שי טמייב/ צילום: אמיר מאירי
"אינני מאשים אף אחד בבחירות שלי, אך אם המוסד הלימודי שבו למדתי או הסגל שלו היו מתארים לסטודנטים את המצב והמציאות בשוק ראיית החשבון ואת המחסור החמור במקומות התמחות, אני משוכנע שחלק מהסטודנטים היו פועלים אחרת, בוחרים במסלול לימודים אחר, ובוודאי גם אני. איפה אני היום? מחכה לתשובות ממשרדים שאמרו שיחזרו אליי, ומחפש ואחפש מקום התמחות עוד מספר שבועות במקומות נוספים. אך כבר עכשיו אני חושב מה לעשות אם לא אמצא עבודה במקצוע שאותו למדתי 5 שנים ארוכות".
כך מסכם שי טמייב, 28, את מה שהוא מכנה "יומן מסע אישי" של סטודנט לראיית חשבון, שמחפש מקום התמחות. את "יומן המסע" מכתיר טמייב בכותרת "התפכחות מאשליה", ובו מתואר התהליך שעבר מסטודנט בן 23, אופטימי וחדור מוטיבציה, שקיווה להיות יום אחד רואה חשבון מצליח, לבחור בן 28 שלא מצליח להיכנס למקצוע.
"רובנו, כצעירים משוחררים אחרי צבא, הלכנו לעולם האקדמי במטרה לרכוש מקצוע לחיים ועל מנת שנוכל להתפרנס בכבוד. עשינו פסיכומטרי ונרשמנו ללימודים, והנה התחלנו את התואר הראשון שלנו. שנה א' עוברת, אחריה גם השנים הבאות ב' ו-ג', ואחר-כך שנה נוספת שנקראת 'שנת השלמה'", פותח טמייב את "יומן המסע", וכותב: "אני ועוד רבים שכמותי בחרנו במקצוע שדורש תקופת התמקצעות בת שנתיים, או שנקרא למקצוע בשמו ראיית חשבון. כן, כן, נשמע קצת אפלולי וקודר, אך זוהי בחירתי. רבים הם השיקולים לבחירת מקצוע לחיים. אינני יכול לומר מדוע אחרים בחרו בו, אבל אני חשבתי (לפחות בתחילה) שמדובר במקצוע יוקרתי ומעניין, ולא היה זה העניין הכספי שמשך אותי".
טמייב בחר ללמוד באחד המוסדות המכובדים, אך זה לא עזר לו להשיג את ההצלחה המיוחלת במקצוע. זה רק פגע בו. הוא הוציא הון קטן בדרך לכישלון. "נרשמתי למכללה גדולה, שגובה שכר לימוד של פי 3 מאוניברסיטה, והמשכתי לעבוד במשרה מלאה על מנת לשלם את שכר הלימוד הלא ריאלי, קרוב ל-30 אלף שקל בשנה, כשעלות הלימודים, כולל ריבית רצחנית של 4% והצמדה למדד, הגיעה לקרוב ל-150 אלף שקל", הוא כותב.
טמייב גם מספק הסבר, להערכתו, לשכר הלימוד הגבוה: "לדעתי, שכר הלימוד המנופח נובע מניצול של סטודנטים שלא יכלו ללמוד באוניברסיטה, בדרך-כלל עקב ציון מבחן הפסיכומטרי, לכן החליטו להמשיך עם החלום ולשלם סכום גבוה יותר, מה שהתברר כטעות. לדעתי, ישנו ניצול של חוסר ידע של מועמדים שבאים להירשם, מאחר שלא מציינים בפניהם שישנם מכללות שבהן שכר הלימוד בהם הוא אוניברסיטאי (כ-12,000 שקל)".
