כריסטין לגארד שרת האוצר הצרפתייה / צלם:רויטרס
כריסטין לגארד יושבת ליד אחד השולחנות של מסעדה הודית בוושינגטון ומחייכת ברוב-קסם אל המלצר. היא הגיעה לפני פחות מדקה, בדיוק בזמן שנקבע לפגישתנו, כשהיא אפופה בנחשול של צבעי קרם אלגנטיים: חליפה מהודרת בסגנון שאנל, נעליים תואמות, צמיד כסף מעוטר בפיתוחים ורעמת שיער לבנה.
לפני שהמלצר מספיק לנופף בתפריט, היא כבר לוקחת פיקוד. "טוב, אני יודעת מה אני רוצה! תרד! דג קוד חרוך! קינואה! שום תוספות! זה הכול! מעולה!" אני מתפתה לומר: "גם אני". היא מפיצה סביבה סמכות וביטחון עצמי כל כך עזים, שקשה לא להיסחף בעקבותיה. אבל אני לא רוצה להיראות כמו גרופי. במהירות הרבה ביותר, אני מזמינה מנת תרד כמו שלה וגם איזו מנת במיה אקראית עם קארי.
"אה, ומים מוגזים בבקשה!" מוסיפה לגארד. היא מסבירה כי בחרה במסעדה הזו משיקולי יעילות. המסעדה קרובה לדירתה בוושינגטון, ולעתים קרובות היא מזמינה ממנה טייק-אאוט. "זה הכול!" היא אומרת למלצר. "מושלם! תודה לך! מושלם!"
"תקופה מוזרה מאוד"
לגארד ואני נמצאות כאן בגלל שבאחרונה חגגה יום שנה. לפני קצת יותר משלוש שנים נכנסה לתפקיד יו"ר קרן המטבע הבינלאומית, ונהפכה לאישה הראשונה בראש הארגון שתקציבו 760 מיליארד הדולר, ושמשימתו לקדם את היציבות הפיננסית והמוניטרית בעולם. היא נכנסה לתפקיד בתקופה של חוסר יציבות עמוקה; קודמה בתפקיד, דומיניק שטראוס-קאהן, פרש לאחר שהסתבך בשערוריית מין עלובה בבית מלון בניו יורק. "זו הייתה תקופה מוזרה מאוד", מעירה לגארד בהומור, כשהיא מדגישה את מילותיה. גם העולם מחוץ לקרן המטבע היה נתון במשבר משלו - משבר פיננסי.
אז כיצד תיראה "סקירה" בסגנון קרן המטבע, של ביצועיה של לגארד עצמה? היא עושה פרצוף ומצחקקת. "כמו כל תוכניות הקרן, הייתי אומרת שהייתה המון התקדמות - אבל עדיין יש המון לעשות!" ב-2011 הייתה העדיפות הראשונה שלה לשקם את המורל החבוט של קרן המטבע. באופן מוזר, הייתה זו משימה שנראתה מוכרת במקצת. לגארד, שנולדה ב-1956 למשפחה ממעמד הביניים, למדה בבית הספר בלה-האבר בצרפת, ולאחר מכן באמריקה ובאירופה לפני שהצטרפה ב-1981 למשרד עורכי הדין הגדול ביותר בעולם, בייקר אנד מקנזי. ב-1999 נהפכה לאישה הראשונה שהתמנתה ליו"ר החברה. "נבחרתי לתפקיד כשהחברה הייתה בבלגן גמור. הייתי צריכה להתמודד עם זה", מספרת לגארד. "אבל נשים מקבלות לעתים קרובות את המשימה לעשות סדר כשמשהו משתבש. תחשבי על איסלנד והרפובליקה המרכז-אפריקאית. או תסתכלי על יפן".
אנחנו אפילו לא דנות באיזה יין להזמין. "הפסקתי לשתות לפני יותר מ-15 שנה", היא מסבירה. "הבנתי שאני פשוט לא יכולה לעשות הכול בבת אחת - גם לנסוע וגם לעבוד וגם לשתות".
