בית המשפט העליון דחה היום (ג') את הערעור שהגישה הפרקליטה לשעבר, עו"ד ליאורה גלט-ברקוביץ, על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב לדחות את תביעת הנזיקין שהגישה נגד עיתונאי "הארץ" לשעבר, ברוך קרא.
גלט-ברקוביץ תבעה 2.5 מיליון שקל מקרא, שמשמש כיום כפרשן המשפטי של ערוץ 10, וכן ממו"ל "הארץ", עמוס שוקן, ורכז הכתבים דאז, שמואל רוזנר, לאחר שנחשפה כמקור של "הארץ" בפרקליטות המדינה. זאת, לאחר שהיא הדליפה לקרא את דבר חיקור הדין שהתבצע נגד סיריל קרן, שנחשד בעבר במתן שוחד לראש הממשלה המנוח, אריאל שרון, בפרשת האי היווני, פרשה שהסתיימה ללא כתבי אישום.
בפסק דין מקיף שכתב השופט יצחק עמית, ושאליו הצטרפו בהסכמה השופטים סלים ג'ובראן ואורי שהם, נקבע כי קרא ו"הארץ" לא התרשלו כלפי גלט-ברקוביץ, וכי "אין קשר משפטי סיבתי בין הדרך בה פורסם החומר לבין חשיפתה של גלט-ברקוביץ כמקור ההדלפה והנזק שנגרם לה בשל כך (הפסקת עבודתה בפרקליטות).
כן דחה בית המשפט העליון את טענות גלט-ברקוביץ להפרה של תנאים והסכמות שהיו בינה לבין קרא בעת שמסרה לידיו את החומר. בית המשפט העליון ציין כי קיימת חובת זהירות בין עיתונאי לבין המקור שלו, וגם הנתבעים לא חלקו על כך, אבל קבע כי במקרה הקונקרטי לא הפרו העיתונאי והעיתון את החובה הזו.
"חשפה את עצמה"
בין היתר הלינה גלט-ברקוביץ בערעורה על קביעת בית המשפט המחוזי כי קרא לא התרשל בכך שהתקשר אליה 9 פעמים מקו הטלפון שבביתו. אלא שלדברי השופט עמית, "גלט-ברקוביץ, בהתנהלותה שלה, חשפה את עצמה בכך שהתקשרה למערכת 'הארץ' ולקרא.
"בנוסף, גלט-ברקוביץ סיכמה עם קרא כי הוא יתקשר לטלפון הסלולרי שברשותה (שהיה בבעלות המעסיק - הפרקליטות) בכל שאלה שיזדקק לה כדי שהפרסום יהיה מדויק", כתב השופט עמית וציין כי "עיתונאי איננו בלש או סוכן סמוי, ואינו אמור לצאת מנקודת הנחה כי במדינתנו עוקבים או מצותתים לשיחותיו או מפרים בדרך אחרת את החיסיון העיתונאי".
לסיכום נקודה זו כתב השופט: "הנה כי כן, אפילו גלט-ברקוביץ לא צפתה את האפשרות כי תיעשה פנייה לבית משפט השלום כדי לקבל את פלט השיחות של קרא, וממילא לא הנחתה אותו לגבי אופן התקשרותו אליה, ואם כך - מה לה כי תלין על קרא?".
טענה נוספת שהעלתה הפרקליטה לשעבר בערעור הייתה כי היעדר הדרכה, נהלים ופיקוח ונקיטת אמצעי זהירות מינימליים לשמירת חיסיון מקורות העיתון, מעידה על אדישות של העיתון, בעליו שוקן והכתב קרא לחשיפת מקורות שהעבירו אליהם מידע. "מה עוד שבמהלך השנים מתחלפים הכתבים והעיתונאים ומצטרפים כותבים חסרי ניסיון".
על טענה זו השיב השופט עמית בפסק הדין כי גלט-ברקוביץ לא הצביעה על קיומם של נהלים מעין אלה במערכות עיתונות ותקשורת בארץ ובעולם. "כפי שעיתונאי אינו סוכן סמוי, גם עיתון אינו בית-ספר למרגלים. עיתון אינו אמור להעביר הדרכה לעיתונאי כיצד להסוות את זהותו, לחמוק ממעקב, או ליצור נקודת משלש להעברת החומר", נכתב בפסק הדין.
בטון מלגלג משהו, היותר מרומז כי ציפיותיה של גלט-ברקוביץ מהעיתונות היא לפעול כמו צבא מאורגן, הוסיף וכתב השופט: "אין מקום שעיתון יפעיל קצין מודיעין שירכז את העבודה עם המקורות, או שעיתון יתווה דרכי פעולה אפשריות (דפ"א) ויקים מערך הדרכה בנושא שמירת מקרוות אנושיים (יומינט). כללי האתיקה מחייבים את העיתונאי לשמור על זהות המקור, ומכאן נגזרים הדברים מאליהם. הזהירות יפה מלמפגש עיתונאי-מקור, אך הדברים אמורים להיעשות בשכל ישר, בהתחשב בזהות המקור, סוג החומר והרגישויות המיוחדות של המקור".
ציון דרך ביחסי עיתונאי-מקור
גלט-ברקוביץ הייתה, כאמור, המקור העיתונאי של קרא, והיא זו שהביאה ב-2003 לחשיפת החקירה הפלילית שהתנהלה נגד ראש הממשלה דאז, אריאל שרון, ובני משפחתו, בפרשת סיריל קרן. לאחר שנחשפה הודחה גלט-ברקוביץ מעבודתה בפרקליטות, הוגשו נגדה כתבי אישום פלילי ומשמעתי, והיא הורשעה בהסדר טיעון. היא נדונה ל-8 חודשי מאסר על-תנאי ונקנסה ב-10,000 שקל.
תביעתה של גלט-ברקוביץ הוגשה ב-2006, על סך 2.5 מיליון שקל, בטענה כי "הארץ" וקרא הביאו בהתרשלותם לחשיפתה כמקור. שופט בית המשפט המחוזי בתל-אביב, אבי זמיר, פסק ב-2011 כי לא הוכח שקרא או מנהליו בעיתון "הארץ" הפרו את חובת הזהירות, התרשלו או הפרו חובה חוזית בינם לבינה.
פסק דינו של בית המשפט העליון שניתן היום, בצירוף פסק דינו של השופט אבי זמיר במחוזי, מהווים ציון דרך חשוב בהגדרת מערכת היחסים שבין עיתונאי למקור ובניסוח חובותיו של העיתונאי כלפי מקורות חסויים.
עורכי הדין זאב ליאונד, דור ליאונד ואלון נדב ממשרד זאב ליאונד ושות', שייצגו את הנתבעים, מסרו בתגובה: "אנו שבעי-רצון מן ההכרעה כי לאור קבלת כל גרסאותיהם העובדתיות של ברוך קרא, עמוס שוקן ושמואל רוזנר, ודחיית גרסאותיה של גלט-ברקוביץ בבית המשפט המחוזי, אין מקום לייחס כל התרשלות ל'הארץ' ואנשיו בשמירה על החסיון העיתונאי. גם בית המשפט העליון הבין כי גלו-ברקוביץ, בהתנהלותה שלה, הייתה זו שחשפה את עצמה. קבלת עמדתנו כי עיתונאי במדיה דמוקרטית אינו אמור לסגל דפוסי פעולה של סוכן סמוי או מרגל - חשובה גם היא".
גלט-ברקוביץ יוצגה בידי עורכי הדין צבי בר-נתן, רקפת פלד ואפרת רוזנר ממשרד גולדפרב-זליגמן.
