שי גולדן / צילום: יוסי כהן
פתאום קם אדם, שי גולדן, ומחליט שהוא אמן. האספירציות האמנותיות כוללות צילום אובססיבי של עצמו כמחווה לאנשים שהשפיעו עליו, ובהם סופרים, מוזיקאים, פילוסופים, אמנים ואפילו חוקרי חיות. את הצילומים החל להעלות באינסטגרם שלו לפני כחודש, וגרם לעוקביו לתהות האם נטרפה עליו דעתו, והאם הנרקיסיזם שלו, שניכר כבר ב'מחוברים', לא הגיע לשלב שבו הוא עולה על גדותיו.
"הרבה חברים אמרו לי שזה כבר נהיה מוגזם, קיצוני, זה נראה לא טוב, 'אתה מוכרח להפסיק עם ההשתוללות הנרקיסיסטית הזאת'". אבל גולדן, סופר, עיתונאי ואיש טלויזיה, המשיך לפרסם את תמונותיו אחוז דיבוק עד שהגיע ל-100 צילומים, שהפכו לפרויקט 'סלפי מחווה', שהוא 'התאבדות וירטואלית'. למעשה, הוא רואה את עצמו כמי שפעל נגד הקיום של עצמו ברשת. אם לפני הפרויקט הצטרפו לפרופיל שלו עשרות עוקבים ביום, מרגע שהחל לפרסם את הצילומים ירד המספר למצטרפים בודדים, ואחרים נטשו. "הם פשוט לא יכלו לעמוד בזה", הוא מודה.
לא עניין של מה בכך עבור מי שהאינסטגרם היא הרשת החברתית היחידה שבה הוא חבר. פייסבוק אין לו, ואת הטוויטר סגר זה מכבר, אבל גולדן יודע היטב את חוקי המשחק: "אחד המאפיינים המרכזיים ברשת החברתית הוא הרצון להיות נאהב, לקבל כמה שיותר לייקים, כמה שיותר תגובות, שיתופים. אנחנו עובדים כל הזמן כדי לקבל מהזולת אישור לכך שאנחנו יפים, מבריקים, אהובים, בעלי דעות פוליטיות נכונות. מה שעשיתי בפרויקט היה לחתור תחת הדבר הזה.
"הקיום שלך ברשת תלוי במספר העוקבים שיש לך - ככל שיש לך יותר עוקבים, ככה הנוכחות שלך יותר אמיתית. הרי אם יש לך פרופיל פייסבוק, ואין לך בו אף חבר, אז אין לך פרופיל, את בעצם לא קיימת. את מדברת עם עצמך. אני ויתרתי ביודעין על עוקבים, למעשה גירשתי אותם".
*** הכתבה המלאה במגזין "ליידי גלובס" הנמכר בסטימצקי