האם שמואל דנקנר בן ה-84, דודם של נוחי ודני דנקנר והאיש שתחת הנהגתו הפכה קבוצת דנקנר לאחת החזקות במשק, יוכרז כפושט רגל? והאם דנקנר ניסה להבריח נכסים?
בנק מזרחי-טפחות, שהוא נושה של שמואל דנקנר בשל ערבות שנתן ב-2010 לחברת אלרן השקעות הקורסת, הגיש לאחרונה לבית המשפט המחוזי בתל-אביב בקשה למתן צו כינוס נכסים ולהכרזת פשיטת-רגל לנכסי דנקנר וזוגתו, פוא סילבנה לוסי.
לפי הבקשה שהוגשה לשופט איתן אורנשטיין, לבנק נודע כי "דנקנר פעל להתרוקן מנכסיו והעביר את זכויותיו בדירה ברחוב השחף 8 ביפו וכן בית צמוד קרקע במקום לידי רעייתו, בסמיכות זמנים להסתבכותו הכלכלית ולקריסת חברת אלרן השקעות שדנקנר שימש בה כבעל מניות ודירקטור".
באמצעות עו"ד ישראל בכר ממשרד גרנות טוען הבנק כי "פעולה זו מעלה את החשד החמור כי דנקנר פעל בחוסר תום-לב, תוך כוונה להתנתק כליל מכל זכויותיו בנכסים, תוך התחמקות מתשלום חובותיו ותוך שלילת האפשרות של נושי דנקנר, בהם בנק מזרחי-טפחות, להבטיח את פרעונן של התחייבויות דנקנר כלפיהם".
לטענת הבנק, ב-15 בספטמבר 2014, במסגרת סדרת פגישות שניהל הבנק, הוא נפגש עם שמואל דנקנר, ובאותה פגישה העלה דנקנר לראשונה טענה כי לפי סיכום שלו ושל רעייתו בעל-פה בשנת 1997 הובטח לרעייתו כי בהגיעו של דנקנר לגיל 80, הוא יעביר לידי רעייתו את זכויותיו בנכסים ברחוב השחף ביפו.
"יצוין כי לדנקנר מלאו 80 שנה ב-2010, אותה שנה שבה נחתם הסדר החוב עם אלרן, ואולם דנקנר, החייב, לא טרח לציין דבר וחצי דבר לאותו סכיום עם רעייתו", טוען הבנק.
לטענת הבנק, התמונה העולה מהפגישה עם דנקנר היא "תמונה יוצאת דופן של חייב שהיה בעבר איש עסקים מהשורה הראשונה, בעל שיעור-קומה, ידוע ומנוסה שפעל בתחומים שונים ועמד בראש קבוצה שיש לה השפעה רבה על הכלכלה הישראלית, ואילו היום, על רקע קריסתה הכלכלית של אלרן השקעות, ובסמוך לה, מחד - החייב התנקה מנכסים שהיו רשומים על שמו, ומאידך, הוא חי ברמת חיים גבוהה ומחזיק עובדת משק-בית ואף דואג לה ולמשפחתה למגורים חינם".
לפי הבקשה, החוב שמבקש מזרחי לגבות ושהוא חושש ששמואל דנקנר מבריח נכסים כדי להתחמק ממנו, הוא ערבות שנתן דנקנר לטובת בנק מזרחי בימי הסדר הנושים של אלרן השקעות שהייתה בבעלות משותפת של שמואל, גדי, דני ודורי דנקנר, ב-2010.
לדברי הבנק, שמואל ובנו דורי חתומים על ערבות בסך 7 מיליון שקל לטובתו. עם הערבויות הללו הלך בנק מזרחי להסדר נושים של אלרן השקעות, שעסקה בנדל"ן ותיירות והגיעה להסדר נושים ב-2010. בהסדר צריך היה להעמיד פרעון לבנק מזרחי בגין חובות של למעלה מ-30 מיליון שקל החל מדצמבר 2014.
כלומר, הבנק, לדבריו, חיכה לפרעון כ-4 שנים. בינתיים אלרן נכנסה לכינוס נכסים, ומונה לה כונס נכסים מטעם מחזיקי האג"ח. עו"ד בכר מונה ככונס נכסים על מניות חברת-הבת אלרן נדל"ן, שאף היא קורסת ושנותרו לה נכסים ברוסיה.
"על-פי הספרים המנוהלים אצל מזרחי, חובה של אלרן השקעות לבנק עומד על סך של כ-36 מיליון שקל החל מ-4 בספטמבר 2014", נטען בבקשה. "מכל האמור לעיל עולה כי מזרחי עמד בדרישות באופן המצדיק מתן צו כינוס לנכסי החייב והכרזתו כפושט רגל".
נפילת הדנקנרים
מי שיער ששמואל, דני ונוחי דנקנר יירדו מדרגת כל-יכולים לאנשים הנאבקים על עתידם בבתי המשפט?
בעשור הקודם היה נדמה לזמן מה כי חילופי הדורות במשפחת דנקנר הביאו להפיכת המשפחה, או לפחות חלקים ממנה, מעשירה וממבוססת למשפחת המלוכה הבלתי מעורערת של המשק הישראלי. מי ידע אז שעד מהרה יירדו שמואל, דני ונוחי דנקנר מדרגת כל-יכולים לאנשים הנאבקים על עתידם בבתי המשפט?
שמואל דנקנר הוא בנו של היהלומן משה דנקנר ובן למשפחה בת 11 ילדים. בשנות ה-90 היה שמואל דנקנר לקברניט של עסקי המשפחה, אשר חלשו, בין היתר, על עסקי תקשורת, תעשייה ונדל"ן.
