ להגדיל את היקף הסיוע הממשלתי לקרנות הללו בעקבות גידול של כ-26 מיליארד שקל בגירעון שלהן - כך נודע ל"גלובס".
העמקת הגירעון נוצרה על רקע ירידה בריבית התחשיבית במהלך הרבעון השני של השנה. בעקבות העמקת הגירעון, גדל אומדן הסיוע הממשלתי לקרנות הפנסיה הוותיקות לכ-148 מיליארד שקל - סכום שהמדינה תידרש להזרים ב-34 השנים הקרובות.
במהלך הרבעון השני של 2014 החליט משרד האוצר להפחית את שיעור הריבית חסרת הסיכון לטווח ארוך - דבר שהביא לגידול בגירעון האקטוארי של קרנות הפנסיה הוותיקות. מעבר לכך, הצעד הזה הביא את קרנות הע"ל ועתודות, שהיו מאוזנות ולא נהנו עד כה מסיוע המדינה, למצב של גירעון מצרפי של כמיליארד שקל. כעת נראה שהמדינה תיאלץ לכסות גם את גירעונותיהם (ראו מסגרת).
רוב הגירעון בקרנות הפנסיה הוותיקות, כ-152 מיליארד שקל, מרוכז בשלוש הקרנות הגדולות: מבטחים הישנה, קג"מ ומקפת. הגירעון הכולל של קרנות אלה תפח מתחילת השנה בכ-22 מיליארד שקל. עיקר הגידול נרשם ברבעון השני: מבטחים הישנה, קרן הפנסיה הוותיקה הגדולה בישראל, חתמה את הרבעון השני של 2014 עם גירעון של 83 מיליארד שקל, בעקבות גידול של 13.3 מיליארד שקל מתחילת השנה; הגירעון של קג"מ תפח מתחילת השנה לכ-45.5 מיליארד שקל, על רקע גידול של כ-5.7 מיליארד שקל מסוף 2013; ואילו במקפת נרשמה עלייה בגירעון של 4 מיליארד שקל מתחילת השנה, שהסתכם בכ-24.7 מיליארד שקל.
קיצוץ בקצבאות - עניין של זמן?
המשמעות של גירעון בקרן פנסיה היא שהקרן אינה יכולה לעמוד בהתחייבויותיה לחוסכים. אלא שמבחינת עמיתי קרנות הפנסיה הוותיקות למושג הזה אין באמת משמעות, משום שהמדינה מעולם לא הציבה תקרה לסיוע שהיא מוכנה להעניק להם.
הנה תזכורת קצרה: במסגרת הלאמת הקרנות הוותיקות ב-2003, נקבע שהן ישמרו על איזון אקטוארי, בין היתר באמצעות אג"ח מיועדות, והגירעון שלהן יכוסה באמצעות סיוע ממשלתי. עוד נקבע כי בעתיד, אם קרן ותיקה שבתקופת ההלאמה סבלה מגירעון אקטוארי שוב לא תצליח לכסות את התחייבויותיה העתידיות, המדינה תמשיך ותישא בעלויות כיסוי הגירעון.
בקרנות הפנסיה החדשות המצב שונה, שכן האיזון האקטוארי שלהן ממומן על ידי העמיתים. אם נכסיה של קרן חדשה אינם מכסים את התחייבויותיה העתידיות, עליה לבצע הפחתת זכויות, כלומר החוסכים סופגים קיצוץ בקצבאות הפנסיה.
ככה זה עובד: עם היציאה לפנסיה, החברות המנהלות את קרנות הפנסיה ואת ביטוחי המנהלים מחויבות על ידי האוצר "לרתק" את סכומי הכסף שצברו הפנסיונרים לנכסים חסרי סיכון (אג"ח ממשלתיות) כדי למזער את הנזק מתנודות השוק. כדי לקבוע את הקצבה שיקבל הפנסיונר מדי חודש, לוקחים את סכום החיסכון בעת פרישתו ומניחים, על פי הנחיות האוצר עד כה, שהוא יניב תשואה של 4% בממוצע כל שנה - זו למעשה הריבית התחשיבית. חישוב הגמלה החודשית בפנסיה צוברת מתבצע בעזרת לוחות תמותה המעריכים את מספר החודשים הצפויים לחייו של החוסך מהגיעו לגיל הפרישה ("מקדם המרה").
