מחקר שערכו חוקרים מ-National Bureau of Economic Research לפני כשנתיים בחן את ההשפעה של הורדות לא חוקיות על תעשיית המוזיקה. כצפוי, המחקר הראה כי הורדות לא חוקיות של מוזיקה פגעו באופן אנוש במכירות הדיסקים.
בשיא המכירות, בשנת 2000, נמכרו כ-942.5 מיליון דיסקים ברחבי ארה"ב. כ-3 שנים בלבד לאחר מכן נצפתה ירידה של כ-20% בכמות הדיסקים שנמכרו בארה"ב, מגמה שרק החריפה בהמשך כאשר כמות הדיסקים שנמכרו בשנת 2013 עמדה על 290 מיליון בלבד - צניחה של כ-70%.
למרות הפגיעה הקשה במכירות הדיסקים, החוקרים מראים כי נרשמה עלייה משמעותית בפדיון האמנים מהופעות חיות, הנובע הן מגידול בכמות הכרטיסים שנמכרו והן מעלייה במחירי הכרטיסים. כלומר, למרות שאנשים קנו פחות דיסקים, הביקוש להופעות עלה.
ההסבר הוא די אינטואיטיבי ופשוט: התיאוריה הכלכלית מגדירה את הזיקה בין שני מוצרים כתחליפיים או משלימים או בלתי תלויים.
במקרה זה, הורדת מוזיקה הינה תחליפית לרכישת דיסקים, ולכן כאשר נוצרה האפשרות לצרוך מוזיקה באופן דיגיטלי ובחינם, פחתו באופן משמעותי מספר הדיסקים שנמכרו. עם זאת, כפי שמראה המחקר, סך האנשים שצורכים מוזיקה גדל עם היכולת לקבל אותה בחינם.
עוד מראים נתוני המחקר כי הופעות חיות וצריכת מוזיקה הם מוצרים משלימים. המשמעות היא שככל שאנשים צורכים יותר מוזיקה, על-ידי רכישת דיסקים או על-ידי הורדת מוזיקה - כך הם ירצו יותר ללכת להופעות חיות.
בשורה התחתונה, למרות שבפועל קנו הרבה פחות דיסקים, שמעו יותר מוזיקה, ובעקבות כך גדל הביקוש להופעות חיות, אשר גרם לעלייה במחירי הכרטיסים ולגידול בכמות הכרטיסים הנמכרת. אז מי מרוויח? המחקר עוסק בשנים 1993-2003, ומסקנתו היא כי בסופו של דבר האמנים הרוויחו.
עבור אמנים גדולים התקזז ההפסד מהירידה במכירת דיסקים עם הגידול בפדיון מהופעות חיות, ועבור אמנים קטנים אפילו הייתה עלייה ברווחיהם. אמנים אלה, שלפני הורדות המוזיקה לא הצליחו להגיע לאזני חובבי המוזיקה, קיבלו חשיפה והחלו למכור כרטיסים להופעות.
נתון זה גם נתמך בעובדה שמספר האמנים המופיעים כמעט ולא השתנה במהלך שנות ה-90 ועמד על 2200 בממוצע, ואילו בשנים שבין 1999 ל-2003 מספר זה כמעט הכפיל את עצמו.
ניתן להבין ממסקנות המחקר כי המהפכה הדיגיטלית, על אף ההיבטים המוסריים והמשפטיים הנוגעים לזכויות יוצרים, למעשה פיתחה את התעשייה ועזרה לאמנים חדשים שקודם היו תלויים בחסדי חברות התקליטים הגדולות לפרוץ.
השנים שבאו לאחר שנת 2003 טמנו בחובן חידושים נוספים בדמות שירותי רדיו אינטרנטי (streaming). למרות שבישראל שירותים אלה נפוצים פחות, וחלקם אינם זמינים לקהל הישראלי בשל בעיות זכויות יוצרים, בארה"ב רשומים לשירותים אלה מאות מיליוני משתמשים.
שירותים אלה הביאו עמם אינספור אפשרויות לצרוך מוזיקה באופן דיגיטלי וחוקי (למרות שגם שירותים אלה הציפו גל חדש תביעות של אמנים שונים כנגד התמלוגים הנמוכים המשולמים שם על השימוש בשיריהם, כמו למשל התביעה של להקת פינק פלויד כנגד פנדורה).
העובדה שישנם אינספור מוזיקאים ואמנים שמתקשים להתפרנס בכבוד מעבודתם אינה מוטלת בספק, ובמיוחד בארצנו הקטנטונת. עם זאת, כנראה שאת הטכנולוגיה לא ניתן לעצור, והצרכנים לא יוותרו על הנוחות שהביאה איתה הטכנולוגיה.
היכולת לצרוך מוזיקה בחינם מפעילה מכבש לחצים, שספק אם לאמנים יש את היכולת לעמוד בו. ואמנם, יותר ויותר אמנים מפיצים את שיריהם באופן עצמאי או דרך החנויות המקוונות ואתרי הסטרימינג.
לנו, כצרכני מוזיקה שרוצים לתמוך באמנים, נשאר רק להשתמש בחלופות החוקיות לצריכת מוזיקה, הקיימות היום בשפע ובמחירים סמליים.
■ גלעד בר לבב הוא חוקר במכון לרפורמות מבניות.