אני: ישראלית, אשת משפחה, אדם מאמין, קרייריסטית.
הורים: המגדלור שלי. הגיעו עם שני ילדים מתימן במבצע מרבד הקסמים. הם עסקו בחקלאות, ובגלל שהיו אנשי אדמה ביקשו להגיע למושב ונשלחו לגאולים עם עוד כמה בני אותה העלייה. אימא הייתה מנהלת הבית ואבא היה איש החזון.
משפחה: היינו תשעה אחים, שניים מהם נפטרו בהפרש של שנה זה מזה. הלימודים היו הדבר החשוב ביותר במשפחה למרות שמגיל צעיר עבדנו במשק. מי שהייתה לו בחינה, היה משוחרר מהעבודה. גדלתי בבית דתי של חיה ותן לחיות, שהאמין בצניעות ובאהבת הזולת. המצב הכלכלי היה כמצב החקלאות, עם תקופות לא קלות שעברנו.
ילדות: למדתי בתיכון הדתי בר אילן בנתניה, במגמה ריאלית-פיזיקה. לא הייתה לנו טלוויזיה ובשעות הפנאי הייתי פעילה בבני עקיבא. לא היה לי מושג מה ארצה לעשות כשאהיה גדולה ולא העסקתי את עצמי בזה.
אמונה: אני מסורתית, מאוד מאמינה ב-ה'. שומרת כשרות. כשאני בחו"ל אני צמחונית.
שירות לאומי: רציתי לשרת וההורים תמכו. הייתי מורה בבית ספר יסודי בשכונה ד' בבאר שבע ובסופי השבוע התארחנו במשפחות דתיות בעיר.
לימודים: חיפשתי משהו שקרוב לריאלי וכלכלה וחשבונאות נראו לי טוב. בשנה הראשונה בבר אילן היה בלתי אפשרי לעבוד, אז לקחתי הלוואה מהבנק ופרסתי אותה. גרתי במעונות וההורים עזרו ככל שביכולתם, בעיקר בתמיכה ובדחיפה ללימודים, שהיו מאוד חשובים להם. בחופשות עבדתי בהנהלת החשבונות של ציון חברה לביטוח. בשנה השלישית ללימודים ניגשתי לגדי סומך, המייסד של משרד רואי החשבון סומך חייקין, סיפרתי לו את הסיפור שלי והוא קיבל אותי לעבודה בטיפול בניירת.
סומך חייקין: זה היה בית הספר הטוב ביותר לניהול. לגדי סומך, כמורה וכמנחה, יש את היכולת להעניק לך ארגז כלים שמלווה אותך בניהול. ידעתי די בהתחלה שלא אהיה רואת חשבון, כי רציתי להיות חלק מהעשייה ולא לבקר עשייה של מישהו אחר. המשכתי שם בסטאז', נשארתי חמש שנים והגעתי עד לניהול תיקים, בין היתר של קבוצת הנדל"ן אזורים. ואז הם משכו אותי אליהם.
אזורים: כשסיפרתי על ההצעה לסומך, קיבלתי את ברכת הדרך, כי אחד הדברים שהם יודעים שם זה לשחרר. התחלתי כחשבת ועברתי להיות סמנכ"ל הכספים של החברה. אחר כך מוניתי למשנה למנכ"ל איתן סורוקה. תוך כדי כל פרק הזמן הזה, אגב, הספקתי ללדת שלושה ילדים.
שמוליק: בעלי. חילוני. למד כלכלה, עבד בבנק ישראל, והיום מנהל השקעות בשוק ההון. אנחנו נשואים 35 שנים. הכרנו דרך חברה משותפת ועשינו דרך אחד כלפי השנייה. הבית שלנו מסורתי וכשר. הוא בעל מפרגן וחבר טוב באמת, כי אי אפשר שאחד מבני הזוג יתקדם בלי שיהיה גיבוי ופרגון מהבית. שמוליק תמיד היה שם בשבילי.
מנכ"לות: אחרי עשר שנים החלטתי שאני רוצה להיות מנכ"לית וכיוון שהמשרה הייתה תפוסה באזורים על-ידי מנכ"ל מוכשר, יצאתי לשוק. לא היה לי שום מושג לאן אני הולכת, כי לא הייתי מסוגלת לחשוב על מקום אחר כשהייתי בתוך אזורים. במשך חודשיים וחצי הייתי בפגישות ואז ישבתי עם נוחי דנקנר, שעמד אז בראש איי.די.בי, והציע לי לנהל את נכסים ובניין השייכת לקבוצה.
נכסים ובניין: למדתי את החברה, שכוללת היום את גב ים, שעוסקת במשרדים ובהיי-טק; את ישפרו, שעוסקת בייזום של מבנים להשכרה למסחר; ואת נווה, שמתמקדת במגורים.
מהדרין: יצואנית של פרי הדר עם עתודות קרקע חקלאיות של 14,000 דונם, שאינה בליבת העסקים שלנו, אלא אחזקה היסטורית בשותפות עם הפניקס. פעמיים ניסינו לעשות הצעות רכש - שלא צלחו. החברה לא נהנית מהשוק, גם כי החקלאות נמצאת בתקופה קשה וגם כי המטבעות החלשים משפיעים על היצוא. כל זה הביא לכך שבשנתיים האחרונות הנתונים שלה פחות טובים.
