ישיבת הממשלה שעסקה בהקמתם מחדש של בתי-ספר מקצועיים הציפה כמה עובדות חשובות על החיים בישראל. בין היתר נחשפו בעקבות הדיון גם טפח מעולמם הרגשי של ראש הממשלה בנימין נתניהו ושל שרים בממשלה, וגם משוק עבודה שמתקיים רק בדמיון.
צבע עדתי אחד בממשלה
עובדת היסוד הראשונה, שצפה באורח לא מקרי דווקא בדיון זה, היא החדגוניות העדתית של הממשלה. רק שלושה שרים מתוך 23 הם מזרחים. כל שלושת השרים הללו התנגדו להחזרתם של בתי-הספר המקצועיים, וחלקם גם דיברו מתוך ניסיון חייהם.
אין בכך פלא, להסללה של צעירים מזרחים בפריפריה הפיזית והדמוגרפית של ישראל, אל בתי-ספר מקצועיים, היה חלק חשוב בעיצובה של המציאות הנוכחית - מציאות שכוללת פערי השכלה, שכר ורכוש ניכרים בין אשכנזים למזרחים. פערים שמעצבים, עד היום, את דמותה הכלכלית-חברתית של ישראל, ומשמרים את השיבוש העדתי הקיים בממשלה.
דבריו של נתניהו כאילו העמדות שהציגו השרים סילבן שלום, עמיר פרץ ומאיר כהן, "מבוססות על טראומה", חושפות יותר מכול דווקא את עולמו הרגשי שלו. מבחינת נתניהו, בעוד שהעמדות שהוא מציג הן רציונליות ושקולות ונובעות, לכאורה, מעובדות, הרי העמדות שמציגים השרים המזרחים, נובעות מרגשות פגועים שנוצרו בתהליך טראומתי.
הצגתם של מזרחים כאילו חשיבתם מבוססת על רגשות ותחושות של עלבון וקיפוח, היא שיטה נפוצה ולא-הוגנת להשתקת עמדות המתנגדות להמשך הפגיעה בפריפריה הפיזית והדמוגרפית של ישראל. במקרה הזה, נראה כי נתניהו הוא אטום רגשית וגם אטום לעובדות.
שכר של 6,400 שקל לחודש
נתניהו הטיח בשר שלום, "אתה חי בעולם של האתמול, היום פחחים ורתכים מרוויחים הרבה כסף". קל יחסית להמציא בדותות פוליטיות, אך קל יותר לבדוק את הנתונים. בסקר ההכנסות של הלמ"ס, פחחים ורתכים משתייכים למשלח-יד "עובדים מיומנים: רתכים, פחחים, מנעולנים, ושאר חרשי מתכת".
- הכנסתם הממוצעת החודשית נטו של בעלי משלח-יד זה (שכירים ועצמאים) היא כ-6,400 שקלים, כמחצית משכרם של עובדים אקדמאים. האם ראש הממשלה מנותק עד שהוא חושב ששכר זה הוא "הרבה כסף"?
במחקר שערכתי עבור מרכז "ספיר" באוניברסיטת תל-אביב, בחנתי בין השאר את שכרם של העובדים בעלי ההשכלה התיכונית. ב-25 השנים האחרונות, בעוד השכר הממוצע הריאלי של כלל האוכלוסייה עלה בכ-25%, הרי שכרם של העובדים בעלי השכלה של 12 שנות לימוד ופחות, לא השתנה כמעט. בעוד שישראל צמחה והתפתחה, הם נותרו במקום.
היום אין שום הצדקה להכשיר נערים צעירים במגמה מקצועית לא-מדעית. יש סיכוי טוב שילד שנולד היום בישראל, יחיה גם במאה ה-22. האם זו פעילות הגיונית להכשיר אותו בבית-הספר להיות פחח וללמוד להכות בפטישים על מתכות, או להיות רתך וללמוד לחבר מתכת למתכת באמצעות חום?
רוב הסיכויים שהמקצועות האלה ייעלמו מן העולם, כמו שנעלמו רבים מהנגרים ומהסנדלרים. מה צופן בחובו העתיד לנער שיהיה מומחה במקצוע שפס מן העולם?
חינוך אקדמי לכלל
יש צורך במדיניות הכשרה מודרנית. את החלק הראשון של חיי האזרחים הצעירים, חיוני להקדיש להרחבת יכולותיהם האינטלקטואליות והאקדמיות. כיוון שהשכלה אקדמית היא צורך הכרחי לאדם המודרני, הרי החינוך האקדמי חייב להיות שירות הניתן לכלל האזרחים. עלינו להקדיש את כל מה שנדרש, כדי שעתידו של שום ילד לא יהיה תלוי בשום צורה ברמת ההכנסות של הוריו. זאת היא עמדה מוסרית ראויה והיא גם נכונה מבחינה כלכלית.
הכשרתם של מבוגרים לשוק העבודה המודרני היא משימה חיונית לא פחות. אנחנו צריכים לאפשר לאנשים לרכוש השכלה גם בשלבים מאוחרים יותר בחייהם. בנוסף, עלינו לאפשר לצעירים אחרי צבא, שחפצים במיומנות מקצועית, ולמבוגרים שמיצו את משלח-היד הקודם שלהם, לעבור הסבה מקצועית ולהתמחות בתחומי עבודה שמתאימים למאה ה-21.
הכותב הוא כלכלן, מומחה לאי-שוויון ומועמד ברשימת "העבודה" לכנסת