היא מצהירה כי השיגה את יעדה הראשון: המורל בקרן המטבע השתפר באופן דרמטי. "השערורייה ההיא כבר חלפה! אף אחד כבר לא מדבר על זה עכשיו". אבל שורת היעדים הבאים שלה קשה בהרבה: "המשטר התאגידי" של קרן המטבע עצמה - ביטוי נאה שמאחוריו מסתתר המאבק המר של הקרן במאמציה להסתגל לעולם המודרני. מאז הקמתה ב-1944, נשלטת הקרן - בדומה לכלכלה העולמית - בידי מדינות המערב. בשל כך נבחרו תמיד אנשים אירופים - כמו לגארד עצמה - לתפקיד הבכיר ביותר בקרן. "למרות שאני חושבת שהעובדה שאני אישה עזרה לי לקבל את הג'וב", מודה לגארד. "אחרי השערורייה ההיא היה קשה לתת את התפקיד לעוד גבר צרפתי".
לגארד יודעת שדפוס ארגוני זה כבר נהפך מיושן בעולם שבו מאבד המערב מכוחו הכלכלי. "הייצוג הלא מספיק של מדינות כמו סין ומדינות שווקים מתעוררים אחרים לא צודק ולא בסדר. לא בסדר!" היא מכריזה בלהט. לפיכך היא תומכת בתוכניות רפורמה שיעניקו כוח רב יותר למדינות לא-מערביות, אך הקונגרס של ארה"ב לא אישרר תוכניות אלה. "זה מתסכל מאוד", אומרת לגארד. "ביליתי המון זמן עם חברי קונגרס בשנה שעברה, בניסיון להראות להם כמה זה מגוחך להתנגד לשינוי. אמשיך לדחוף ולדחוף בנושא הזה - ארקוד ריקודי בטן, אם יהיה בזה צורך, כדי להגיע לשם".
בינתיים, אומרת לגארד, "אני מנסה להמתיק את זה באמצעות הצבת פקידים סינים בתפקידים חשובים בקרן המטבע". היא גם מכוננת בריתות עם ארגונים אזוריים וממשיכה לדחוק בממשלות המערב לאמץ גישה אינקלוסיבית יותר. "עם הזמן יהיה צורך להרחיב את קבוצת G8... ואם את מתחילה לומר 'למה אתם לא מכלילים את הודו וסין?' אז מהר מאוד את רואה שהקונפיגורציה הנוכחית של G20 כוללת כמה מדינות שאינן חשובות ליציבות העולם. ויש גם את הסוגיה של כיצד אנו מתאמים טוב יותר עם בנקאים מרכזים חשובים בעולם", נאנחת לגארד. "הם נפגשים בינם לבין עצמם. הם משחקים לפי הכללים של עצמם. הם קבוצה כל כך סגורה וחובבת סודיות. אבל אנחנו חייבים למצוא דרכים לתאם".
"לצמצם את הבדלנות"
אתגר גדול נוסף הוא הגברים, או באופן מדויק יותר, היעדר הנשים. לגארד הייתה אישה-חלוצה כל חייה. היא הייתה לא רק היו"ר הראשונה של משרד עורכי דין עולמי גדול, אלא גם שרת האוצר הראשונה של צרפת, בשנים 2007-2011. עד הצטרפותה לקרן המטבע, כמעט שלא דנה במאמציה ללהטט בין הקריירה לחיי המשפחה שלה (יש לה שני בנים, ולאחר שני נישואין שהסתיימו בגירושים, יש לה כיום שותף לחיים: קסבייה ג'וקנטי, איש עסקים קורסיקני).
