בטקס פרסי אופיר, שנערך אמש (א') בבית יד לבנים באשדוד, זכה הסרט "גט" בבימויים של האחים רונית ושלומי אלקבץ כסרט הטוב ביותר של השנה, והוא יהיה זה שייצג את ישראל כמועמד לאוסקר האמריקאי בקטגוריית הסרט הזר.
"אני מאוהב באחותי מאז שאני זוכר את עצמי", הכריז באופן מעורר תהייה שלומי אלקבץ מעל הפודיום, עת שהוענק לאחותו ולו פרס הסרט הטוב ביותר.
הסרט "אפס ביחסי אנוש" זכה בפרסי התסריט והבימוי, אך זה לא הספיק, משום מה, עבור פרס הסרט הטוב ביותר, מה שמעלה תהיות לגבי השיקולים שהביאו את חברי האקדמיה לבחור ב"גט".
בחירת הסרט הטוב אמורה להישען על תסריט או על בימוי. אם לדעת חברי האקדמיה "גט" הוא הסרט הטוב ביותר, למרות שהבימוי והתסריט שלו לא נמצאו כהכי טובים, על סמך מה בחרו? "גט" הוא בהחלט סרט טוב וראוי, אך עושה רושם שהשיקולים לבחירה לא היו מקצועיים, וכי חברי האקדמיה בחרו את הסרט שלדעתם הוא בעל הסיכויים הגבוהים ביותר לקטוף את פרס הסרט הזר.
אין זו הפעם הראשונה שזה קורה, וזו גם הסיבה לכך שהימרנו כבר לפני חודשיים במדור זה כי "גט" יזכה. זה לא היה הימור קשה במיוחד. כל שהיה צריך הוא להיות ער לקונצנזוס המתגבש בקרב חברי האקדמיה סביב הסרט. בעצם, הייתה עוד סיבה, והסיבה היא רונית אלקבץ.
אלקבץ שיוועה לפרס אופיר כפי שויויאן, הדמות שאותה היא מגלמת ב"גט", משוועת לגט. משהו בסרט משדר את זה - סרט שהוא שיר הלל לרונית אלקבץ, אולי השחקנית האהובה ביותר על חברי האקדמיה, אחרי דאנה איבגי.
הטקס עצמו היה בסך-הכול חביב וצנוע, ואפילו קטעי הקישור והטקסטים של מוני מושונוב, המנחה (שמככב בסרט בולגרי "רפסודיה בולגרית" שנבחר לייצג את בלגיה בתחרות על האוסקר לסרט הזר), היו נחמדים, בעיקר העוקצניים שבהם ("לפני שבועיים התקיים יום הקולנוע הישראלי, שבו כרטיס לסרט עלה 10 שקלים, ופופקורן עלה 45 שקל").
קטגוריות תמוהות
גם השנה הופיעו קטגוריות תחרותיות תמוהות כמו האיפור הטוב ביותר, העריכה הטובה ביותר והליהוק הטוב ביותר. חברי אקדמיה לא יכולים לשפוט עבודת עריכה מבלי שישהו בחדרי העריכה של הסרטים השונים. מעבר לכך שהעריכה מושפעת במידה רבה מעלילת הסרט, מאיכות התסריט ומעבודת המצלמה, אין כלל פרמטרים ענייניים לבחון את טיבה. לעתים עבודת עריכה טובה היא כזו שמצילה סרט מתסריט רופף, ממשחק לא טוב, ומצילום לא מוקפד.
חיזוק לדברים הביא אמש הזוכה בפרס העריכה, אריק להב-ליבוביץ', אשר התייחס לסוגיה בכנות יוצאת דופן. לייבוביץ: "המקצוע שלי שקוף, העריכה זה משהו נסתר וקשה לבודד אותו מתוך סרט גמור, לכן אני רואה את פרס העריכה כפרס לסרט - כלומר, פרס לך, טליה". לגבי איפור, אין הרבה מה להרחיב.
אילו כלים יש לחבר אקדמיה לשפוט איכות של איפור בסרטי דרמה? לגבי קטגוריית הליהוק - בסופו של דבר, הבימאי הוא זה שבוחר את השחקנים, כך שזו חלק מעבודת הבימאי. דנה איבגי, שזכתה הן כשחקנית הראשית ("אפס ביחסי אנוש") והן כשחקנית המשנה ("את לי לילה"), לוהקה ל"אפס ביחסי אנוש" על-ידי טליה לביא, הבימאית (איבגי שיחקה את אותה דמות בסרט הקצר של לביא, "חיילת בודדה", שהיווה את הבסיס ל עלילת "אפס ביחסי אנוש"). אז למי מגיע הפרס? למלהקת אורית אזולאי או ללביא? התשובה ברורה.
