אילת מצגר / צילום: איל יצהר
כשאילת מצגר, שמסכמת בימים אלה 20 שנה של פיקוח על הטלוויזיה שלנו, מתבקשת לציין עימות בלתי נשכח שהיה לה מול אחד הגופים המשדרים, היא מדברת על הזמר אייל גולן והתוכנית ההיא שלו, שהיא לא ממש זוכרת איך קראו לה. נדמה שזה העימות שצרב לה יותר מכול, כי הוא גלש במהרה אל מעבר לפסים המקצועיים עליהם נזהרה בקנאות לשמור כל השנים.
על הפרק, בראשית 2013, עמדה שאלת שידורה בערוץ 2 של תוכנית הגמר של "אייל גולן קורא לך", שהייתה חלק מהלוח של ערוץ 24. מצגר המליצה לסרב. לתפיסתה אסור היה לקדם ערוץ מתחרה בפריים-טיים של קשת. אבל נציגיו של גולן, שהגיעו לישיבת הרשות השנייה, הביטו במצגר, וככל הנראה גם בתלתליה הזהובים, וסנטו לעברה שאם זה לא היה אייל גולן, אלא דווקא אריק איינשטיין, היא הייתה מחליטה אחרת. גזענות, הם אמרו, ומצגר נפגעה.
"קשת אמרו שאין מספיק זמר מזרחי בערוץ 2, ושזה יביא את הזמר הים-תיכוני לערוץ 2", היא נזכרת, "זו טענה מאוד פופוליסטית וגם לא נכונה עובדתית. היה פה שימוש ציני בטענות שהן לכאורה תרבותיות, וחשבתי שגם המועצה לא צדקה בהחלטה שלה, לאשר את שידור הגמר בסופו של דבר".
- זו דוגמה לכמה הכול מאוד אישי בעבודה ברשות, במיוחד מול הזכייניות. כשהן נלחמות בכם, כל התותחים הכבדים נשלפים. זה קשה לפעמים רגשית.
"זה קשה מאוד ולכן תמיד ניסיתי להסתכל על הדברים בצורה מאוד מקצועית. אני נמצאת יותר מ-20 שנה במערכת הזו, ומעולם לא הסתכסכתי עם אף אחד. הזכיינים מכבדים אותי, ואני מאוד מכבדת אותם. לא לקחתי כלום אישית. את מה שאמרו הנציגים של אותו זמר, בקשת לא העזו אף פעם להגיד. אני גם לא חושבת שהם חושבים שזה נכון".
מוזר יהיה לראות את הרשות השנייה בלי המשנה למנכ"ל שלה, שהייתה שם מהרגע הראשון. אחרי 20 שנה בתפקיד הרגולטורי שאחראי על זכייניות הטלוויזיה המסחרית, רשת, קשת וערוץ 10, 20 שנה של מרדף, והתעקשות, מדידה והערכה, מצגר בחרה לצאת לפרישה מוקדמת. פעמיים לאורך השנים שימשה כמנכ"לית בפועל, והיא נחשבת למי שבמידה רבה אחראית לעיצוב האופן שבו נראית הטלוויזיה שלנו היום, תהיה התחושה בקשר לעובדה זו אשר תהיה.
בשלב מסוים בשיחה, מצגר נשענת קדימה, נאנחת ומספקת את כל תורת יחסי הרגולטור ומפוקחיו על רגל אחת. "תראה", היא אומרת, "זה משחק של חתול ועכבר. לפעמים אתה תופס אותו ולפעמים לא. אם אתה כרגולטור מבסס את ההחלטות אך ורק על השיקול המקצועי, גם הגוף המפוקח לא חושד בי שאני מחפשת אותו סתם. אף פעם לא קיבלתי החלטה שלא יכולתי לנמק מקצועית, וגם בוויכוחים הכי לוהטים שהיו לי איתם, הם תמיד אמרו לי בסוף, 'בסדר, אנחנו מכבדים את זה'. חטא הרגולציה זה לקבוע דברים רק מכיוון שאתה יכול, כי יש לך המון עוצמה בידיים".
- לאורך השנים היו בעלי תפקיד ברשות השנייה שהשתמשו בכוחם רק כי הם יכלו?
"היו, בהחלט".
- מי?
"לא אגיד לך".
- וכשאת רואה לנגד עינייך דברים שנעשים לא מטעמים ענייניים, מה את עושה?
"אם אני יכולה להשפיע על התהליך, אז אני מנסה. תמיד אמרתי למנהלים שלי, שאני אולי אעצבן אותם כי לא תמיד אסכים עם מה שהם יגידו ותמיד אגיד את מה שאני חושבת. בסופו של דבר אני עובדת במערכת ומקבלת את דין ההחלטות שמתקבלות בה".
- ייתכן שהסיטואציה שאת מתארת הייתה באיזה מקום בעוכרייך לאורך השנים? היית מספר 2 מצוינת ובכל פעם שהתמודדת על תפקיד המנכ"לית, זה לא התממש.
"יכול להיות. הבעיה שלי היא אולי שאני עבדתי מאוד קשה ולא עסקתי בפוליטיקה. אולי בגלל זה גם ישנתי טוב בלילה. אבל באיזה שלב החלטתי באופן מודע שאני פקידה גאה, ולא פוליטיקאית. לא טיפחתי קשרים פוליטיים ולא הבטחתי אף פעם הבטחות שאיני יכולה לקיים. אני רוצה להמשיך להיות גורם מקצועי ועבדתי מאוד קשה בשביל זה. אבל כן, זה בא על חשבון דברים אחרים. במערכת הציבורית אם אתה רוצה להגיע למקומות מסוימים אתה צריך לעסוק בפוליטיקה, ואני לא עסקתי בזה".
- כלומר, מי שהגיע לתפקיד מנכ"ל הרשות השנייה בסופו של דבר הגיע לזה בזכות קשריו הפוליטיים?
"כן. כל המנכ"לים של הרשות השנייה".
- זה פוגע ביכולות המקצועיות?
"היו אנשים טובים בתפקידים האלה, אבל השיקול הוא לא תמיד רק מקצועי".
- כי אותו מנכ"ל חייב משהו לפוליטיקאי שמינה אותו?
"לא יודעת, אולי".
- איך נתתם לזה לקרות?
כבר 24 שנים שאילת מצגר היא חלק מהגוף למעשה הרגולטורי הזה. היא התחילה את הדרך כבר במינהלת ההקמה, שהניחה את בסיסו של ערוץ 2 הניסיוני. "התגלגלתי לזה בטעות", היא מספרת. שליטתה באנגלית ובצרפתית, כמי שגדלה בקנדה, הביאה אותה לנהל את תחום רכש התוכניות. "הבאנו את אופרת הסבון האוסטרלית 'קרוב רחוק' שהייתה השלאגר של שידורי הניסיון, וגם תוכני איכות כמו תוכנית הראיונות של ברנרד פיבו. בוא נגיד שהיום זה לא היה שורד על המרקע".
*** הכתבה המלאה - במגזין "פירמה"