אני: מאוד תחרותי. עובד קשה. דורש מאחרים מה שאני דורש מעצמי - וזו טעות, כי יש מעט אנשים כאלה. אם אתה מוצא אחד כזה, תעשה אותו שותף.
משפחה: אבא עלה מטוניס לבאר שבע כשהיה ילד, עם כל משפחתו, ב-1956. כשהם הגיעו, לקחו לו ולעוד כמה עשרות ילדים את תעודת הלידה ולא החזירו. לסבא ולסבתא, שניהלו דוכן לנעליים בשוק הבדואי בעיר, היו 12 ילדים, והם לא זכרו מתי בדיוק נולד, אז נתנו לו תאריך מומצא, שבו חגג יום הולדת. לפני 15 שנים נמצאו התעודות והתברר שקיבל אותי ליום ההולדת בלי שידע מזה - שנינו נולדנו ב-15 במאי. הוריה של אימא עלו ממרוקו. היא נולדה בבאר שבע.
הורים: אבא ואימא גרו זה מול זה. שנים מאוחר יותר, גם אשתי לעתיד ואני גרנו באותו הרחוב. הם התחתנו כשהיא הייתה בת 22 והוא בן 29. אבא היה איש קבע, סגן אלוף בחיל האוויר בתחום הלוגיסטיקה. היום הוא עובד במשרד הביטחון. כמו כל משפחת קבע, עברנו אחריו מבסיס לבסיס. ככה היה עד שהגעתי לגיל 12, ואז אבא פרש ועבר למשרד הביטחון ואנחנו עברנו למיתר. אימא אמנית. הפעילה חוגים לקרמיקה ולציור והחזיקה חנות מתנות אמנותיות. היום היא בפנסיה.
ילדות: אני הבכור מבין שלושה אחים. המעבר ממקום למקום גורם לך להיות עסוק בהשתלבות חברתית ופחות בלימודים. אני מאלה שמתחברים בקלות, אבל עד גבול מסוים. מיתר זו חממה בטוחה, ונהניתי מזה שהיו ילדים בגילי, כי בבסיסים כמעט שאין ילדים. למדתי שנתיים במיתר ואז עברתי למקיף ז' בבאר שבע, למגמת תעשייה וניהול.
כדורגל: חלמתי להיות כדורגלן והתחלתי לשחק בבית"ר באר שבע. הייתי תקופה קצרה בהפועל באר שבע, וכשהגעתי לבוגרים המאמן אמר לי, אתה יכול להיות שחקן בינוני בליגה, אבל ברקוביץ' לא תהיה. החלטתי לעזוב, והוויתור על המשחק היה קשה לי בטירוף.
לימודים: לא סיימתי בגרות. אני סקרן מאוד אבל ציונים לא עניינו אותי. הייתי נער מורד, והיום אני מבין שזה לא בוגר. לילד שלי, רוי, לא הייתי נותן לעשות את זה.
ענבל תעיזי: אשתי, אנחנו מכירים כמעט 18 שנים. יצאנו, נפרדנו, וחזרנו שוב לפני ארבע שנים. התחתנו והבאנו את רוי. יש לה גן ילדים ואנחנו גרים בתל אביב.
שירות צבאי: פרק חשוב בחיים שלי. הייתי שבע שנים בצבא, קצין. בתפקיד האחרון הייתי מפקד פלוגה בעוקץ (יחידת הכלבנים המיוחדת). באיזשהו שלב הבנתי שהמסגרת לא מתאימה לי - ועזבתי.
קריירה: לא לקחתי יום אחד של חופשה מאז שהשתחררתי. אני לא "הכי" בשום דבר, אבל אני פשוט עובד מאוד קשה ולתקופות ארוכות. בכל כמה חודשים הסוללה מתרוקנת, אז אני נח קצת בסוף השבוע ומתחיל מחדש.
Web2sport: החברה הראשונה שהקמתי. זה היה ב-2008. רשת חברתית רק לספורט. הרעיון היה לשדר משחק בלייב באינטרנט ולהפוך את הגולשים למאמנים און ליין. סגרתי עם הפועל קריית שלום מליגה ג', ישבתי עם לפ-טופ על הברכיים ושידרתי את המשחק מול מצלמה. בכל פעם שהיה צריך לעשות מהלך של מאמן על המגרש, העליתי שאלה, והגולשים היו צריכים לענות עליה בתוך חמש שניות ואני הייתי צועק, לדוגמה, "יוסי! לך תבעט את הפנדל", כי ככה הם רצו. עשיתי אלף טעויות ביום, חלמתי על אנגליה ועל הליגה שם. נמכרנו לערוץ הספורט, ואז השוק התרסק ב-2008 ובתוך חודש וחצי סגרנו את החברה.
