בני וחנה פרי-זן, תערוכת "חילוני כהלכה" / צילום: אסף לב
הכניסה לבית של חנה ובני פרי-זן היא כמו צלילה לתוך ציור של ג'קסון פולוק. מהרגע הראשון ניתזים עליך הצבעים מכל עבר. מגוון ססגוני של עבודות אמנות, פסלים, כלים ונרות עמוסים בסדר מופתי בכל עבר. הדירה צנועה בממדיה, עובדה לא טריוויאלית עבור מי שהיא חלק מהמיליה הבנקאי הבכיר ביותר, והייתה שיאנית השכר במשק לשנת 2013 עם עלות שכר שנתית בגובה 6.5 מיליון שקל. בברנז'ה שבה היא מסתובבת רגילים ליותר.
הטוויסט הוא על הקירות. שם מתרחשת זירת המסחר האמיתית. מיכל נאמן, כלת פרס ישראל הטרייה, לצד רפי לביא מהביאנלה בוונציה, ומעליהם מאיר פיצ'חזדה בסדרה נדירה. במרחק אפסי זה מזה תלויים גדולי עולם האמנות הישראלית לצד ציירים אנונימיים. ניתוץ ההיררכיות מסתמן כדנ"א השולט בבית. בתוך התפאורה הזו מתבהר היטב המראה יוצא הדופן של הזוג, שנחקקים בכל האירועים העסקיים בזכות הרוח והלבוש הצבעוני.
הם הורים לשניים, יוני, 38, עובד בבנק, ועדי, 32, רופאה, נשואה לברק רביד, הכתב המדיני של עיתון 'הארץ'. הם פעילים מאוד כל השבוע ולא מחמיצים שלל אירועים חברתיים ואמנותיים. ערבי שישי מופקעים תמיד לטובת בייביסיטר לנכדתם בת ה-3 ולנכד הטרי בן החודש. בחודש הבא יחגגו 40 שנות נישואים.
מה הסוד?
חנה: "כבוד ואהבה. היכולת להבין שהזולת הוא לא אתה, אלא מישהו אחר, וצריך להכיל אותו ולקבל אותו".
בני היה איש ביטוח רוב חייו. הוא עבד בסנה ואז בפניקס. לפני שבע שנים עזב את עבודתו והתמסר כולו לצורפות. "זו הייתה תשוקה שלי הרבה שנים. 30 שנה אספתי תכשיטים ואבני חן. הזיכרון הראשון שלי מאיסוף תכשיטים היה בעיר העתיקה בירושלים. כמה שנים אחר כך ראיתי אוסף אינקה במוזיאון המטרופוליטן בניו יורק שהשפיע עליי מאוד. ב-2007 עמדתי בפני מהלך גדול בחברה שעבדתי בה והיה צורך להגדיל את המחלקה שלי ל-30 אנשים. הבנתי שלא יהיה לי זמן לעסוק בכלל בצורפות, פחדתי מאוד, אבל החיים הובילו אותי לנקודה שבה הייתי חייב להכריע. הייתי כזה שבשש וחצי בבוקר כבר יושב במשרד. פחדתי שאם אעזוב לא יהיה לי מה לעשות כל היום. עליתי למנכ"ל ואמרתי לו: 'תתחיל לספור 30'. אני לא מצטער לרגע. זו הייתה עבודה קשה, עבודת פיקוח, עבודה מול רמאים. כל היום לבדוק אמון של אנשים".
מאז הוא יוצר תכשיטים גדושים חומר ורגש. הוא התחיל לעבוד בזהב 22 קראט בלבד, ולאחרונה השיק קולקציית תכשיטי כסף. הוא שונה מאוד בנוף הטרנדי, והעולם האמנותי שלו מושפע בעיקר מתרבות האינקה ומעולם התנ"ך. את טביעת החותם הייחודית שלו אפשר לזהות בתכשיטים הכבדים, הדומיננטיים שלו. לאורך כל הערב חנה מחליפה עדיים, מתהדרת בקולקציה, מתאימה לאווירה.
