יקבי צרעה / צילום: סטודיו עמרי מירון
ערב הפתיחה המסורתי של הפסטיבל השנתי של אזור היין של מטה יהודה (שמתחיל היום, 23.10) מקבץ תחת קורת גג אחת כמה מהייננים הכי מרתקים בישראל, הפעם ביקב צפרירים. זה לצד זה עמדו אלי בן-זקן מיקב קסטל, ערן פיק מצרעה, זאב דוניה מיקב סוסון ים, דורון רב הון מיקב ספרה, לין גולד הצעירה, ביקב עמק האלה ועוד לא מעט ייננים מוכשרים וקצת פחות מוכרים.
אחרי כמה כוסות הבנתי את מה שכנראה תמיד ידעתי, אך מעולם לא נתתי את דעתי עליו בצורה מפורשת. יינות הרי ירושלים, או אזור יהודה, או איך שתרצו לקרוא לאזור הזה, הם היינות שאני הכי אוהב מכל יינות ישראל. אל תבינו אותי לא נכון. יש כמובן יקבים ויינות מצוינים בגליל ובגולן, וגם באזורים ההרריים של הנגב וליד זיכרון יעקב ועוד ועוד. אבל משהו באלגנטיות המאופקת של יינות יהודה שובה את לבי כבר לא מעט שנים.
לא מדובר, כמובן, בכל היינות ובכל היקבים, וגם כאן, כמו בכל אזור אחר, יש לא מעט יינות משעממים. אלא שאם מחברים את בן-זקן עם פיק, דוניה ושוקי עגור מיקב עגור (שלא נכח בערב הזה), ובעיקר את יינותיהם, מקבלים חבורה מרתקת של אינדיבידואליסטים פורצי דרך המייצרים יינות, שגם מי שיעדיף יינות אחרים על-פניהם לא יוכל להתעלם מהייחוד שלהם.
שוחחתי עם שלושה מהם וניסיתי לקבל תשובה על השאלה, המיותרת, מדוע אני אוהב אותם כל-כך, או במבט רחב יותר, מה יש בו, ביין של האזור הזה. שוקי ישוב היה הראשון להסכים איתי שזו שאלה מיותרת. וליתר דיוק, כזו המקדימה את זמנה אף שהיא כנראה שאלה טובה. "בוא נמסד את השיחה הזו, ונחזור עליה בכל עשר שנים", ביקש בפרץ אופטימיות. שנינו לא צעירים, לא אני וודאי לא הוא. "אשמח להצהיר על תחילת המסע", הוא אומר, "אבל זו תהיה הגזמה לטעון כרגע שאני יודע את התשובה. אולי נסתפק רק במשהו שאני קורא לו טעמים מרירים, ואתה אולי תכנה אלגנטיות, שאני אכן מוצא ביינות מסוימים באזור הזה". ערן פיק מרחיב קצת את היריעה. גם הוא מצהיר שזה מוקדם מדי, אבל גם בטווח הקצר שבו הוא עובד כאן, יחד עם היועץ שלו ז'אן-קלוד ברואה (אקס שאטו פטרוס) הצליח להבחין שיש פה חלקות ספציפיות בכרמים ספציפיים, שמצליחות להניב טעמים מיוחדים ושונים משאר הארץ.
אלי בן-זקן הוא המנוסה מבין השלושה, פורץ הדרך באזור הזה וגם, וזה מאוד חשוב, מי שמדגיש בכל הזדמנות שקסטל אינו מותג בפני עצמו, ומה שהוא המותג כאן בעיניו הוא אזור היין עצמו. בן-זקן מסביר שהקרבה לים יוצרת אקלים ממוזג יותר, שהימים בו פחות חמים אמנם, וזו כמובן בשורה טובה לענבי היין במדינה חמה כמו שלנו, אבל לעומת זאת הלילות פחות קרירים מאשר בגליל, בגולן ובהרי הנגב, ואלה הן לכאורה בשורות טובות פחות. התוצאה היא ענבים עם קליפות דקות יותר, שאולי אינם יכולים לתת יין מרוכז ועוצמתי כמו זה של הצפון או של הדרום, אבל כשיודעים לטפל בהם נכון ולא לכפות עליהם טכניקות מניפולטיביות מיותרות, מקבלים יין מעודן ואלגנטי יותר.
