השמש שוקעת על רחוב הירקון. תל-אביב מתכוננת לערב. הרחוב האפור והישן אינו מסגיר את מה שיתגלה מיד. מדלגים על המדרגות, וחוצים את הלובי המיושן של מלון אימפריאל הקטן והוותיק. עוברים את הדלת הקטנה ונכנסים לעולם של קסמים. בחלל אפלולי, מאחורי בר קטן, עומד ברמן גבוה ומקועקע להפליא ומתכונן לעוד ערב בקרקס של ה"אימפריאל קראפט קוקטייל בר".
עוד מעט יגיעו ראשוני השתיינים המבקשים לנצל את השעה השמחה שבה אפשר לקבל קוקטיילים בחצי מחיר. אני מטפס על כיסא הבר ומתכונן להצגה הכי טובה בעיר. לו היה מספר לי מישהו לפני כמה שנים, שיום יבוא ואני אלך לבר שמגיש קוקטיילים מתוחכמים ולפעמים גם מתוקים בכוסות מעוצבות ומוזרות, הייתי מתפקע מצחוק. לו היה מוסיף אותו אדם דמיוני, שהמקום הזה, האמפריאל, יהפוך לאחד הברים האהובים עליי בעיר, מקום שאליו כבר יצא לי אפילו להביא אורחים מחו"ל, הייתי טוען בתוקף שאינו יודע עם מי הוא מתעסק. אבל הנה, פחות משנתיים אחרי שהמקום נפתח, אלה הן עובדות.
אני מנסה להסביר לעצמי למה. איך קרה שמקום כל-כך אופנתי ו"ערבובי" (זאת אומרת כזה שמנסה להגיש קוקטיילים גם למי שמבקש כוסית וויסקי, שאפשר אגב לקבל כאן אם מאוד מתעקשים) הצליח לשבות את לבי, ואת חכי. בר שירה, אחד משלושת המייסדים ובעלי הבית (יחד עם דרור אלטרוביץ' ועם גלעד לבנת) מנסה לעזור לי. הוא מסביר לי שהתאהבתי במה שהוא בעצם סוג של מוסד ותיק. לא זה שלו - שהוא כאמור ינוקא, גם אם קיבל לפני כמה ימים ממגזין Drinks International את פרס הבר הטוב ביותר באפריקה ובמזרח הקרוב והגיע למקום ה-56 ברשימת הברים הטובים בעולם כולו - אלא מוסד בר הקוקטיילים באופן כללי.
מתברר שמה שמוצא חן בעיניי באיחור כה גדול קיים בעולם כבר מסוף המאה ה-19. גם בישראל, האימפריאל אינו הראשון. קדם לו - לפחות בגל ברי הקוקטיילים הנוכחי השוטף את תל-אביב כמו צונאמי של רום - בר ה-223 של אריאל לייזגולד, מי שפתח בימים אלה מתחרה גדול לאימפריאל בדמות הבל בוי, גם הוא ממוקם במלון קטן ומן הסתם נידרש גם אליו בעתיד. אבל מה שחולל כאן האימפריאל בזמן הקצר שבו הוא פועל הוא לא פחות ממהפכה בהרגלי השתייה של הבליין המקומי, שלמד בין לילה שמטרייה בכוס זה לא משהו שעושים רק בקלאב מד ב-1975 לצלילי אגאדו, אלא גם ב-2014, ועוד יוצאים מזה מבינים.
אולי נעוץ ההסבר ברצינות של אנשי האימפריאל, שמתעקשים, כמו עמיתיהם בעולם השותפים לתחייתה המחודשת של אמנות הערבוב, להשתמש רק באלכוהול איכותי ורק בתוספות טבעיות לגמרי. אין כאן שום מיץ שאינו סחוט טרי, וככה יוצא שלא תוכלו לשתות כאן למשל קוסמופוליטן, משום שאין בישראל חמוציות טריות לסחוט למיץ ולערבב עם הוודקה. שירה ושותפיו רודפים אחרי מגדלי ליים ברחבי הארץ כדי לקבל אספקה שנתית שוטפת.
אבל נדמה לי שאין באמת הסבר. העיצוב המרהיב בסגנון הסטימפאנק הארכאי, הרצינות והמקצוענות של אנשי האימפריאל, ואפילו האוכל המצוין וכמובן הקוקטיילים הנהדרים, אינם מצליחים להסביר את הקסם שמהלך המקום הזה עליי ועל רבים אחרים. אולי זה סוג של הארה - אם תסלחו לי על ההיסחפות - שבה עקשן זקן כמוני מבין שאף פעם לא מאוחר מדי להיות סקרן ולהתנסות. וגם ליהנות מזה כמובן. ועוד איך. ושאפשר אפילו להשתחרר קצת. לבלות. ליהנות. ובעיקר לחלום. ואז, לפעמים, חלומות מתגשמים.
מתכוני קוקטיילים של האימפריאל
מתכון מקורי: Apples and Eve
כותשים חצי תפוח ירוק בתחתית כוס הערבוב או הצנצנת. מוסיפים חופן עלי נענע ולוחצים עליהם כדי לשחרר שמנים ארומטיים.
מוסיפים: 45 מ"ל וויסקי שיפון (ג'ים בים Rye), 15 מ"ל ליקר שרטרז צהוב, 20 מ"ל מי סוכר ביחס של 1:1, 20 מ"ל, מיץ לימון סחוט טרי.
מוסיפים קרח ומנערים עד שקר מאוד. מסננים סינון כפול (כדי שלא יישארו חתיכות נענע) ומוזגים לכוס נמוכה מלאה בקרח כתוש. מקשטים בתפרחת עלי נענע ובפרוסת תפוח מקורמלת
קלאסיקה: מנהטן
60 מ"ל ברבן מיושן ואיכותי
(bulleit או אלייז'ה קרייג הם הפייבוריטים של אנשי האימפריאל), 30 מ"ל ורמוט אדום (אנטיקה פורמולה), 3 הזלפות של אנגוסטורה.
מערבבים הכול בכוס ערבוב (או בצנצנת נקייה עם מכסה) עם קרח עד שהמשקה קר מאוד. מסננים לכוס קוקטייל מצוננת אף היא, ומקשטים בדובדבן או בקליפת תפוז
קלאסיקה: רום אולד פשנד
60 מ"ל רום איכותי מיושן (למשל זקאפה 23 או אפלטון 12), 10 מ"ל מי סוכר מוכנים ביחס של 1:1 מים וסוכר,
4 זילופי אנגוסטורה.
מערבבים עם קרח בכוס ערבוב או בצנצנת נקייה עם מכסה עד שהמשקה קר מאוד, ומסננים לכוס נמוכה (low bowl) עם כמה קוביות קרח קטנות או עם אחת גדולה מאוד. סוחטים קליפת תפוז על המשקה ועל שפת הכוס
מתכון מקורי: ראסטה קרסטה
30 מ"ל רום מאיירס, 30 מ"ל רום אפלטון VX, 30 מ"ל סירופ מבירה גינס מצומצמת עד מאוד: פחית מצומצמת בחצי ואז מבושלת עם 200 גרם סוכר ועם שתי כפיות קקאו. נזהרים לא לשרוף, ומבשלים על להבה נמוכה כחצי שעה.
10 מ"ל מיץ ליים טרי, 20 מ"ל חלבון ביצה (חלבון של ביצה קטנה, מס' 3)
משקשקים היטב בכוס ערבוב או בצנצנת עם קרח, מסננים לכוס רגל ומגרדים פנימה מעט שוקולד מריר (ולרונה, אם אפשר)