חנה פרשה בשנה שעברה מתפקידה כמשנה למנכ"ל בנק פועלים. היא הייתה ממונה על חטיבת נכסי הלקוחות, תפקיד שכלל גם את ניהול חדרי העסקאות. כאשר הועבר הניהול לידי ענת לוין (כיום מנכ"לית מגדל), פרי-זן התנגדה למהלך נמרצות, ואף ניהלה נגדו קרב מאסף. בבנק טוענים כי לא הייתה שום כוונה לפגוע במעמדה, אולם בסופו של דבר פורקה החטיבה שבניהולה. היא פרשה מהבנק, אך לא התרחקה ממנו ומונתה ליו"ר פעילים, חברת ניהול תיקים בהיקף של 11 מיליארד שקל - מקבוצת הפועלים.
למרות שאת חלק מאליטה כלכלית, את שונה מאוד בנוף הבנקאים.
"לא משנה איפה אתה נמצא, משנה מה אתה עושה עם זה. אני בן אדם עם מרכז פנימי מאוד חזק, שיודע בדיוק מה הוא רוצה ומה לא, מה חשוב ומה לא. שאלת המפתח אצלי היא תמיד מי עובד אצל מי - אתה אצל האגו שלך או האגו שלך אצלך. אני משתדלת מאוד לא לעבוד אצל האגו שלי. אני לא מרגישה שאני אליטה".
מה החוזקה שלך?
"אני אדם של צוות, של אנשים. מה שמזין אותי זה לעבוד יחד" .
איך את מסבירה את ההתקדמות הנשית המהירה במערכת הבנקאית?
"אני יכולה לומר שבפועלים לבעלת השליטה היה משקל גבוה בזה, ושכל המהלכים הם בזכות, ולא בחסד. אבל למרות מה שקורה במערכת הכלכלית, יש עוד למה לשאוף".
מה הכי חשוב לך כשאת מקבלת עובד לעבודה?
"חשוב לי שיהיה בן אדם, שיהיו אנשים טובים, אנשים שמנסים לאזן את החיים הפרטיים עם עולם העבודה. ראיתי כבר אנשים מצטיינים בעבודה, שאחרי 30 שנות קריירה שכחו שיש להם משפחה. אני בוחרת אנשים מאוזנים, נותנת לגיטימציה לחיים הפרטיים שלהם".
אנרגיה חיובית
הם מארחים הרבה, כמעט בכל שבוע. 12 אורחים זה מספר אידיאלי עבורם, ובני תמיד על הבישולים, לרוב בשר, הוא קרניבור בנשמה. הוא גם אחראי על עיצוב השולחן. חנה, מאידך, מומחית בלהחזיר את הבית למצבו הקודם במהירות בתום האירוח.
מי ברשימת המתארחים, אנשי הזירה הפיננסית?
חנה: "אם תעיפו מבט על חבורת החברים שלנו, הכי מעט מביניהם הם בנקאים ואנשי עסקים, הרבה יותר הם אמנים, מוזיקאים, אנשי רוח".
בני: "לרוב בילוי עם חברים בגילנו גדול עליי - זה לדבר על המחלות והזקנה. אנחנו מוצאים את עצמנו עם אנשים הרבה יותר צעירים. זו שאלה של אנרגיה".
חנה: "אני חברה של אנשים, לא של מקצועות. אני מתחברת לאנרגיה של אדם. אם את עושה אנליזה של החברים שלנו, כן, יש הרבה מתחומים אחרים".
אתם פעילים מאוד ברשתות החברתיות. בני בפייסבוק, וחנה, את מתחזקת פרופיל מאוד פעיל באינסטגרם. איך את מתעדכנת?
"אני קוראת הרבה, לומדת את הטכנולוגיה החדשה. מקפידה להיות עם היד על הדופק. אם אתה לא שם, אתה לא מבין מה קורה ולא מבין את הצעירים. זה דבר שמאפיין את החיים בכלל: הדבר הכי ודאי בהם זה השינוי. הקצב של השינוי הוא בסדרי גודל ענקיים. יותר ממה שהיה אי פעם. תהליכים בחברות שהיו לוקחים פעם 50 שנה, לוקחים היום שנה, גג שלוש. גם תהליכי בנייה וגם תהליכי הרס".
מה דעתך על האווירה הכללית שנולדה ברשת נגד גיבורי התרבות בתחום הכלכלי?
