שי אגסי, כנס TED / צילום: תמר מצפי
בחודש יולי השנה חשפנו שהיזם שי אגסי, אקס בטר-פלייס, מתכנן "קאמבק" עם חברת סטארט-אפ חדשה שהוא מקים. הידיעה כללה אז רק את שם החברה, NEWRGY, ואת ההערכה שהיא מתוכננת לפעול בתחום התחבורה הציבורית החשמלית, בשלב הראשון בסביבות לונדון. אלא שגם הידיעה הקצרה והראשונית הזאת עוררה הדים בקנה מידה בינלאומי, מה שיכול ללמד יותר מכול על עוצמתו המתמשכת של המותג הקרוי "שי אגסי" בעולם.
אגסי, אמרנו לא פעם, הוא יזם סדרתי, אחד שלא מסוגל לנוח בשקט על זרי הדפנה (ועל ערימות המזומנים) ונחוש לקדם רעיונות מהפכניים, חובקי עולם ומקדימים את זמנם, שנמצאים לעתים על הגבול הלא ברור שבין מציאות לדמיון ובין הרצוי למצוי. אנחנו לא מכירים הרבה יזמים שלא היו מורידים פרופיל לכמה שנים טובות אחרי קריסה של חברה מתוקשרת בסדר הגודל של בטר פלייס.
המודל החדש: חברת שירותים לתחבורה
אבל עובדה: בחודש שעבר, פחות משנה וחצי אחרי הורדת השאלטר במשרדי בטר פלייס, נרשמה ברשם החברות בלונדון חברה חדשה הנושאת את השם הרשמי NEWRGY MOTORS UK, שברשימת הבעלים והדירקטורים שלה שני אנשים בלבד: שי אגסי ואביו, איש העסקים והיזם ראובן אגסי. החברה ממוקמת בכתובת יוקרתית במרכז העסקים של לונדון וכפי שמשתמע משמה תעסוק בתחום התחבורה כנראה, ובזה, פחות או יותר, מסתכם המידע הרשמי עליה. אגסי, כהרגלו מימים ימימה, שומר על מידור וחשאיות, שלא היו מביישים גוף ביון, ומשחרר לציבור רק את המידע שמשרת אותו, ובעיתוי המתאים ביותר מבחינתו.
מנגד, גם אנחנו צברנו ברבות השנים לא מעט ניסיון בפענוח חידת התשבץ המורכבת הקרויה "שי אגסי" ולמדנו לאתר את הרמזים והרמיזות שמסתתרים בין השורות ויכולים להעיד על התוכניות העסקיות של אגסי. כמה וכמה רמזים כאלה מצאנו במאמר שפרסם אגסי בעמוד ה-LINKEDIN שלו בחודש שעבר, כמעט במקביל להקמת החברה החדשה.
המאמר עוסק בהשפעה ובמודל העסקי של חברות ה-UTILITY- אותן חברות ענק בתחום התשתיות שמספקות לציבור הרחב שירותים חיוניים, ללא תחליף כמעט, כמו חשמל, מים ואפילו מידע בעידן המודרני.
אגסי פותח את המאמר בסקירה היסטורית של התפתחות החברות הללו - מהחברות התעשייתיות, שהמירו כוח עבודה במיכון, דרך חברות החשמל הראשונות שסיפקו חשמל "מקומי" והתרחבו לרשת גלובלית ועד חברות השירותים הענקיות, שהתפתחו על בסיס רשת האינטרנט, כמו סיסקו בתחום השרתים, גוגל בתחום מיון וחיפוש מידע, אמזון בתחום הספרים ועוד. כל החברות הללו, לטענת אגסי, התברכו בחזון לטווח ארוך מאוד, שייצר עם הזמן הכנסות ענק. אגסי מזהה כאן מכרה זהב ליזמים עם חזון, ולטענתו "אחד מכל שלושה דולרים שהצרכנים יוציאו יגיע לתעשיות שיוגדרו מחדש בעשור או בשני העשורים הבאים".
אם מקלפים את הסקירה ההיסטורית ואת הרטוריקה המבריקה, אפשר להגיע די מהר לליבה ולגרעין הקשה של המאמר, שרומז על החזון שאליו חותרת NEWRGY: ההתייחסות אל התחבורה הפרטית העירונית כאל פוטנציאל ליצירת חברת UTILITY חדשה בקנה מידה גלובלי.
וכך הוא כותב: "ככל שהניידות תהפוך לשירות, הנהגים של מכוניות העתיד יעברו מנהיגה ללא ידיים לנהיגה ללא דוושות ולנהיגה נטולת מחשבה. כאשר תאים (PODS) חשמליים עם יכולת נהיגה אוטונומית יובילו נהגים מנקודה א' לנקודה ב' רוב האנשים יעדיפו להיות מוסעים מאשר לרכוש מכונית ולתפעל אותה. מה שחשוב יותר: הניידות ככלל תהפוך מנכס לשירות -UTILITY. זהות המותג תעבור מיצרן הרכב (היום אדם מזוהה עם המכונית שבה הוא נוהג) לספק השירות. תאי תחבורה חשמליים הם שקטים, נקיים, נוחים וישנו את החיים בעיר ובפרברים".