ואולם עתה חשה לגארד אחריות גוברת בכל הנוגע לאימוץ סוגיות של נשים. "לעתים כל כך קרובות אני האישה היחידה בחדר, ואני חשה שאני צריכה לדבר על זה", אומרת לגארד. היא הביעה באופן חוזר ונשנה את חוסר שביעות רצונה מהעובדה שכל 24 חברי מועצת המנהלים של קרן המטבע הם גברים. "אני לא יכולה לשנות את זה רק בכוחות עצמי, אבל אני יכולה לחשוף ולהוקיע". האם תגייס לגארד נשים-מנהיגות אחרות לקידום סוגיה זו? האם היא עומדת ליצור ברית של נשים עם, נניח, אנגלה מרקל? לגארד מצחקקת. "זה לא מסוג הדברים שאנגלה עושה! היא באה לכאן ודיברה עם הצוות האירופי על נושאים טכניים. היא טובה מאוד בזה. אבל אף פעם לא דיברתי אתה על מגדר. זה ממש לא היא".
האמת היא שחלק מעובדי קרן המטבע חוששים שסוגיות מגדריות אינן אלא הסחת דעת מבעיות דחופות יותר של יציבות פיננסית או מדיניות מוניטרית. אבל מבחינתה של לגארד מחמיצים סרבנים אלה את הנקודה החיונית. היא חושבת שקרן המטבע, בדומה לשאר הארגונים קובעי המדיניות, זקוקה בדחיפות לשנות באופן רדיקלי את האופן שבו הוא עוסק בכלכלה. "כשבאתי לכאן, מצאתי אנשים שסובלים מקיבעון מחשבתי", היא מסבירה. "הם חשבו שדברים כמו תרומת הנשים לכלכלה, או שינוי האקלים או שוויון ההכנסות - אינם משנים. אבל זה כן משנה".
אחת הסיבות לעמדה היא הרקע האישי של לגארד. בניגוד למרבית קודמיה בתפקיד, אין ללגארד שום הכשרה כלכלית. חלק מהמבקרים רואים זאת כחיסרון, אבל לגארד עצמה חולקת על קביעה זו. "יש שלושה דברים", אומרת לגארד וסופרת אותם על אצבעות ידיה לאחר שהזיזה הצידה את מנת התרד שלה. "קודם כל, אני לומדת מהר. שנית, אני יודעת כשאני לא יודעת משהו. שלישית, סגנון הניהול שלי מתמקד בהפגשת אנשים. אז אני מבקשת מאנשים להסביר. וזה חשוב מאוד, מכיוון שבכלכלה יש יותר מדי ז'רגון וכל כך הרבה מודלים עד שאנשים רגילים פשוט לא מסוגלים להבין אותה. וזה מסוכן".
היא מודאגת במיוחד ממה שהיא רואה כנתק המבני בין המערכת הכלכלית למערכת הפוליטית. לדבריה, מצד אחד, נמצאת המערכת הכלכלית העולמית בתהליך של אינטגרציה גוברת, ומצד שני נמצאת המערכת הפוליטית במצב של פיצול שגובר והולך בגלל תגובת הנגד לאופן שבו פוגעת הגלובליזציה בחלק מהאנשים בעולם. "מה שאנחנו רואים עם כל הרגיונליזם הזה, עם הסקוטים שרוצים ללכת בדרך משלהם - זו התרחקות מהגלובליזציה" , אומרת לגארד. אני מציינת בפניה שמצב דברים זה הוא קוקטייל מסוכן, מכיוון שהוא יוצר עולם משולב במובן שזעזועים מסוגלים להתפשט במהירות, אבל אין אף אחד ששולט בעניינים. לגארד מהנהנת, ועליזותה מתפוגגת. "לא ברור איזו מהמגמות האלה (לאינטגרציה כלכלית או לפיצול פוליטי) תנצח. אני מודאגת. מודאגת מאוד. אני לא רוצה שהילדים והנכדים שלי יגדלו בעולם מפורד ומפוצל. המצב באוקראינה וברוסיה מעניין מאוד. אני רק מקווה שזה ימחיש בסופו של דבר שאינטגרציה כלכלית ותלות הדדית ימנעו יותר בדלנות ולאומנות טריטוריאלית".