"יש הרבה אלימות בהתייחסות אליהם, ואלימות בחברה בכלל. אבל זו גם ההזדמנות שלך לנסות להשפיע ולעשות דברים אחרת".
טרור פיננסי
היא חובבת מרתונים, ושניהם רצים מדי בוקר. היא גם מאסטר ברייקי, שיטת טיפול אלטרנטיבית המתבססת על מגע ואנרגיות, ומטפלת בעצמה ובסובבים אותה. לאורך השנים הקפידה ללמד חינוך פיננסי בקורסים ייעודיים, היא רואה בכך ערך חשוב.
איפה הכשל הגדול בניהול הכלכלי של אנשים?
"הכשל מתחיל בהבנה מה זה כסף. כסף הוא אנרגיה, שבעזרתה אפשר להחליף משהו שיש, במשהו אחר. בניגוד למקובל לחשוב, כסף הוא לא מטרה, אלא אמצעי. הבסיס לכלכלה הוא ההנחה שהאמצעים בעולם במחסור. אין הכול מהכול בכל נקודת זמן, וצריך לעשות סדרי עדיפויות, שמוכתבים על ידי הסביבה החיצונית, אבל גם על ידי הסביבה הפנימית, צריך ללמוד לסדר את הדברים בסדר ראוי".
מהו הדבר הראשון שאת מלמדת?
"נהלו את התקציב כמו שאתם מנהלים את הזמן שלכם. גם זמן, כמו כסף, הוא דבר במחסור. גם אותו, אם הוא הולך, אי אפשר להחזיר. כמה זמן את עושה דברים שאת אוהבת? כמה את כועסת? כמה דברים דחופים או הכרחיים מאפילים על אחרים? ככה מנהלים תקציב - לומדים לפענח את סדרי העדיפויות.
"צריך ללמד חינוך פיננסי בביה"ס היסודי, להטמיע מושגים. אני פוגשת אנשים ומגלה שיש אצל הרבה בעיה בתפיסה כמותית, נניח, במעבר מאחוזים לשברים עשרוניים. גם אצל אנשים בכירים ומאוד מוכשרים בתחומם, זה לא קשור לחוכמה. זה עניין שדורש שיפור וטיפול כבר מגיל ממש צעיר".
מה הטעות המרכזית שאת רואה?
"אנשים בכלל לא מודעים לטרנספורמציה האדירה שנעשתה בענייני הפנסיה. הפנסיה זו ההחלטה הכי חשובה שאדם צריך לקבל בחייו, ואנשים נוטים לזלזל בה. עשו מחקר וגילו שמבחינה נוירולוגית השריר שמופעל במוח אצל אנשים כשמדברים על פנסיה זה שריר שעובד גם כאשר מדברים על עניינים שקשורים באחרים. זו הזנחה.
"ישראל נמצאת במקום רביעי בעולם מבחינת תוחלת החיים לנשים. מערכות הבריאות משתכללות ומציעות יותר טיפולים מאריכי חיים, ולכן ההוצאות על בריאות בגיל מבוגר עולות בצורה דרמטית. גם המצב התעסוקתי השתנה - והתוצאות של זה מרחיקות לכת. הצעירים נכנסים לעולם העבודה בגיל מבוגר יחסית, ואם פעם חסכו לפנסיה הרבה מאוד שנים, היום זה לא קורה. המודעות לפנסיה חייבת להיות בראש סדר העדיפויות. אנשים מתלבטים בכובד ראש לפני שהם לוקחים משכנתה, עוברים את כל הבנקים, מתייעצים. וזו החלטה הרבה פחות חשובה עבורם מאשר ההחלטה הפנסיונית".
איזו עצה נוספת יש לך?
"בשום פנים ואופן לא למשוך קרן השתלמות. ואם המעסיק שלך לא מפריש עבורך, אז לעשות לבד. גם לא למשוך בשום פנים קרן פיצויים. להעביר אותה איתך ממקום למקום. המחשבה בכלכלה צריכה להיות עם הפנים קדימה".
על מה אתם אוהבים להוציא כסף?
בני: "על אמנות. לאורך השנים כל מה שיכולנו בזבזנו על אמנות. אנחנו רואים משהו שאנחנו אוהבים, ונשרפות לנו הידיים".