ומה עם המשקיעים?
הרעיון בכללו אינו חדש ולא מעט פרויקטים פרטיים וממשלתיים, ואפילו יצרני רכב, מנסים ליצור מודל של תחבורה חשמלית אישית ואוטונומית למרכזי הערים. בטר פלייס עצמה ניסתה לצעוד בכיוון ולהיות מעין "חברת שירותים" באמצעות ניסויים בתחנות של מוניות חשמליות ציבוריות בטוקיו, סן פרנסיסקו והולנד, שזכו לחשיפה ולאהדה רבה ובעיקר למימון ממשלתי נדיב.
במאמר רומז אגסי גם על מקורות המימון הרצויים לפרויקט כזה - הבנקים הגלובליים - ומי שירצה ימצא שם גם "סגירת חשבונות" מרומזת עם המשקיעים של בטר פלייס, שסגרו את הברז לחברה וסירבו להעניק לה אורך נשימה למימוש החזון בטווח הארוך. כך, למשל, כותב אגסי בציניות לא מוסתרת כי "חברות השירותים מתחילות את דרכן בתור "מדע בדיוני" אבל נולדות למציאות באמצעות מדע וממומנות על ידי אלה שיכולים לראות מעבר לדוחות הרווחיות הרבעוניים שלהן".
רמז נוסף ניתן היה למצוא במאמר שפרסם אגסי מוקדם יותר באותו חודש והוקדש לפרישתו של לארי אליסון מתפקיד הניהול באורקל. במאמר הוא משבח את החזון של אליסון, שהרים תרומה רבה לקידום מודל "חברת השירותים". אנחנו לא יודעים אם אליסון נמצא ברשימת המשקיעים של אגסי, אבל אין ספק שכניסתו של מיליארדר עם חזון כמשקיע אסטרטגי (ע"ע עידן עופר ובטר פלייס) בחברה החדשה יכולה לתת לה תנופה ולפתוח לה דלתות במערכת הפיננסית, שלבטח תפנה לאגסי כתף קרירה אחרי הסיבוב הקודם.
לונדון בחזית החשמלית
כרגע, הניסויים בתחבורה חשמלית אוטונומית נמצאים בעולם בשלבים מוקדמים ולא ידוע לנו כיצד בדיוק ואם בכלל מתכוונת החברה החדשה של אגסי להשתלב בחזון. אבל אין ספק שהבחירה בלונדון כנקודת זינוק היא בחירה נכונה. הבירה הבריטית סובלת מבעיות קשות מאוד של גודש תחבורתי וניצבת כיום בחזית התחבורה החשמלית הציבורית. העירייה פורשת שטיח אדום בפני יזמים שרוצים לקדם תחבורה ציבורית חשמלית, ואף משריינת תקציבים לא מבוטלים למטרה זאת.
מודל "הפודים החשמליים" לשינוע נוסעים, שנעים אוטונומית, כבר מיושם -אמנם בזעיר אנפין - במערכת תחבורה הפנימית של נמל התעופה היתרו, שבה הוחלפו כמה אוטובוסים מיושנים בכ-22 תאים חשמליים קטנים, שנעים על מסילה במסלולים קבועים. העיירה מילטון קיינס, בפאתי לונדון, מתכננת לפרוש עד 2017 רשת של 100 "תאי תחבורה אישיים" חשמליים, בהשקעה של יותר מ-100 מיליון דולר.
בתחילת השנה קיבלה חברת תשתיות צרפתית, בבעלות המיליארדר הצרפתי וינסנט בולורה, את הזיכיון לחידוש ופרישה של אלפי נקודות טעינה לרכב חשמלי בלונדון. חברת שיתוף הרכב הצרפתית שבבעלות בולורה מפעילה כיום בפריז מאות כלי רכב חשמליים והשאיפה היא לשכפל את המודל גם בלונדון ובסביבותיה. וכל אלה הן רק כמה דוגמאות לקלחת הרוחשת כיום סביב התחבורה הירוקה בלונדון ובערים נוספות בעולם.
בעיניים ישראליות ציניות, שחוו את קריסת בטר פלייס ואת ייסורי הגסיסה הנלווים, העסק החדש של אגסי עשוי להיראות יותר מדי עתידני ותלוש מהמציאות. אבל צריך לזכור כמה דברים: מדובר בחזון הרבה יותר נקודתי וזול ופחות מגלומני מהחזון המקורי של בטר פלייס; מדובר בשוק שעתיד למשוך הרבה מאוד השקעות ממשלתיות ומוניציפליות בשנים הקרובות, אפילו אם רק למטרות "הלבנת המצפון הסביבתי"; ולא מדובר בלקוחות ישראלים, שאדישים לגמרי לנושא הסביבה, אלא באירופה. האם לונדון היא באמת מקום טוב יותר (Better Place) למיזם של אגסי, או שבלונדון הייאוש רק נעשה יותר נוח? ימים יגידו.
שי אגסי בחר שלא להגיב על הכתבה.