המחאה החברתית / צילום: רויטרס
הבעיה במחאת המילקי, מעבר לשירות שהיא עושה למתווכי הדירות בברלין, היא במיקוד הפוליטיקאים בסוגייה החברתית הלא נכונה - "יוקר המחיה". אין ויכוח על כך שישראל יקרה לנו (תרתי-משמע), היא אכן יקרה, אבל ממכלול הסיבות שגורמות לכך, הסוגייה שצריך להתמקד בטיפולה היא העובדה שרובנו לא מצליחים להתפרנס כראוי.
השאלה הנכונה
אם רוצים לקבל את התשובה הנכונה צריך לשאול את השאלה הנכונה, וזו היא שאלת הפרנסה. אם נתמקד רק ביוקר המחיה, כנראה שנחריף את הבעיה.
התייעלות של רשתות השיווק ויצרני המזון, סגירת מחלבות מקומיות, יבוא מזון מחו"ל וכו' - משמעותם הראשונית היא פיטורים. הרבה אנשים ילכו הביתה, ובמקום להיות עובדים שמתקשים לגמור את החודש, הם יהיו מובטלים שמתקשים לגמור את השבוע - עוד יותר עניים.
אם המחאה הזו תצליח, ויוקר המחיה יירד, זה לא יקדם אף אחד, מכיוון שבשלב זה גם מילקי מוזל יהיה יקר, ומה שיטריד את הציבור זה מחיר הלחם.
המשק צריך להתייעל, יש חסמים לא רצויים שגורמים לכך שהרבה מוצרים בארץ יקרים יותר מאשר בחו"ל, והעיתונות עושה עבודה מצוינת בחשיפתם. אבל מיקוד רק בליקויים ובחסמים הללו בלי להסתכל על התמונה הרחבה יותר יעשה יותר נזק מתועלת.
מסאז'יסטים לעובדים בגוגל
הבעיה הבסיסית שכולנו - ישראלים, מצרים, אירופאים ואמריקאים - צריכים להתמודד איתה היא בעיית התעסוקה בעידן הטכנולוגי. התייעלות של שופרסל ורמי לוי ושאר הרשתות משמעה העיקרי הוא לשלוח הביתה מאות ואולי אלפי עובדים.
הטכנולוגיה היום מאפשרת לרשת לזרז את תהליך המעבר לעמדות השירות העצמי ולפטר את מרבית הקופאיות. כבר לפני 10 שנים הייתה לחברת ריטליקס הישראלית טכנולוגיה שמאפשרת לעגלת הקניות להפוך להיות גם קופה רושמת. מתי שהוא זו כנראה תהיה הנורמה.
בעוד 5-10 שנים יהיו פחות קופאיות, פחות סוכנים, פחות אנשי תפעול, פחות נהגים - אבל גם פחות עורכי דין, פחות רואי חשבון, פחות...
הבעיה של כולנו היא שעדיין לא ברור מה יהיה יותר. גם אם אפשר לנחש שיהיו יותר מתכנתים ויותר מסאז'יסטים, ולקוות שיהיו גם יותר רופאות ויותר מורים - עדיין אי-אפשר להתעלם מכך שהרבה אנשים יהיו בתווך, שעבורם מאוחר מדי לעבור הסבה מקצועית.
ברור לנו שהסערה מתגברת, ולכן הדבר האחרון שצריך לעשות הוא לטלטל את הסירה. התהליך הזה קורה ויקרה, ואי-אפשר לעצור אותו, אבל אפשר להאט את השפעתו, להיערך נכון יותר, להפיק ממנו תועלת ולמזער את נזקיו.
הרפורמה בתעשיית הסלולר, שחיסכון פירותיה ברורים ומובהקים, היא לא באמת דוגמה לכלום. יצרנו תחרות בכך שעודדנו טייקונים חדשים, בחלקם זרים, להיכנס ולקחת נתח שוק, ועל אף שפוטרו אלפי עובדים, המשק היה מספיק גמיש לקלוט את רובם, שהיו ממילא עובדים זמניים.
