יאיר לפיד / צילום: אוריה תדמור
"בחירות הן לא הדבר שמדינת ישראל צריכה עכשיו, אין שום סיבה ללכת לבחירות, ואין שום משבר קואליציוני אמיתי - כך אמר היום (ד') שר האוצר יאיר לפיד ביום העיון השנתי של אגף התקציבים באוצר. לפיד אמר את הדברים בתגובה לפרסומים האחרונים בתקשורת על כוונת ראש הממשלה בנימין נתניהו להקדים את הבחירות.
"באתי לכאן מישיבת הממשלה שבה היו חילוקי דעות, כמו תמיד, אבל גם היה ברור לכל מי שהשתתף בה שהוא נמצא בקואליציה מתפקדת, עובדת, שעוד יש לה הרבה מה לעשות", אמר לפיד בתחילת דבריו. "יש לנו מחויבות להמשיך לפעול למען אזרחי מדינת ישראל להורדת יוקר המחיה. נמשיך לעבוד קשה למען אופק מדיני לקידום הסדר אזורי לאור המציאות המשתנה לנגד עינינו במזרח התיכון. אני כיו"ר סיעת 'יש עתיד', כמו כל 19 חברי סיעת 'יש עתיד', נעשה הכול כדי להמשיך לעשות זאת".
את עיקר נאומו הקדיש לפיד להתפלמסות פילוסופית עם הדרג המקצועי באוצר ועם הכלכלנים המזלזלים בהבנתו הכלכלית ובסדרי העדיפויות שהכתיב במסגרת התקציב. במסגרת זו תקף לפיד, בין היתר, חלק מהנוכחים באולם כשאמר שהוא שואל את כל מבקרי תוכנית מע"מ אפס שלו: "אם אתם יודעים כל כך הרבה על שוק הדיור איך אתם מסבירים את העובדה שהמחירים עלו ב-80% ואיש לא עשה שום דבר בנידון?".
לפיד השווה את הכלכלנים שמותחים עליו ביקורת כיום לכלכלנים הסוציאליסטים שזלזלו באביו בשנות ה-60 - אך בדיעבד התברר כי טעו - וטען כי הם אינם שונים מארגוני המודיעין בעולם שנכשלים שוב ושוב בחיזוי מאורעות כמו "האביב הערבי".
בהמשך דבריו תקף ישירות את אנשי אגף התקציבים באוצר ואמר בין היתר כי "לשמור על הקופה זה חלק מהתפקיד, אבל אם זה הופך להיות כל התפקיד אנחנו חוטאים לייעודנו. אני לא חושב שיש אדם אחד בחדר הזה שרוצה שעל מצבתו יהיה כתוב: 'פה נטמן משה, שמר על איזון פיסקלי... יהי זכרו ברוך בלי גירעון'. אני חושב שכל אחד מאתנו רוצה לדעת שהוא תרם משהו לכך שישראל תהיה מדינה יקרה פחות, משכילה יותר, שבה אין ילדים שהולכים לישון רעבים בלילה. 'פה נטמן משה, יש ילדים רבים שחבים לו את עתידם', היא בעיני כתובת ראויה ומשימה ראויה להקדיש לה את הכישרון והידע הקולקטיבי שלנו".