עם הפנים לקומדיה
שנת 2014 בקולנוע הישראלי הייתה שנה יוצאת מן הכלל. עם יותר מ-1.2 מיליון צופים, מתוכם 120 אלף כרטיסים שנמכרו לפני כשבועיים ב"יום הקולנוע הישראלי", שבו כרטיס עלה 10 שקלים, אפשר לומר זאת בפשטות: הקהל הישראלי אוהב סרטים ישראלים, הוא רק צריך סיבה ללכת.
מבט אל עבר נתוני הקופות (ראו טבלה) מלמד כי היו לו לא מעט סיבות טובות - וזאת עוד בטרם יצאו להקרנות מסחריות סרטים מצוינים כמו "את לי לילה" ו"מיתה טובה" (תוכלו לצפות בהם בפסטיבל הסרטים הבינלאומי חיפה שיתקיים בחול המועד סוכות).
מה זה אומר לגבי העתיד לבוא? אם מצרפים לטבלת נתוני הצפייה את רשימת המועמדויות והזכיות בפרסי אופיר, אפשר לזהות את המגמות בקולנוע הישראלי בשנים הקרובות: יותר קומדיות, עם דגש על קומדיות שחורות, וקומדיות אינטליגנטיות. מגמה חשובה לא פחות היא הגידול במספר הנשים היוצרות.
לצורך המחשה, ראו כמה נשים זכו אמש בטקס: רונית אלקבץ, שכתבה וביימה עם אחיה את "גט", טל גרנית שביימה יחד עם שרון מימון את "מיתה טובה", לירון בן שלוש שכתבה את התסריט ל"את לי לילה", וכמובן טליה לביא, שכתבה וביימה את "אפס ביחסי אנוש".
העוול תוקן, הטעם הרע נותר
מהומה סוערת התרחשה בשבוע האחרון סביב פרסי אופיר, בעקבות מכתב ששלח למועמדים יו"ר האקדמיה לקולנוע ולטלוויזיה, המפיק איתן אבן. במכתב מודיע אבן כי לא יחולקו פרסים כספיים לזוכים, והוא מאשים את מועצת הקולנוע, על כך שלפי הקריטריונים החדשים שפרסמה המועצה, נאסר על האקדמיה להשתמש בתקציב שהקצתה המועצה לטקס, לטובת פרסים כספיים.
ההתבטאות הפומבית הבולטת ביותר הייתה של השחקן הוותיק משה איבגי, שהתבטא בחריפות בגנות ההחלטה. בראיון לאתר "וואלה", אמר איבגי כי לאות מחאה יחרים את הטקס, שבו הוא אמור להגיש את פרס הסרט הטוב ביותר.
בתגובה למכתב של אבן ולדבריו של איבגי, מיהר יו"ר מועצת הקולנוע, פרופ' דויד אלכסנדר, להוציא מכתב משלו לאבן, שבו הוא כותב כי טענותיו של האחרון - "הינן טענות שקריות חסרות כל בסיס ואחיזה במציאות, ונועדו כל-כולן להוליך שולל את היוצרים ולהטעות את הציבור הרחב. לפיכך, אין מנוס מהמסקנה כי גרמת ביודעין ובזדון להטעיית היוצרים וחוללת בקרבם סערת שווא שפגעה בהם, במועצת הקולנוע ובמשרד התרבות.
אנו רואים זאת בחומרה רבה וסבורים כי אתה חייב בהסברים ליוצרים בנוגע לאופן חלוקת התקציב שלא הותירה תקציב לפרסים עבורם, ומצפים להתנצלותך בפני מועצת הקולנוע ומשרד התרבות על האשמות השווא שהטחת בהם".
אלא שמעיון בקריטריונים החדשים של מועצת הקולנוע עולה כי יש צדק בטענותיו של אבן. לא חלף יום, והאקדמיה התבשרה כי מועצת הקולנוע מתירה להעניק פרסים אישיים מתוך תקציב המועצה אשר אושר לאקדמיה הישראלית לשנת 2014. האקדמיה לא הסתפקה בכך, ודרשה מאלכסנדר התחייבות בכתב על ההבטחה. בשורה התחתונה: העוול תוקן, הטעם הרע נותר, ומשה איבגי חזר בו מההחלטה להחרים את הטקס, והגיש את הפרס.