מובלי: במשך שנה וחצי ייעצתי לסטארט-אפים וגרתי ביחידת דיור קטנה בראשון לציון. ואז תופס אותי חבר ואני מספר לו על הרעיון של מובלי, שעלה לי אחרי הופעה של אביב גפן. ראיתי הרבה ידיים למעלה, מצלמים וידיאו ותמונות. אמרתי לעצמי, אם יש לנו עיניים בכל מקום - אז למה לא להקים מנוע חיפוש ויזואלי שיאפשר לאנשים לבחור כל מקום בעולם ולראות אותו מבעד לעיניים של אחרים?
גיוס: ישבתי עם הפרסומאי ינון לנדברג, הראיתי לו מה אני עושה והוא קיבל סחרחורת. הוא הוריד לי סטירה מטפורית ואמר לי, תתמקד. חזרתי לדירה שלי עם תזרים המזומנים המאוד נמוך שלי, עם חסכונות מהצבא ועם עוד כמה שקלים מאבא, ובניתי את מובלי. התחלתי לבד, ואז גייסתי שותפים - מעצב ושני מתכנתים - שהמרתי את שעות העבודה שלהם במניות. פיתחנו אבטיפוס והתחלתי לגייס כסף. הגעתי לבחור ירושלמי שלקח אותי לארצות הברית ודרכו הכרתי אנשים מעניינים.
קרלוס סלים: איל הון מקסיקני, האיש השני בעושרו בעולם אחרי ביל גייטס. סימנתי אותו כשותף אסטרטגי, ואחרי לא מעט ניסיונות הצלחנו להגיע אליו. ביליתי איתו יומיים. הוא אחד האנשים הכי צנועים שאני מכיר - מדבר בגובה העיניים, עובד קשה. סגרנו עסקה יפה ו"אמריקן מובייל" שלו הפכה לשותפה דומיננטית ב"מובלי".
ליאונרדו דה קפריו: הגעתי אליו דרך קבוצה שהתנסתה באפליקציה ואחד מהם הראה אותה לליאו, שאהב את הרעיון וביקש להיפגש. הוא החליט להוביל את הסבב הראשון של החברה והביא חבורה של סלבריטאים, למשל השחקן טובי מגווייר והטניסאית סרינה וויליאמס. כשאתה מכיר את החבר'ה האלה, אתה מבין שלא בכדי הם הצליחו. כולם עובדים קשה, כולם שאפתנים ואופטימיים. יש כאלה שמפריע להם שהמשקיעים שלנו מפורסמים. אבל סלבס יכולים למנף את המותג ולתת לו ערך מוסף משמעותי. להגיד שאנחנו שורפי מזומנים זה לזלזל במשקיעים שלנו ובבורד שמאשר כל הוצאה.
מודל רווח: אנחנו לא חברה של מוצר אחד. יש לנו אפליקציית מסכים, ואנחנו משיקים מנוע חיפוש, שלשמו הוקמה החברה ועבורו רכשנו את "פיד", רשת חברתית אמריקאית עם חמישה מיליון יוזרים, שהיום הם שלנו. עבר זמן עד שפייסבוק וגוגל התחילו ליצור רווחים.
אינסטגרם: חברה מדהימה, מוצר ברמה גבוהה, אבל אנחנו פועלים בשווקים שונים. העולם גדול ויש מקום לכולם.
YO: אפליקציה המאפשרת לך לשלוח את המילה YO ולהוסיף לה לינק ולוקיישן. זה כל הסיפור. ההצלחה שלה מדהימה, ועד היום נשלחו כמעט 120 מיליון כאלה ברחבי העולם. בקרוב אנחנו יוצאים לסיבוב גיוס ראשון.
סינגולריטים: קרן השקעות שהקמתי עם קינס רקישב, מיליארדר מקזחסטן, שהוא גם אחד המשקיעים הגדולים במובלי. הוא הגיע אליי והפכנו לשותפים בכל עסקי הטכנולוגיה. בהתחלה קראנו לה ג'נסיס וקיבלנו תביעה מקרן ג'נסיס פרטנרס, אז שינינו את השם. אהוד אולמרט היה יו"ר הקרן. הוא היה ראש ממשלה מוערך שתרם הרבה לישראל. הקמתי קרן חדשה, שעליה אכריז בקרוב, ובראשה יעמדו אנשים חדשים.
הפועל באר שבע: אני הספונסר שלה. זה להחזיר לעיר מעט ממה שהיא נתנה לי.
פסנתר: מנגן מאז שאני זוכר את עצמי, רוצה נורא לנגן טוב, לא מצליח, אבל אוהב את זה. לפעמים ענבל צועקת עליי, "די כבר! הילד ישן".
תפיסת עתיד: להמשיך ליצור ולעבוד קשה.