טמייב מבהיר, כי אם כבר עברת את משוכת שכר הלימוד, מתחיל מסע חתחתים אמיתי של הסטודנטים - חיפוש ההתמחות. "התחלתי לשלוח קורות-חיים החל משנה ב' ואילך, כמעט בכל שבוע. וכך, עברו להן שנה ב' ו-ג' ללא מציאת התמחות או טרום-התמחות. חלק מהמרצים והסטודנטים אמרו לנו, כי מי שלא מצא התמחות במשרד גדול ולא חתם כבר בשנה א', כנראה לא ימצא כבר, כי הגדולים מגייסים כבר בשנה הראשונה ללימודים. לכן, אולי עדיף לו לחכות לסיום התואר, ואז הוא יוכל לפנות למשרדים קטנים יותר".
טמייב המשיך בכל זאת לשלוח קורות-חיים, וגם חיכה לסיום התואר, בתקווה שמשהו ישתנה. אך תקוותו נגוזה. "סיימנו את לימודי התואר, היינו לפני 'שנת השלמה', ואני, שטרם התפכחתי מאשליית ההתמחות, הקשבתי לדברי ראש החוג והמרצים שלימדו אותי בשנת ההשלמה. במהלך השנה הזאת חיפשתי כל משרת התמחות, אפילו בלי לייחס חשיבות למיקום - ללא הצלחה.
"ניסיתי לברר דרך חברים, אך גם החיפושים הללו העלו חרס ותמונת מצב עגומה. עברו וחלפו להם חודשי הקיץ ואיתם גם מבחני המועצה בביקורת ופיננסית, המשכתי לשלוח ביתר שאת קורות-חיים למשרדים דרך המייל, אך טרם נמצאה ההתמחות המיוחלת".
אך טמייב לא ויתר. ממוצע הציונים שלו היה 75, לא גבוה - אך גם לא נמוך לראיית חשבון, והוא היה בטוח שעם כישוריו ויכולותיו, מציאת התמחות לא תהיה בגדר משימה בלתי אפשרית.
הדרכים הסטנדרטיות שבהן סטודנטים לראיית חשבון מחפשים התמחות אינן רבות. החיפוש מתחיל במכוני ההכוון של מוסדות הלימוד שבהם למדו, ממשיך דרך פורטלי הדרושים אולג'ובס וג'ובמאסטר, ומסתיים בשליחת קורות-חיים למשרדים שונים. טמייב, עדיין חדור מוטיבציה, החליט לשנות גישה, ולהרחיב את החיפושים.
וכך הוא מתאר את המשך המסע: "בשלב מסוים, חשבתי שיש צורך לשנות גישה, ולכן פתחתי דפי זהב וגוגל, והתחלתי להתקשר למשרדי רואי חשבון, ולשאול אותן שאלות עשרות פעמים ביום. שאלתי: 'האם אתם צריכים/מחפשים מתמחים?' והתשובה הייתה 'לא'. שאלתי: 'אולי את מכירה משרד או מישהו שכן מחפש? והתשובה: 'לא לצערי, שיהיה לך בהצלחה'. אלה הן התשובות הסטנדרטיות שהייתי מקבל. חלק מהמזכירות ואף השותפים שדיברתי איתם היו אדיבים ומודעים למצוקת ההתמחות. הבנתי מהם שהמון סטודנטים שמחפשים התמחות מתקשרים, וחלק מהמזכירות פשוט מאבדות את הסבלנות".
לאחר מספר שבועות הבין טמייב, שגם "המוקד הטלפוני" שפתח לא עובד, והחליט להיות אקטיבי יותר. "רציתי להיות יותר פעיל", הוא אומר ל"גלובס", "כי באינטרנט לא מתפרסמות הרבה משרות. בחיפוש כולל באולג'ובס, ג'ובמאסטר ובהכוון התעסוקתי של המכללות, עולות לכל היותר ח5 משרות למתמחים. ועל כל משרה יש מאות מועמדים". אולי יותר. על-פי נתוני מוסדות הלימוד, בשנים האחרונות יש יותר מ-2,000 סטודנטים שמחפשים התמחות מדי שנה.