באופן גס, החיסכון שנצבר לאורך שנות העבודה מחולק למקדם ההמרה, ועל בסיס החישוב הזה משולמת הקצבה הפנסיונית החודשית. ככל שתוחלת החיים הממוצעת עולה, כך גם מקדם ההמרה קופץ והקצבה החודשית, בהתאם, קטנה. אם בשנות ה-80-90 מקדם ההמרה עמד על כ-140-150, היום עומד מקדם ההמרה על 200-210 ואף יותר מכך, כך שהפנסיה החודשית של רוב החוסכים הולכת ומצטמקת עם השנים (למעט בחלק מהפוליסות הישנות שקיבעו את מקדם ההמרה). הבעיה הזאת אינה קיימת כלל בפנסיה התקציבית כיוון שהגמלה החודשית מבוססת על השכר האחרון ואינה תלויה כלל במקדמי המרה. בגלל סביבת הריבית הנמוכה ומתוך הנחה שריבית של 4% אינה מציאותית בסביבה הזו, תכנן האוצר להוריד את הריבית שמחושבת על הפנסיה ל-2.5%-3%, אבל המהלך הזה, שלפי הערכות יביא לקיצוץ של 10% בקצבה, נדחה או הוקפא בעקבות הביקורת הציבורית החריפה.
ואולם האפשרות לבצע מהלך כזה לא ירדה משולחן הדיונים, כפי שעלה גם מדבריה של הממונה על שוק ההון, ביטוח וחיסכון במשרד האוצר, דורית סלינגר, בוועידת שוק ההון של "גלובס" ביוני האחרון, ולפיהם "הריבית שלפיה מחשבים את הפנסיה לא מציאותית". נראה שקיצוץ בקצבאות הפנסיה הוא רק עניין של זמן.
מה שבטוח הוא שחרף ההצהרות של שר האוצר יאיר לפיד, מדינת ישראל שומרת בעקביות על הסבסוד הצולב בחיסכון הפנסיוני. מצד אחד היא מתעלמת מכך שהפנסיה החודשית של רוב החוסכים בקרנות החדשות הולכת ומצטמקת, ומצד אחר, היא ממשיכה להזרים מיליארדי שקלים בכל שנה לקרנות הפנסיה הוותיקות כדי לממן את זכויותיהם המופלגות של העמיתים. וכל זאת, כמובן, לפני שהזכרנו את מעושרי הפנסיה התקציבית.
באוצר בחרו שלא להגיב לדברים שהועלו בכתבה.
מרווח נשימה למדינה: האוצר האריך ב-10 שנים את פריסת התשלומים לקרנות
בשקט בשקט, בזמן שהיקף הסיוע הממשלתי לקרנות הוותיקות תופח והקרב על תקציב המדינה מחריף והולך, החליט משרד האוצר להאריך ב-10 שנים את משך התקופה להעברת הסיוע הישיר לקרנות.
בעקבות "נסיבות מיוחדות הנוגעות לתקציב המדינה לשנים 2013 ו-2014" ובלי שמצאה לנכון לפרסם על כך הודעה רשמית או לפרט את הנסיבות המיוחדות הללו, בדצמבר האחרון עדכנה הממונה על שוק ההון, ביטוח וחיסכון במשרד האוצר, דורית סלינגר, את לוח תזרים המזומנים לסיוע הממשלתי הישיר לקרנות הפנסיה.
לפי הלוח החדש, העברת הסיוע תסתיים בשנת 2048 (במקום 2038). משמעות העדכון: המדינה נותנת לעצמה מרווח נשימה בהתחייבויותיה לקרנות הפנסיה הוותיקות ופורסת אותן על פני תקופה ממושכת יותר, המשקפת הזרמה של כ-4 מיליארד שקל בשנה בממוצע. מאחר שמשרד האוצר לא מפרסם את לוח הסילוקין, אין אפשרות לדעת כמה אחוזים מהסכום הוא מתכוון להזרים מדי שנה.