פיק מבקש להוסיף משהו קטן, שבעיניי הוא מקסים במיוחד. הייננים כאן אופטימיים. זה מעשה מטורף לעשות יין, וצריך המון אופטימיות בשבילו. כשאני מעיר שאופטימיות כזו נחוצה גם ליינני הגליל והנגב, מסכים פיק (מבלי לכלול את עצמו, כמובן, את זה תשאירו לי ברשותכם) להנחה שמדובר בחבורת אנשים מיוחדים ותרבותיים, ובעיקר בעלי טעם מובחן, ואם זה לא מועיל ליין - זה ודאי לא מזיק לו. ברשותכם כללתי הפעם ברשמי הטעימה שלי כמה יינות קצת פחות מוכרים מהאזור. את רשמיי על יינות קסטל, צרעה ועגור תוכלו למצוא ברשימות קודמות שלי.
טיפה: אוקטוברפסט בדיקסי
השבוע נפתח פסטיבל הבירה במסעדת דיקסי: טעימות מעשרות סוגי בירה ממבשלות בוטיק מקומיות לצד מבשלות בינלאומית גדולות. יוגש תפריט ספיישל, המותאם במיוחד ללוות את הבירה, וברחבת הלובי בכניסה יוצבו דוכני בירה. ייערכו הרצאות בנושא בירה, יוקרנו סרטים דוקומנטריים ועלילתיים העוסקים בבירה ובאהבה למשקה בכלל, ועוד. 5-25.10, דיקסי גריל בר, יגאל אלון 120 תל אביב
טעימה: יינות של מטה יהודה
יקב צפרירים, עדולם 2012. בלנד בורדולזי קלאסי של 66% ענבי קברנה סוביניון, 20% מרלו ו14%- קברנה פרנק, שהתיישן במשך 16 חודשים בחביות עץ אלון צרפתיות, מניב יין מאוד לא צרפתי, אלא, אם תרצו, מקומי מאוד. יש בו משהו שקשה להניח עליו את האצבע ולקרוא לו בשמו, אבל אולי הוא, ובכן, פשוט יין מאזור יהודה. מתובל, אבל בלי להגזים, פירותי, אבל שומר על חומציות, ובקיצור - היין של לורי ושייקה לנדר הוא הפתעה גדולה ונעימה. 80 שקלים
יקב כרם ברק, אדום 2011. עוד יקב חדש עבורי ובכלל. היקב הקטן של יוסי ויעל רוזנברג נקרא על-שם בנם ברק, שנפטר ממחלה קשה בגיל 18, ושנת 2011 הייתה שנת הבציר הראשונה שלו. בלנד אדום של קברנה סוביניון, מרלו ושירז, שמניב יין עשיר ועמוק, השומר בכל זאת על טעם טוב ומיוחד, גם אל מול שפע הפרי האדום שבו. יופי של יין מאנשים שובי לב, שעוד נשוב אליהם בקרוב מאוד. 95 שקלים
יקב ספרה, First Page 2013. לא התאפקתי וכללתי בכל זאת יין אחד מיקב אחד שכבר כתבתי עליו בעבר. אבל מה לעשות, והיינות הלבנים של דורון רב הון מיקב ספרה שבקיבוץ גת (יקב שאין בו יינות אדומים) הם פשוט נפלאים. הוכחה ניצחת לכך שלא חייבים לדבר על ולייצר רק ולשתות רק יין אדום כל הזמן. בטח לא בארץ חמה כמו שלנו. בלנד לא שגרתי של ענבי סמיון, ריזלינג ופינו גרי המניב יין שמשלב חומציות ופריכות עם פירותיות מאופקת ועם קסם אין-סופי. 95 שקלים.