טמייב מתאר ביומנו את עליית המדרגה בחיפוש אחר ההתמחות הנכספת: "לקחתי מפה של מדינת תל-אביב, וחילקתי אותה ל-4 חלקים: צפון - שכלל את כל מה שמצפון למגדלי עזריאלי, מרכז - מעזריאלי ועד רחוב המסגר, דרום - דרומית לאזור המסגר ומסתיים בקיבוץ גלויות; והאזור המערבי של תל-אביב רחובות רוטשילד, אלנבי, הירקון, העלייה.
"ביום הראשון לחיפושים קמתי בבוקר, התלבשתי יפה והתחלתי מאזור מרכז תל-אביב. בפעם הראשונה שדפקתי בדלת משרד רואה חשבון, פניתי למזכירה. היא הפנתה אותי לבעל המשרד, שהסביר לי על מצב המקצוע. הוא אמר לי שהמצב קשה היום". לדבריו, "סביר להניח שלא תמצא התמחות. יש יותר מדי רואי חשבון היום בשוק. אני עצמי מבואס מזה", אמר לטמייב רואה החשבון בן ה-60, שנדמה כי סגר את הגולל על חיפושיו של טמייב.
אך טמייב עדיין לא התייאש. "המשכתי הלאה. עברתי קומה שלמה שבה יש כמה משרדים, ואז בניין שלם ועוד בניין", הוא כותב, וממשיך: "משם המשכתי לעוד כמה בניינים ומשרדי רואי חשבון, שלפחות פתחו לי את הדלת, והצלחתי לשים את קורות-החיים אצל המזכירה. אחרי זה נזכרתי במשרד גדול מ'הביג 4' שנמצא באזור שהייתי. הפקדתי תעודת זהות בקבלה ולקחתי כרטיס כניסה לבניין, עליתי במעלית למשאבי אנוש, ושאלתי את השאלה שאני הכי טוב בה - 'האם אתם צריכים מתמחים?'.
"הפקידה ממשאבי אנוש חייכה אליי, ואמרה 'תסתכל על הערימה הזאת'. הייתי בשוק. מדובר היה בערימה גדולה של קורות-חיים. 'הסיכוי שלך למצוא המתמחות פה הוא נמוך מאוד, אפסי', אמרה הפקידה. בכל מקרה, השארתי את קורות-החיים, והמשכתי הלאה למשרדים אחרים. רצה הגורל ובהמשך חיפושיי באותו יום נכנסתי למשרד שבו עבד המרצה שלי בקורס לחשבונאות בשנה ב'. אבל זה לא עזר".
כך נגמר היום הראשון, אך האם היום הבא יישא עמו בשורות? לא ממש. "ביום למחרת הבנתי שאני צריך להתמקד במגדלים הגבוהים שמאפיינים את נופה של תל-אביב, כי ריכוז רואי החשבון שם גבוה יותר. אז הלכתי למספר בניינים. אחד הבולטים היה בניין טויוטה ברחוב יגאל אלון בתל-אביב. בכניסה לבניין ראיתי שלטים עם המון משרדי רואי חשבון, וחשתי כאילו מצאתי אוצר.
"התחלתי מלמטה בקומה ראשונה, ועליתי קומה-קומה, שאלתי את השאלות הידועות, ואז עוד קומה ועוד אחת, עד שהגעתי לקומה האחרונה, 22 או 23. ואז כבר הגעתי לגג המבנה. במשך מספר שבועות המשכתי לחפש ברחבי אזור תל-אביב והערים הסמוכות לה דבר אחד - התמחות!! חיפשתי אפילו בירושלים, אבל ללא הועיל".
ואז זה קרה. טמייב התייאש. "לא אלאה אתכם בסיפור, אבל אז נפל לי האסימון. הבנתי, שגם עם רצון עז, הסיכוי למצוא התמחות אם אין לך קרוב משפחה או חבר שהוא ממש בעל משרד הוא אפסי", הוא כותב.
השורה התחתונה, כותב טמייב, מייאשת. "סטודנטים שלומדים את המקצוע הזה משקיעים את 5 השנים הכי יפות בחייהם לריק. המצב אצל חבריי לחוג אינו שונה, ולדידי המצב אף יחמיר עם תוספת מאות הסטודנטים שלומדים כיום את המקצוע. עדיף ללמוד, ו/או לעשות משהו יותר מועיל, ובכך תחסכו לעצמכם את התסכול הרב, ותרוויחו הרבה יותר משכר המינימום".