מי ישלם את מחיר הגירעון שנוצר בהע"ל ועתודות
החלטת משרד האוצר לשנות את הריבית התחשיבית בקרנות הפנסיה הוותיקות לא רק העמיקה גירעונות קיימים, היא גם הוציאה שתי קרנות ותיקות - הע"ל ועתודות - מאיזון אקטוארי. הפחתת הריבית התחשיבית הביאה לכך ששתי הקרנות הללו הפכו בתוך רבעון אחד לגירעוניות.
קרן הפנסיה הוותיקה הע"ל, של הסתדרות העובדים הלאומית, סיימה את הרבעון השני של 2014 עם גירעון של כ-609 מיליון שקל. זאת לעומת עודף אקטוארי של כ-206 מיליון שקל בסוף מארס. הע"ל, שמנהלת נכסים בהיקף של כ-10.4 מיליארד שקל לכ-37.6 אלף עמיתים, מנוהלת מאז 2010 על ידי בית ההשקעות פסגות, שרכש אותה מהמדינה תמורת כ-107 מיליון שקל.
גם עתודות הוותיקה, המנוהלת על ידי כלל ביטוח והיקפה כ-7.9 מיליארד שקל, עברה מעודף אקטוארי של 27 מיליון שקל ברבעון הראשון לגירעון בהיקף 440 מיליון שקל ברבעון השני. לפי דוחות קרן הפנסיה לשכירים ועצמאיים, במהלך התקופה חל שינוי משמעותי בריבית ולכן הגירעון העמיק בכ-550 מיליון שקל. במקביל צוין כי במהלך התקופה חלק מהעודף האקטוארי שהצטבר בשנת 2013 - 152 מיליון שקל - חולק בין 24.4 אלף העמיתים.
אף שמדובר בקרנות פנסיה ותיקות, הע"ל ועתודות אינן זכאיות אוטומטית לכיסוי גירעון מהמדינה. הסיבה לכך היא שבשנת 2003, כאשר המדינה הלאימה את הקרנות הוותיקות, שתי הקרנות הללו היו באיזון אקטוארי.
לפני כ-3 שנים עתרו קרנות הפנסיה הוותיקות המאוזנות לבג"ץ בדרישה להחיל עליהן את המלצות ועדת ברנע - ועדה שהוקמה לאחר שבמשרד האוצר זיהו סיכון של העמקת הגירעון האקטוארי בעקבות השינוי בריבית חסרת הסיכון במשק - ולפיהן המדינה תממן כרית ביטחון נוספת לקרנות, שתופעל בכל עת שבה הריבית חסרת הסיכון תפחת מ-4%. צעד זה הגדיל את המאזן של הקרנות הוותיקות בכ-11 מיליארד שקל, ואולם מאחר שמשרד האוצר יישם את ההמלצות רק על קרנות הפנסיה הגירעוניות, הקרנות המאוזנות טענו לאפליה.
בעקבות העתירה של קרנות הפנסיה הוותיקות המאוזנות, התיקון עבר קריאה ראשונה בכנסת. עם זאת, עד שהתיקון יאושר במליאה, עמיתי הקרנות המאוזנות לא יזכו לקבל סיוע מכרית הביטחון.
רקע / איך קיבלו הקרנות הוותיקות סיוע ללא תקרה
בשנת 2003 החליטה מדינת ישראל, בצעד חריג וקיצוני, להלאים את קרנות הפנסיה הוותיקות. הסיבה לכך הייתה הגירעון האקטוארי שצברו הקרנות הללו, שאיים על יציבותן ועל היכולת שלהן לעמוד בהתחייבויותיהן העתידיות לעמיתים.
שמונה שנים קודם לכן זיהה שר האוצר אז, אברהם (בייגה) שוחט, את הבעיה ואסר על הצטרפות עמיתים חדשים לקרנות כדי למנוע את החמרתה. במקומן נפתחו קרנות הפנסיה החדשות המשווקות כיום, שתנאיהן טובים הרבה פחות מאלה של הקרנות הוותיקות.