"כלכלת החלחול נכשלה"
לפיד החל את מתקפתו על הכלכלנים בדברו על כך ש"בעיתונות הכלכלית לעגו לי לא פעם על כך שאני לא מבין את חוקי הכלכלה. יכול להיות, אבל אני רוצה להזכיר לכם משהו על חוקי הכלכלה: הם לא חוקי טבע, הם חוקים מעשי ידי אדם. אנחנו יוצרים אותם ובידינו לשנות אותם. אנחנו שוכחים לעתים קרובות שהתיאוריות הכלכליות שלנו כשמן כן הן - תיאוריות, ואנחנו צריכים תמיד לבחון אותן מחדש. האם העשירים באמת יוצרים משרות? האם כשאנחנו נותנים להם הקלות מס זה באמת טוב לכלכלה, או שהם פשוט מתעשרים עוד יותר? האם גירעון הוא בהכרח רע? האם איגודים מקצועיים הם בהכרח דבר רע? האם הפרטות הן בהכרח דבר טוב? האם באמת מטרתה היחידה של חברה היא להפיק רווחים לבעלי המניות שלה? אין לה עוד מטרות? מה לגבי שכר הוגן, אחריות חברתית, מחויבות לקהילה? האם מותר כבר להודות ש'כלכלת החלחול' נכשלה לגמרי מפני שמרכז הקיום הכלכלי הוא מעמד הביניים ולא העשירון העליון? האם יש באמת דבר כזה 'שוק חופשי' כשאנחנו אלה שקובעים את החוקים שלפיהם הוא פועל?
"אין לשאלות האלה כמובן תשובה אחת. בעצם זה עיקר הטיעון שלי - שאין לשאלות הכלכליות הגדולות שמעסיקות אותנו תשובה אחת, ובכל פעם שתיאוריה אחת משתלטת על השיח צריך להתחיל לחשוד בה", אמר לפיד.
"הרוב המוחלט של הכלכלנים הגיעו לתחום מהמדעים המדויקים, עם הטיה מתמטית מובהקת", המשיך לפיד, "ההכשרה שלהם, וגם הנטייה הטבעית שלהם, היא להתייחס לעולם כאל בעיה הזקוקה לפתרון מבני. זה יתרון בכל מה שקשור לעבודה השוטפת שלהם, אבל זה גם חסרון מפני שהעולם הוא מטבעו כאוטי". לפיד הוסיף ואמר כי "רוב השאלות הכלכליות הגדולות שהובאו בפני בשנה וחצי האחרונות לא היו מתמטיות או רציונליות, אלא מוסריות וערכיות: ניצולי השואה מול החשש הביטחוני משואה שנייה, חינוך מול רווחה, בריאות מול השכלה גבוהה. לאף אחת מן השאלות האלה אין תשובה מוחלטת, או ברורה".
בהתייחסו לביקורת שנשמעה באוצר, בבנק ישראל ובעיתונות הכלכלית על הגדלת יעד הגירעון מ-2.5% ל-3.4% תוצר, אמר לפיד: "הדילמות שבפנינו הן דרמטיות ועלינו לגשת אליהן בצניעות ומתוך ראיה רחבה. אנחנו יודעים להסביר, כולנו, מדוע שמירה על איזון פיסקלי היא חשובה, אבל עלינו להודות בכך שזוהי התלבטות בין העניים של מחר לעניים של היום. אנחנו יודעים להסביר - באותות ובמופתים ובמצגות פאואר-פוינט - שבמצב של גירעון גבוה, אם יהיה מחר משבר, לכלכלה לא תהיה כרית ביטחון שתשמור עליה. אבל מה אם לא יהיה משבר? מה אם ב-2016 תהיה צמיחה חזקה בשווקים הבינלאומיים ועודף תקציבי ממשי? איך נסביר לעצמנו את העובדה שבשם האיזון הפיסקלי מנענו - בדעה צלולה - מילדים עניים בבית שמש ובירושלים, בעוטף עזה ובקרית שמונה מזון וחינוך, דיור ורווחה. מה נגיד להם - ומה נגיד לעצמנו - על כך שגזלנו מהם את הסיכוי בשם סיכון תיאורטי שלא התממש?".