- האם זה אפשרי?
לגארד: "אני לא יודעת. חבר המושבעים עדיין לא החליט בנושא".
אז מה הפתרון? אני שואלת. דעתה של לגארד היא שממשלות צריכות לקדם צמיחה אינקלוסיבית - וגם רפורמה - כדי להדוף את הסיכון הגובר לתגובות נגד של הציבור. "אנחנו זקוקים לעולם שבו האנשים החשובים והאנשים הקטנים יכולים לחיות בדו-קיום, באמצעות מולטילטרליזם. לי זה חשוב". לדבריה, היא התרשמה מאוד מהאופן שבו הצליחו הפוליטיקאים האירים ליישם רפורמות קשות בשנים האחרונות, ובמקביל לשמור על לכידות חברתית. "האופן שבו האירים עשו את זה חכם מאוד. פורטוגל היא אותו הדבר - הם הצליחו לגרום לכולם להשתתף במאמץ".
אבל יוון היא משהו אחר. ב-12 החודשים האחרונים מתחה לגארד ביקורת קולנית על שהיוונים העשירים לא שילמו מסים כמו שצריך. "יותר טוב שלא אומר יותר מדי בגלל - את יודעת - כשדיברתי על יוון ועל המסים בעבר, קיבלתי איומים ברצח ונאלצנו להגביר את אמצעי הביטחון", ממלמלת לגארד. "אבל האם תעשיית הספנות באמת משלמת את המסים שלה? אני לא חושבת".
אבל האם זה לא חלק מהבעיה, שכל כך הרבה יוונים - או אליטות עשירות אחרות - עברו למקומות כמו לונדון בחיפוש אחר מקומות עבודה או שיעורי מס נמוכים יותר? אני שואלת. היא נאנחת ומודה שזו לא בעיה יוונית בלבד. "אני שומעת מהשגרירות שיש אנשים בשנות השלושים שלהם שעוזבים את צרפת", היא מספרת. "כשאנשים מוכשרים מרגישים שהם צריכים לעזוב את מולדתם בגלל שלתחושתם הם לא יכולים להקים עסק או למצוא הזדמנויות, זה עצוב מאוד".
רוקחת הריבות הביתיות
"אכפת לי מאוד מרב-תרבותיות", אמרה לגארד יותר מפעם אחת. לגארד עצמה היא סוג של פיוז'ן. לאחר כל שנותיה באמריקה, היא מומחית בלהקסים קהל אנגלוסכסי באמצעות שימוש בביטויים עסיסיים כגון "אל תיתן לממזרים לדכא אותך!" אבל היא מסוגלת בהחלט גם להשתמש בטכניקות הפיתוי הצרפתיות. כשניהלה את משרד האוצר בפריס, נהגה לחלק עניבות הרמס לפקידים זרים שביקרו במקום - מתנה שבגללה הסמיקו לפעמים גם הפקידים הזרים וגם השרה עצמה.
"כן!" היא צוחקת - ומסמיקה קצת בגלל הזיכרון. "אבל אני כבר לא יכולה לתת עניבות צרפתיות, מכיוון שבקרן במטבע את חייבת להרחיק עצמך מהמדינה שלך". היא מספרת שבמקום עניבות היא נותנת כעת למבקרים את הספר על תולדות קרן המטבע. היה הייתה רוצה לתת להם צנצנות של ריבה ביתית מעשה ידיה מהחווה שבבעלותה בדרום צרפת, אבל קשה לעשות דברים כאלה בוושינגטון בגלל הפיקוח על הייבוא. היא לא רוצה להסתכן בכך שתיהפך למבריחת ריבות.
