"הונאת אבהות" היא כינוי למעשה תרמית שנוקטות בו נשים, המניעות גברים לחשוב בשגגה כי הם אביהם הביולוגיים של ילדיהן, ועקב כך מקבלות מגברים אלה כספי תמיכה ודמי מזונות, או לחילופין מביאות את הגברים לגדל ילדים שאינם ילדיהם הביולוגיים.
מקרה כזה נדון לאחרונה בבית המשפט לענייני משפחה בנצרת, ועסק בבני זוג שהתגרשו לפני 13 שנה, כשלבנם הצעיר מלאו שנתיים. האישה נישאה מחדש והביאה לעולם ילד נוסף, הדומה דמיון רב מאד לבן הצעיר, על אף שלכאורה הילדים היו אמורים להיוולד מאבות שונים. דמיון זה העלה את חששו של הגרוש, שמא אשתו לשעבר ניהלה רומן עם מי שכיום הוא בעלה השני עוד בזמן נישואיהם, והוא למעשה אביו של ילדם הצעיר.
בדיקת אבהות הפכה את חלום הבלהות של הגרוש למציאות, והוא הגיש תביעה כנגד גרושתו על הנזק הכלכלי שגרמה לו כאשר הביאה אותו לפרנס ילד שאינו שלו לאורך השנים, וכן על הנזק הנפשי שנגרם לו כתוצאה מגילוי זה.
באורח יוצא דופן, בית המשפט קיבל את התביעה ופסק כי הגרוש המרומה יקבל מגרושתו בחזרה את דמי המזונות ששילם עבור הילד שהתברר כי אינו בנו הביולוגי, וכן פיצויים בגובה 75,000 שקל בגין הסבל הנפשי.
לפי הסטטיסטיקות העולמיות, אין מדובר בתופעה נדירה. מחקר שנערך בבריטניה בשנים 2007-2008 העלה כי מתוך כלל בדיקות הרקמות שנערכו לאבות באותן שנים בחשד שאינן האבות הביולוגיים, 19% העלו כי האב הביולוגי אכן אינו מי שהאם הצביעה עליו.
על-פי הסטטיסטיקה הכללית של הלשכה הממשלתית לטיפול במזונות קטינים בבריטניה, ב-1 מכל 500 מקרים התגלה כי האב הנטען אינו האב הביולוגי של הקטין.
אם מדובר בתופעה רווחת, הכיצד הפסיקה בנושא כה נדירה? להוכחת תביעה כזאת יש כמה מכשולים שקשה מאד לצלוח. ראשית יש להוכיח בבדיקת רקמות כי האב אינו האב הביולוגי, אך מבחינה משפטית בדיקה כזאת ניתן לעשות רק באישור בית המשפט. כאשר מדובר בהורים יהודיים, בית המשפט לא יאשר בכל מקרה לערוך בדיקת רקמות, מאחר שאם יתגלה כי האב הביולוגי אינו הבעל - הילד יוכרז כממזר.
גם לגבי ילדים לא יהודיים בית המשפט לא יאשר בדיקת רקמות בכל מקרה, והוא בוחן האם טובת הילד תומכת בהוכחת או שלילת האבהות של מי שנטען להיות אביו.
כך לדוגמה, בשנת 2010 נדחתה תביעה של מוסלמי, הרשום כאביה של קטינה, שנולדה במהלך נישואיו לאם הקטינה, לבצע בדיקת רקמות, על אף שלא היה כל חשש לממזרות. בית המשפט הזמין תסקיר סעד שקבע כי אם בדיקת הרקמות תעלה כי הילדה אינה בתו של מי שהיה נשוי לאמה באותה עת, יהיו לכך השלכות חברתיות הרסניות על הילדה ועל עתידה, ולפיכך מוטב שהגרוש יהיה רשום כאביה באופן פורמלי, גם אם הוא עתיד להתנכר לה ברמה האישית.
גם אם האב צולח את המכשול הראשון, ועולה בידיו להוכיח כי הוא אינו האב הביולוגי, בכדי לקבל פיצוי יהא עליו גם להראות כי לא ידע זאת ולא השלים עם כך לאורך השנים. במקרה שנדון עתה בנצרת, נפסק לאב סכום פיצויים נמוך יחסית, מאחר שבית המשפט סבר כי האב חשד כל העת שהילד אינו שלו, והגילוי לא נפל עליו כרעם ביום בהיר.
מכשלה נוספת היא הוכחת הנזק. הנזק הכלכלי הכרוך בתשלום מזונות לילד שאינו שלך הוא כביכול ברור, אך הנזק הנפשי תלוי בגורמים שונים, כגון עד כמה האב הופתע מהגילוי, האם יצר יחס הורי חם עם הילד, והאם נגרם לו נזק פסיכיאטרי ממשי בר-כימות כלכלי.
על אף המגבלות הרבות, נראה כי בשנים הקרובות תגבר המגמה של הגשת תביעות נזיקין עקב הונאת אבהות, עקב זמינותן הרבה של בדיקות האבהות הפרטיות, והמגמה הכללית של הרחבת דיני הנזיקין בתחום המשפחה. מגמה זאת תואמת גם את השינוי התפיסתי בראיית טובת הילד דווקא לדעת מיהו אביהו האמיתי, כחלק מזכותו לגיבוש זהות עצמית, ובשל החשיבות הרפואית שיש לכך בימינו.