פארק גב ים נגב: נכסים ובניין סימנה את באר שבע כעיר עם פוטנציאל צמיחה טבעי, בנוסף לעיר הבה"דים ולמרכז התקשוב שיעברו לשם ולמרכז הסייבר שיוקם בה. לכן הקמנו שם את פארק גב ים נגב, שמאגד שלושה פרויקטים: פארק ההיי-טק, שכבר התחיל באכלוס; ישפרו פלאנט, עיר הסרטים הראשונה בדרום, עם 20 אולמות קולנוע רגילים ועוד אולמות IMAX; ונווה - 190 דירות ליד פארק ההיי-טק, שנמצאות בתכנון.
פלאזה לאס וגאס: מיזם של נכסים ובניין יחד עם יצחק תשובה מ-2007 - שלא צלח ושהסב לנו הפסדים לא קטנים. נכסים ובניין החזיקה בו 25% ובדיעבד אני מצטערת שנכנסנו לפרויקט, כי הוא היה גדול מדי וממש לפני המשבר. עסקאות נדל"ן נבחנות על-פי המיקום, אבל גם לתזמון יש משמעות והתזמון בפרויקט הזה לא היה נכון. בגלל גודל העסקה, מסרנו אותה למממנים - הבנקים האמריקאים.
בניין HSBC: בניין תאגיד הבנקאות של הונג קונג ושנחאי, הממוקם בשדרה החמישית בניו יורק. לעומת הפלאזה, זו הייתה עסקה מצוינת שנכנסנו אליה אחרי המשבר בארצות הברית. רכשנו אותו ב-350 מיליון דולר, השבחנו והשכרנו לשוכרים איכותיים, מה שהכפיל את שוויו.
חו"ל: אנחנו מנסים לאתר הזדמנויות עסקיות, תמיד תוך שמירה על האיתנות הפיננסית. התלבטנו אם להיכנס להודו ולסין, ובסופו של דבר, בשותפות עם אלקטרה חברת בנייה למגורים נכנס להודו, מכרנו 1,100 דירות בשני פרויקטים גדולים. מעבר לזה ולנכסים בארצות הברית, יש לנו עוד אחזקת מיעוט בבתי מלון באירופה.
אג"ח: עשינו הנפקה מוצלחת של 428 מיליון שקלים, עם ביקושים של מיליארד שקלים. זו הייתה הבעת אמון של שוק ההון בנו.
נוחי דנקנר: אדם מוכשר עם לב זהב, שתרם לקהילה רבות ובעיקר ליישובי הספר. הוא ורפי ביסקר, יו"ר הדירקטוריון, שאני מאוד מעריכה, נתנו לי את הצ'אנס המקצועי החשוב של כיסא המנכ"לית. אני מאחלת לנוחי כל טוב.
אדוארדו אלשטיין ומוטי בן משה: אנשי עסקים בעלי חזון ורקורד מרשים בחו"ל. אני מאחלת להם הצלחה, כי הצלחת הקונצרן כולו חשובה להצלחתו של המשק הישראלי.
שכר בכירים: צריך לבחון אותו לגופו של עניין ולא באופן גורף. כל הכללה מחטיאה את המטרה.
אלוני חץ: מתחרים ושותפים בהרבה פרויקטים. חברה מצוינת.
שיכון ובינוי: מכירה את עופר קוטלר אישית, חבר. יש לנו שותפות עם נווה.
גזית גלוב: חברה ראויה. פעילה בעולם ובישראל, חברה ענקית.
מע"מ אפס: אני לא נכנסת לטיבה של ההחלטה, אבל צריך לקבל החלטה, כי אי קבלת החלטה לא טובה למשק ולא טובה למי שרוצים לעזור לשוק הדיור. זה גורם להאטה בשוק. אנחנו איתנים פיננסית ויש לנו אורך נשימה, אבל החברות הקטנות סובלות ויסבלו עוד יותר. בטווח הארוך הפתרון הוא היצע והרחבת התוכנית גם לדירות יד שנייה, מה שיעודד אנשים לקנות בפריפריה.
מחירי דיור: תלויים בפתרונות לטווח הארוך, בהיצע ובביקוש. ביקושים כבושים בנדל"ן (כלומר, אנשים שיש להם אמצעים לרכוש דירה, אבל ממתינים עם הרכישה מסיבות שונות) עלולים להעלות את המחיר.
קריאה: במעט הזמן הפנוי שיש לי ואני לא עם הילדים, אני קוראת ספרים. האחרון שקראתי הוא "התנור והחמאה" של אהרון פוגל, שזה ספר כלכלה ללא כלכלנים. אני אוהבת גם ספרות יפה.
אפייה: תחביב מרגיע.
תפיסת עתיד: אני ממוקדת בחברה ואני רוצה להוביל אותה להרחבה ולשגשוג.