"בשבוע שעבר הכנתי ריבה כשהייתי בחופשה - פטל ודומדמניות", היא מציינת בחיוך. "אבל הזרעים בפירות היו בעייתיים". את המילה 'זרעים' היא אומרת בצרפתית, וזו המילה הצרפתית היחידה שיצאה מפיה במשך כל ארוחת הצהריים. המלצר מפנה את הצלחות מהשולחן ומציע מנה אחרונה. היא מסרבת. "קפה זריז", היא מכריזה ומציצה בשעונה.
האם היא יכולה לדמיין לעצמה פרישה בחווה שלה - עם צנצנות ריבה? האם היא מתפתה אי-פעם לקחת חודש חופשה שלם באוגוסט, כמו שאר הצרפתים? לגארד מצחקקת שוב. "אף פעם לא עשיתי דבר כזה. החופשה הארוכה ביותר שלקחתי בחיי הייתה שלושה שבועות, אחרי שילדתי את הבן הבכור שלי". אבל מה לגבי החיים שאחרי קרן המטבע הבינלאומית? תקופת כהונתה תסתיים בעוד שנתיים, וייתכן שתוארך. כשהתפנה באחרונה תפקיד נשיא אירופה, הוזכרה לגארד כמועמדת אפשרית. ההזדמנות ההיא כבר חלפה, אבל יש ספקולציות שהיא עשויה להתמודד על תפקיד מנהיגותי בצרפת. "אני לא חושבת שהייתי יכולה כעת למלא תפקיד על טהרת הצרפתיות", מסתייגת לגארד. "אני רגילה להיות כל כך רב-תרבותית". יתכן שקיים גם מכשול מעשי. בית משפט בצרפת פתח באחרונה בחקירת החשד שלגארד הייתה רשלנית - או נדיבה - ללא הצדקה כלפי איש העסקים הצרפתי ברנאר טאפי ב-2007, כשסייעה ליישב שערורייה שבה היה מעורב הבנק הצרפתי קרדיט ליונה. לגארד הכחישה בקולניות כי עברה על החוק, אך היא עדיין נרגזת על הפיתולים העקלקלים של הפוליטיקה הצרפתית. "יש לי אמון שהמערכת המשפטית של ארצי תעשה את הדבר הנכון, אבל ההחלטה לחקור מאוד הדאיגה אותי - זו החלטה פוליטית מאוד", אומרת לגארד.
תוכנית זוגית
"באמת שאין לי שום מושג מה אעשה הלאה", מצהירה לגארד. "יש המון דברים שהייתי רוצה לעשות - ומשפחה שהזנחתי". נוסף על שני בניה הבוגרים, יש לה שני נכדים מבן הזוג שלה ג'וקנטי, שעמו היא אינה מתראה הרבה מכיוון שהוא מתגורר במרסיי.
"בשבוע הבא אני נפגשת עם קסבייה לחופשה", היא מספרת כשאנחנו יוצאות מהמסעדה אל הרחובות האפורים והלחים של וושינגטון. בחיוך חצוף היא מסבירה שהיא מתכננת לבקר את שונית המחסום הגדולה באוסטרליה בדרכה לפסגת ה-G20 בבריזביין בחודש נובמבר. "זה יהיה יום הולדתו השישים של קסבייה, אז הזמנתי קצת צלילת סקובה כהפתעה ליום ההולדת שלו! נהיה שם שלושה ימים!"
ומה יקרה אם יפרוץ איזה משבר נוסף? אני שואלת. אחרי ככלות הכול, המזרח התיכון עדיין סוער, ויש ספקולציות שקרן המטבע הבינלאומית תמצא עצמה בקרוב תחת לחץ לספק חבילת הצלה חדשה לאוקראינה. היא מצחקקת שוב. "נקווה שלא!" היא נשמעת כל כך בטוחה בעצמה, שאין לי ספק כי אפילו אם יפרוץ משבר כלשהו, היא עדיין תמצא איכשהו דרך לארגן דברים באופן אלגנטי ותקיף.