"יש לי חברים שסיימו לימודי חשבונאות ועובדים בניקוי חלונות וכמלצרים בקייטרינג"
באפריל 2012 חשף "גלובס" את הבעיה של הצפת מקצוע ראיית החשבון, המביאה לכך שמדי שנה מאות מתמחים אינם מוצאים מקום התמחות ראוי או עובדים בתנאי שכר מחפירים. הנושא הגיע אף לכנסת, לדיון על מצב המקצוע, והועלו רעיונות שונים לפתרון מצוקת ההתמחות, אך טרם יושמו פתרונות אופרטיביים.
בינתיים, רבים מהסטודנטים בתחום מתלוננים על קושי למצוא מקום התמחות עקב עודף היצע של מתמחים. בעבר, אף חשפנו כאן את סיפורה של דנה, צעירה בת 27, בוגרת ובעלת תואר במינהל עסקים ובחשבונאות, שלא הצליחה למצוא התמחות בראיית חשבון ובמכתב אישי שכתבה למועצת רואי החשבון, כתבה: "אין לי פרוטקציות וקשרים כמו לחבריי ללימודים, וסטאז' אפילו לא נראה באופק, כך שאין לי שום סיכוי להשתלב במקצוע".
דנה אף הביעה תסכול מכך שלאחר כ-5 שנות לימוד היא תעבוד כנציגה טלפונית בשכר מינימום.
קשרים על פני כישורים
שי טמייב מבין היטב על מה דנה מדברת, ומתאר תמונת מצב שבה עדיפים קשרים על פני כישורים. טמייב: "קודם כול, כמעט כל מי שמוצא היום התמחות זה דרך קשרים, משפחה וחברים. השבוע הייתי במשרד שאני בקשר איתו כבר שנה וחצי, בניסיון למצוא שם התמחות. רואה החשבון אמר לי סוף-סוף שהוא לא ממש צריך לחפש, כי יש לו המלצות על ילדים של וחברים. הוא אמר 'יש לי מועמד מהחבר ההוא, מהלקוח ההוא, מהמשפחה הזאת, ואני כבר לא צריך לקרוא את כל קורות-החיים ששולחים אליי'. גם חברים שלי מצאו התמחות רק דרך קשרים".
- ממה אתה מתפרנס היום?
"כסטודנט עבדתי בבנק לאומי ובסוכנות ביטוח, ועבדתי בעבודות סטודנטיאליות. כרגע אני לא עובד. יש לי חסכונות שאני חי מהם, ויש לי מיזם שאני רוצה לקדם, אז אני בסדר, אבל זה פשוט קצת מבאס להשקיע 5 שנות לימוד ולא למצוא התמחות.
"לי יש מזל. אני איזום משהו, ואמשיך הלאה בחיים שלי, אבל לא כולם יכולים לעשות את זה. אמנם אין לי כסף מיותר, אבל אני לא אלך לעבוד בשירות לקוחות או משהו כזה. לצערי, אני מכיר אחרים שהלכו לעבודות לא ממש מכובדות ולעבודות שאין בהן אופק, על אף שהם אקדמאים ומוכשרים. יש לי חבר שסיים לימודי חשבונאות, ועובד בניקוי חלונות, וחברים אחרים שעובדים בעבודות סטודנטיאליות כמלצרים בקייטרינג, וכדומה. וזה אחרי 5 שנות לימוד באקדמיה".
- למה החלטת לכתוב את יומן המסע?
"כי המצב קטסטרופלי. אני רוצה להזהיר אנשים שנרשמים היום ללימודי ראיית חשבון שיידעו לאן הם נכנסים, כי אף אחד לא מזהיר אותם מראש. שיהיה להם סימן קריאה מעל הראש, ושיקבלו החלטה מושכלת".