זה לא מובטח ברפורמה הבאה, בתעשייה הבאה שעל הכוונת הציבורית, ולכן כל קריאה לרפורמה צריכה לשים דגש על עידוד תחרות מצד עסקים קטנים ובינוניים, שככלל מעסיקים הרבה יותר אנשים בשכר יותר טוב, ובכך גם להגביר את התחרות במשק וגם את התעסוקה.
אם שחיקת משרות זה הצד הרע של הטכנולוגיה, אזי ריבוי כלים לעסקים קטנים ובינוניים זה הצד הטוב. מדפסות תלת-ממד, מחשוב ענן, שיווק ממוקד, היכולת לפלח את הפרסום - אלה רק חלק מהדוגמאות לשחיקת היתרונות ההיסטוריים לגודל והסיבה בגללה עסקים קטנים ובינוניים הם לא בהכרח שם נרדף לחוסר יעילות של המשק.
הדוגמה של רמי לוי, ויקטורי וטיב טעם היא דוגמה מובהקת לערך המוסף של תחרות מצד עסקים קטנים ובינוניים על המגוון והעומק אבל גם על יוקר המחיה.
לעומת זאת, הדרישה מהרגולציה להתערב בפיקוח על המחירים, למקד את כל התחרות רק במחיר ולבטל את כל ההגנות על תוצרת חקלאית מקומית - מחזקת את המונופולים הקיימים, מקדמת פיטורי עובדים ובכך מטלטלת את הסירה במקום לפעול ליצובה.
הדרישה ההגיונית: רפורמה במערך המיסוי
אם רוצים שהמחאה תצליח, היא צריכה להיות כירורגית, כך שלא תאפשר לפוליטיקאים לברוח לפופוליזם ולהאדרה עצמית. אם רוצים לצמצם את הפערים החברתיים ולהרחיב את השירותים החברתיים שהמדינה מספקת, צריך לדרוש רפורמה במערך המיסוי.
קשה לראות המונים יוצאים לרחובות בדרישה לרפורמה במערך המסים. זה גם נשמע מסובך, וגם ממתי אנשים יוצאים בדרישה לקחת מהם יותר במקום בדרישה לתת להם יותר?
אבל אם המדינה רוצה לצמצם את הפערים החברתיים ולהרחיב את השירותים שהיא מספקת לתושביה, אז זו הדרישה החשובה ביותר שצריכה להישמע. לעשות את זה נכון, כך שזה יביא יותר משאבים לקופת המדינה בלי לפגוע בהמשך הצמיחה של המשק ובמעמד הביניים - זה מסובך. למרות הקשיים והמורכבות, זה הפתרון הבריא ביותר לשילוב בין כלכלת שוק לחברה סולידרית לאורך זמן.
איך וכמה למסות הון כך שהשקעות הציבור וחסכונות מעמד הביניים לא ייפגעו, איך וכמה למסות חברות על מנת שלא יעבירו את פעילותן למדינות אחרות, איך וכמה למסות את שכר הבכירים כך שהפערים החברתיים לא יעמיקו, איך להתייחס לתרומות כמס עקיף, או להבדיל לנתיב המהיר ושירותים דומים כחלק ממערך המס. אלה הן רק חלק מהשאלות שרפורמה מקיפה במערך המיסוי של מדינת ישראל תצטרך להתמודד איתן בכדי לסייע לנו לעבור בפחות כאב את העידן שעושה רושם שאליו אנחנו צועדים.
קשה למצוא כלי מדיניות אחר שייצר את ההכנסה הנדרשת למשק בכדי שהמדינה תוכל לסייע לכולנו לעבור את התהליכים שאנחנו והעולם עוברים. אפשר למחות על מחיר המילקי, להאשים את יוקר המחיה בישראל, בקושי לגמור את החודש ולהתעלם מתהליך שחיקת השכר המלווה אותנו יד ביד עם התפתחות הטכנולוגיה.
אפשר למחות על המילקי ולסייע להרחבת הפערים החברתיים - ואפשר להסתכל לאן העולם הולך ולדרוש מהמדינה להתכונן כראוי.
■ הכותבת הינה יו"רית IBI ניהול תיקים.