בעניין ליבוביץ נ' פ"ש גוש דן (רע"א 777/14) נדונה השאלה הבאה: האם ניתן בשלב הערעור על שומת המס של פקיד השומה, שנדון בפני בית המשפט המחוזי, להמציא ראיה חדשה שלא הומצאה לפקיד השומה בשלב ההליך השומתי ובכללו בשלב ההשגה? זאת השאלה שעמדה לפתחו של בית המשפט העליון בעניין הנדון.
באותו מקרה דובר במכירת מניות העוררת בסוכנות פלתורס בע"מ. בהסכם דובר על מכירת מניות ולא צוין בו מכר מוניטין. בדו"ח המס לשנת המכירה הצהירה העוררת כי נוצר לה רווח הון אינפלציוני בגין מכירת מוניטין. פקיד השומה הוציא לעוררת שומה לפי מיטב השפיטה וקבע כי אינה זכאית לסכום אינפלציוני בגין מכירת מוניטין משום שהנכס שמכרה הוא מניות ולא מוניטין ומכיון שלא הוכח כי היה במניות שנמכרו מרכיב של מוניטין שלא שולם בעד רכישתו.
העוררת טענה, בערעורה לבית המשפט המחוזי, כי יש לאפשר לה להגיש חוות דעת מומחה ביחס לשווי המוניטין שלטענתה נמכר במסגרת עסקת המכר הנדונה. בית המשפט המחוזי, מפי השופט מ' אלטוביה, דחה בקשה זו של העוררת בקובעו, בין היתר, כי היה על העוררת לבסס את טענותיה על שווי המוניטין כבר בשלב ההשגה. משלא עשתה כן אין לאפשר לה לבצע "מקצה שיפורים" בשלב הערעור. זאת במיוחד כאשר בשלב ההליך השומתי עלתה ונדונה שאלת קיומו של מוניטין.
העוררת הגישה בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון על החלטת בית המשפט המחוזי וזו נידונה בפני השופט נ' סולברג שדחה את הבקשה והותיר את פסיקת בית המשפט המחוזי על כנה.
בית המשפט העליון דחה את טענת העוררת לפיה יש לראות את הליך הערעור על השומה כהליך המתנהל בפני ערכאה שיפוטית ראשונה כך שיש לאפשר לה להביא בגדרו ראיות חדשות כגון חוות דעת מומחה לעניין שווי המוניטין. בית המשפט העליון קבע כי לו הייתה מתקבלת טענה זו היה בה כדי לרוקן מתוכן ולפגוע בחשיבותו של ההליך השומתי, ובכללו ההשגה, המתקיים בפני פקיד השומה.
עוד נקבע כי אין זה מתפקידה של ערכאת הערעור לאפשר לעוררת לערוך "מקצה שיפורים" בשלב הערעור ולהגיש במסגרתו חוות דעת שלא הוגשה על ידה קודם לכן בשלב השומה. את הטענות על שווי המוניטין היה על העוררת להגיש בשלב ההשגה ומשאלו לא הועלו על ידה אין זה המקום להעלותן בשלב הערעור. על הנישום לכלול בהשגתו את כל טענותיו מבלי להותיר סרח עודף שיובא רק בשלב הערעור.
ניתן לומר כי פסק דין זה של בית המשפט העליון מחזק את מעמדו של הליך ההשגה המתנהל בפני פקיד השומה ורואה בו הליך שיפוטי בדומה לזה המתנהל בפני ערכאה שיפוטית ראשונה. כפועל יוצא, ראיה שלא הומצאה בשלב ההליך השומתי, לא תותר הבאתה, אלא במקרים חריגים, בשלב הערעור.