הבעיה מס' 1: יוקר המחיה
את עיקר ביקורתו כלפי אנשי האוצר והכלכלנים מיקד לפיד בנושא יוקר המחיה. "הבעיה מספר אחת שלנו - והאתגר מספר אחד שלנו - הוא יוקר המחיה בישראל", אמר שר האוצר. "יש עובדה פשוטה אחת שאי אפשר להתעלם ממנה: משהו לא עובד. יוקר המחיה, יוקר המזון, יוקר הדיור, הם בלתי אפשריים. המוביליות החברתית בין העשירונים התחתונים לעשירונים העליונים היא מהנמוכות בעולם המערבי ומדדי אי-השוויון הם בלתי נסלחים. תפקידנו לשנות את כל זה, ואם הכלים המסורתיים לא עובדים - צריך לחפש כלים אחרים.
"הייתה שאלה אחת ששאלתי את כל מי שהתנגד למע"מ אפס, ולאיש מהם לא הייתה תשובה עליה: אמרתי להם: 'אם אתם יודעים כל כך הרבה על שוק הדיור, איך אתם מסבירים את העובדה שהמחירים עלו ב-80% ואיש לא עשה שום דבר בנידון?' אני מקווה שזה לא נשמע כאילו אני מאשים מישהו מהיושבים כאן, אני לא, אני רק מזכיר לכולנו את הצורך לחשוב מחדש על בעיות העומדות בפנינו בכל בוקר, ולא להיתקע על שום קונספציה. אם יש משהו שגרם ליוקר המחיה בישראל הרי זה הקיבעון. בכל שנה הדיור היה יקר יותר, והמזון היה יקר יותר, ומוצרי היסוד היו יקרים יותר, ובכל שנה ניסו מחדש לפתור את זה באותן שיטות שנכשלו כבר בשנים הקודמות.
"אגב, אנחנו לא צריכים רק להוריד את המחירים, אלא גם להתחיל לחשוב יחד על הצד השני של המשוואה - על השכר. השכר בישראל נמצא בקיפאון מאז שנת 2000. המשכורות של מעמד הביניים תקועות. העובד הישראלי מרוויח אותו דבר, אבל ההוצאות שלו הולכות וגדלות. הפריון שלו נמוך, הממשלה אינה מוציאה מספיק על ההכשרה וההשכלה שלו, יותר ויותר קווי ייצור יוצאים מישראל כל שנה למדינות אחרות. זה 'המעגל המרושע' של רוברט רייך ואין לנו את האופציה או הזכות, לעמוד ולהסתכל עליו מן הצד. אנחנו צריכים לשבור אותו. אין פתרונות קסם, אבל כשאנחנו מסתכלים על המדינות המצליחות בעולם הפתרון הוא קודם כל בחינוך ובהכשרות מקצועיות. הוספנו השנה כ-1.8 מיליארד שקל לחינוך, מנענו קיצוץ נוסף בהשכלה הגבוהה, אבל זה לא מספיק. כל אגורה פנויה שתהיה לנו אני אעשה הכול כדי להעביר אותה למערכת החינוך, ההכשרה המקצועית וההשכלה הגבוהה, מפני ששם מתחיל השיפור בשכר של האדם העובד".
לפיד המשיך בביקורת ואמר כי "חלק מתפקידו של משרד האוצר, ושל אגף התקציבים במיוחד, הוא להיות שומר הסף של הקופה הציבורית. זה הד.נ.א. של החדר הזה לדורותיו. גאוות היחידה של האגף מבוססת על היותו הגורם האחראי בעולם שמסרב לקחת אחריות. פוליטיקאים בכלל ושרים בפרט, הם חבורה פורקת עול. אנחנו נוטים לחשוב על הטווח הקצר, על הרווח המיידי, על דעת הקהל. הכול נכון, אבל יש לזה גם צד שני. אני אומר לכם שצריך גם להיזהר מן הזהירות. אחריות לא יכולה להיות רק תקציבית, אחריות כוללת גם את הצורך להכין את עצמנו לאפשרות שהחיזבאללה יתקוף מהצפון, גם את ההתמודדות עם זה שדור שלם מתחיל לשאול את עצמו אם יש לו עתיד במדינה הזו, גם את הצורך במשחק הוגן שבו האזרחים אינם מרגישים שממשלתם קהת חושים לגמרי אל מול המצוקה היומיומית שלהם", אמר שר האוצר והוסיף כי "החיים - ברוב המקרים - אינם מורכבים מן העובדות אלא מן התפיסה של העובדות. אם כל האנשים יאמינו, ברגע מסוים, שהבורסה עומדת ליפול - הבורסה תיפול גם אם אין שום הצדקה מעשית שמובילה לכך".