"חלה ירידה של 30% בלומדי ראיית חשבון, והשוק יאזן את עצמו"
נשיא לשכת רואי חשבון, רו"ח דודי גולדברג, לא הופתע למשמע טענותיו הקשות של המתמחה. גולדברג ציין כי נושא ההתמחות בראיית חשבון ומתן רישיונות למאמנים נמצאים על סדר היום במועצת רואי חשבון. "עם זאת, אני לא מופתע מהכתבה, כי אנחנו ערים לבעיה הקיימת של קושי משמעותי בשנים האחרונות למצוא מקומות התמחות".
- מדוע זה קרה?
"בשנים האחרונות, לאור צורכי הכלכלה בישראל, כמות משרדי רואי החשבון לא גדלה דיה. לעומת זאת, חל גידול ניכר במספר מחפשי ההתמחות, בעקבות הגידול במספר המוסדות שאושר להם ללמד ראיית חשבון, בדומה למכללות למשפטים. כך נוצר עודף היצע של מתמחים לעומת חסר במקומות התמחות.
- מה עושה הלשכה כדי לנסות לשפר את המצב?
"כאשר המועצה מקבלת בקשות לאמן מתמחים, נערך דיון ענייני בכל בקשה ואם המאמן עומד בקריטריונים, מאשרים לו לערוך התמחויות".
- האם יש באופק פתרון למצוקת המתמחים?
"בהחלט. בשנה האחרונה השוק איזן את עצמו, כי הרישום ללימודי ראיית חשבון ירד בכ-30%; בהתאם, יהיו הרבה פחות מחפשי מקומות להתמחות. אני מניח שב-3 השנים הקרובות השוק יגיע לאיזון, והביקוש וההיצע במקצוע החשבונאות יגיעו לשיווי-משקל".
- מה לגבי הטענות לנפוטיזם ולקשרים?
"ברור שאם ישנו מתמחה שלמישהו מבני משפחתו יש משרד לראיית חשבון או שהוא מכיר רואה חשבון, באופן טבעי, קל לו יותר למצוא פתרון. אבל אנחנו מנסים לסייע לכל מי שפונה ומבקש סיוע במציאת מקום התמחות. אני אישית וגם רואי חשבון רבים אחרים עזרנו בשנים האחרונות לסטודנטים שלא היכרנו אותם בכלל, למצוא מקומות להתמחות".
ממועצת רואי החשבון נמסר בתגובה כי המועצה "קיימה בחודש יוני 2014 ישיבה עקרונית מיוחדת בנושא מקצוע ראיית החשבון. במסגרת הדיון נבחנה, בין היתר, השאלה האם על המועצה לפעול להגדלת מספר מקומות ההתמחות במשק על-ידי הגמשת אמות-המידה להכרת המועצה במוסדות ציבוריים ובמפעלים עסקיים כמקומות לאימון מתמחים, או שמא דווקא לצמצם האישורים הניתנים למקומות התמחות שאינם משרדי רואי חשבון, כך שההתמחות שתיעשה תוגבל עד כמה שניתן לעבודת הביקורת במובנה הצר.
"הדיון העקרוני בסוגיית ההתמחות הראויה בראיית חשבון התקיים, בין היתר, על רקע פניות שהתקבלו מגורמים שונים בנוגע למחסור במקומות התמחות בראיית חשבון. בסוף הדיון הגיעה המועצה לכלל מסקנה כי שמירה על רמתו המקצועית של מקצוע ראיית החשבון מחייבת שההכשרה של המתמחים תהיה בעיקרה בתחום הביקורת, וכי אין מקום להרחבת מקומות ההתמחות מעבר למצב הקיים".
יו"ר המועצה, עו"ד אמי פלמור, ציינה בהקשר זה כי "עבודת הביקורת היא הבסיס למקצוע ראיית החשבון; שמירה על רמת המקצוע מחייבת לצמצם את הפרשנות הניתנת לאמות-המידה להכרה במקומות התמחות, ולדבוק בהתמחויות המכשירות לעבודת ביקורת".
בדיון העקרוני השתתפו נשיא לשכת רואי החשבון ונציגי מוסדות אקדמיים שונים.