הסיבה המרכזית לגירעון שנוצר היא שלא היה שום קשר בין זכויות העמיתים לבין היקף ההפרשות לזכויות בפועל בפרישה. במילים אחרות, העמית הפריש חלק ממשכורתו אבל כל העמיתים קיבלו מהקרן זכות לפנסיה בשיעור 2% מהמשכורת עבור כל שנת חברות, והמשכורת הקובעת לחישוב הייתה זו שבמועד הפרישה. כך נוצר פער בין ההפרשות של העמיתים בקרנות הוותיקות להיקף הקצבאות, שזכו לקצבת פנסיה שערכה האקטוארי גבוה באופן משמעותי מההפרשות ששולמו לקרנות.
ב-2003, כשהגירעון הגיע ליותר מ-100 מיליארד שקל, גיבש שר האוצר אז בנימין נתניהו תוכנית הבראה לקרנות. התוכנית נשענה על שלושה נדבכים: הראשון היה הלאמת הקרנות. השליטה והניהול שלהן הועברו לידי משרד האוצר, שהקים להן מנהלת משותפת ומינה מנהלים מורשים מטעמו לכל קרן. המנהלת המאוחדת אפשרה טיפול יעיל בקרנות, טיוב איכות הנתונים, מיצוי זכויות הקרנות בתשלומים ונכסים ויעילות תפעולית. מנכ"לית משרד האוצר כיום, יעל אנדורן, הייתה ראש המנהלת בשנים 2005-2011.
הנדבך השני היה התחייבות ממשלתית לכיסוי הגירעונות בקרנות באופן מלא וללא תקרה. התחייבות זו, שעמדה במקור על 78 מיליארד שקל, תפחה ועלתה עד שהגיעה לכ-148 מיליארד שקל כיום.
הנדבך השלישי היה קיצוץ דרסטי בזכויות הפנסיוניות של העמיתים, בהיקף ממוצע של כ-20%, וכל הקרנות עברו להתנהל תחת אותו תקנון (התקנון האחיד).
במסגרת הרפורמה בקרנות הוותיקות נקבע כי זכויות העמיתים יקוצצו רק בשני מצבים של גירעון אקטוארי: הראשון, אם הגירעון יעלה על 5% מסך כל ההתחייבויות של הקרן, והאחר - אם הגירעון גבוה מ-3% מההתחייבויות במשך שלוש שנים ברציפות. גורמים באוצר ביקשו להזכיר כי כל עוד הגידול בהתחייבויות של הקרנות הוותיקות לעמיתים לא יביא לגירעון של יותר מ-5% לא יופחתו זכויותיהם בקרנות. במילים אחרות, אף שהגירעון העמיק בכ-26 מיליארד שקל מתחילת השנה, המדינה היא זו שתצטרך לכסות אותו.
בעקבות מה שאירע בקרנות הוותיקות, החליט האוצר שהקרנות החדשות לא יוכלו להיכנס לגירעון ויצר קשר בין מאזן הקרנות, הפרשות העמיתים וזכויות העמיתים. האוצר בנה מנגנון שבו מחושב כל שנה המאזן האקטוארי של הקרן, ואם יש גירעון, זכויות העמיתים מקוצצות בהתאמה, כדי להחזיר את הקרן לאיזון.
כיום, בקרנות החדשות יש 3.7 מיליון חוסכים, אך כיוון שמדובר בקרנות שהוקמו רק לפני 20 שנה, יש רק 21 אלף מקבלי קצבה והקרנות מנהלות 178 מיליארד שקל. בקרנות הוותיקות יש 243 אלף מקבלי קצבה, מתוך 1.1 מיליון עמיתים, ו-700 אלף עמיתים אינם פעילים. רק 160 אלף עמיתים ממשיכים להיות פעילים. כאמור, חל איסור לצרף חוסכים חדשים לקרנות ותיקות ומשנת 2003 (לאחר ההלאמה) חל איסור על ניוד כספים מתוך הקרנות החדשות. עמית יכול להפסיק את העברת הכספים ולהקפיא את זכויותיו, אך הוא אינו יכול להוציא כספים החוצה.