"משקיע ישראלי גדול אמר לי פעם שכלכלנים טובים קוראים את עמודי החדשות הרבה לפני שהם קוראים את העמודים הכלכליים. מה אומרים לנו העמודים האלה? הם אומרים לנו שהישראלים מאבדים את האמון בשיטה ובמערכת. יוקר המחיה הורג אותם מחדש בכל יום והם זקוקים מאתנו לאישור מחודש לכך שיש להם עתיד במדינה הזו. הם רוצים לדעת שאחרי שהעלו להם מסים ב-2012 וב-2013 והורידו אותם למקלטים ב-2014, הם עדיין חיים במקום שרואה אותם באמת, עם שלטון שמקשיב להם באמת וממשל שאכפת לו מהם באמת. בידינו הדבר להחזיר להם את האמון הזה. זה לא יהיה פשוט. בטח לא בעולם לעומתי, עם שיח ציבורי אלים, שמנוהל בידי תסכול וזעם ומידע חלקי ומוטה וכולם מחפשים בו כל הזמן מישהו להאשים. בעולם כזה האינסטינקט הוא לחמוק מאחריות כדי לא להיות אלה שמאשימים אותם בצרותיהם של אחרים, אבל אני מאמין שמשרד האוצר יכול וצריך לקחת את האחריות הזו. בידנו הדבר להחזיר להם את הידיעה שעתידם נמצא במקום הזה. בוויכוח בין ברלין לירושלים, אנחנו יכולים להכריע מה תהיה התשובה", אמר לפיד.
לדבריו, "כדי שזה יקרה, אנחנו צריכים להיות יצירתיים יותר ממה שאנחנו היום, נחושים יותר, ממוקדים בהורדת יוקר המחיה ובהעלאת הצמיחה לפני כל נושא אחר. אנחנו צריכים לקחת אחריות גם על התעשייה והיזמות, וגם על מחירים שפויים לאזרח הישראלי. לשמור על הקופה זה חלק מהתפקיד, אבל אם זה הופך להיות כל התפקיד, אנחנו חוטאים לייעודנו. כרגע לילד בירוחם אין באמת הזדמנות שווה, כרגע לילדה יוצאת אתיופיה מקרית מלאכי או לילד חרדי מבית"ר עילית אין איך להיחלץ ממעגל העוני, כרגע אנחנו לא מייצרים מספיק פתרונות לצמצום אי-השוויון ולשיפור מצבו של מעמד הביניים, וכל עוד זה המצב - אנחנו מועלים בתפקידנו".
בסוף דבריו התייחס לפיד לתקציב 2015 ואמר כי "התקציב הנוכחי הושפע אמנם ממבצע 'צוק איתן', אבל הוא כבר צועד בכיוון הנכון. זה תקציב טוב. הוא כלכלי מספיק בשביל לשמור על תמונה פיסקלית מאוזנת, והוא אזרחי מספיק - וכן, גם פוליטי מספיק, בשביל לשמר את התקווה והאמון שהם בעיני כרגע הצורך הדוחק ביותר של החברה הישראלית ושל הכלכלה הישראלית".
נציין, כי הקהל, ובו רבים מאנשי אגף התקציבים בהווה ובעבר, הגיב בחוסר נוחות בולט על דברי התוכחה החריפים של לפיד, ונאומו של השר הסתיים במחיאות כפיים רפות.