תחת הנהגתו של שמואל החזיקה המשפחה בשליטה בחברת הכבלים מת"ב ובחברות תעשייה ואנרגיה כמו חברת תעשיות מלח, דור כימיקלים ודור אנרגיה.
בסוף שנות ה-90, כשעמדה על הפרק העסקה לרכישת מניות בנק הפועלים על-ידי הקבוצה שהובילו המשפחות אריסון ודנקנר, היה זה שמואל שהתנגד למהלך היומרני.
המחלוקת בין הדנקנרים, שנקלעו למאבקי שליטה, נתנה את האות לפיצול עסקי המשפחה. בסוף אותו מאבק מכרו נוחי, אביו ואחותו את חלקם בחברת דנקנר השקעות לבני המשפחה האחרים, במחיר שהתגלה לימים כמנופח.
מימון עסקאות אלה יצר עבור שמואל חוב כבד - בשנים אלה החלה הידרדרותו העסקית. לחוב הצטרפה הירידה בערך מניות בנק הפועלים, שהחזיקה המשפחה באמצעות חברת המלח באמצע שנות האלפיים.
גם שאר עסקי המשפחה הלכו והידרדרו. דוגמה להידרדרות היא חברת אלרן השקעות, חברה שהקים דורי דנקנר, בנו של שמואל, יחד עם גדי דנקנר, אחיינו של שמואל, ואחיו של דני דנקנר. אלרן השקיעה במגוון תחומים, לרבות תשתיות, אתרי נופש ושידורי לוויין ברחבי העולם, מתאילנד ועד רומניה.
סופה של אלרן היה מר, ובמסגרת הסדר החוב בה חתם שמואל דנקנר על ערבות בסך 7 מיליון שקל לטובת בנק מזרחי-טפחות. בגין ערבות זו הוגשה בקשת פשיטת-הרגל נגדו.
דני דנקנר הוא בנו של אברהם, אחיינו של שמואל ובן-דודו של נוחי. אביו של דני, אברהם, היה מייסד חברת תעשיות המלח, שהחלה את דרכה כחברה לייצור מלח, והפכה לחברת החזקות.
הקרקע הראשונה שבה החזיקה החברה לצורך הפקת מלח הייתה בפאתי עתלית. לימים יסתבך דני דנקנר בפרשת שוחד בקשר לאותה קרקע. בתחילת שנות ה-90 היה דני דנקנר ממובילי העסקה לרכישת המניות בבנק הפועלים. בעקבות עסקה זו מונה דני משנת 97' לדירקטור בבנק הפועלים. בשנים 2007-2009 כיהן כיו"ר הבנק, חרף לחץ שהפעיל נגיד בנק ישראל דאז, סטנלי פישר, להדיחו.
ב-2010 החלה שורה של חקירות נגד דנקנר, ומאז הוא הורשע בפלילים בשתי פרשות: האחת, שבה הורשע באוקטובר אשתקד במסגרת עסקת טיעון, נוגעת לקשריו עם בנק הפועלים. דנקנר הורשע כי ערך עסקאות בין בנק הפועלים לבין גופים שהיו קשורים אל עסקי משפחתו בקשרים שונים, בלי ליידע את הבנק, וכן בקבלת אשראי מהבנק על בסיס הצהרת הון כוזבת. בפרשה זו נדון דנקנר לשנת מאסר ולקנס של מיליון שקל.
הפרשה השנייה שבה הורשע מוכרת לנו כפרשת הולילנד. במסגרת פרשה זו הורשע דנקנר במתן שוחד לראש מנהל מקרקעי ישראל באמצעות מאיר רבין, יד-ימינו של שמואל דכנר ז"ל, עד המדינה בפרשה.
מטרת השוחד הייתה שינוי ייעוד הקרקעות בעתלית ובאילת, שעליהן ייסד אביו אברהם את תעשיות המלח. שינוי הייעוד העלה את ערך הקרקע, ששימשה בטוחה להלוואה שנטלה משפחת דנקנר, אשר איפשרה את עסקת רכישת המניות בבנק הפועלים. אלא שאשתקד, ב-2013, בעקבות הגילויים בפרשת הולילנד, ביטלה המדינה את שינוי הייעוד של הקרקע, וערכה צנח.
איל-ההון לשעבר נוחי דנקנר (בן יצחק דנקנר), המוכר יותר לציבור, הוא אחיינו של שמואל דנקנר ובן-דודו של דני. לאחר שמכר נוחי דנקנר את מניותיו בדנקנר השקעות לשאר בני משפחתו, הקים את גנדן השקעות, שביצעה שורה של השקעות בתחילת שנות האלפיים, בין היתר בתחומי תקשורת ונדל"ן.
השקעות אלה נראות זניחות לעומת עסקת הענק הממונפת, שבמסגרתה רכש דנקנר את השליטה בקונצרן IDB (אי.ד.בי) בשנת 2003.
במשך כעשור מאז היה נוחי דנקנר לאיש החזק במשק ששלט בו ביד רמה. דנקנר שלט בשרשור, בין היתר בחברות בתחומי תקשורת, ביטוח, תעשייה, במונופול המלט ועוד ועוד. בשנה שעברה איבד דנקנר את השליטה באי.די.בי והסתבך בפרשת "הנפקת החברים" שבמסגרתה הוא מועמד לדין.
חברת דנקנר השקעות, אשר ניהל שמואל דנקנר במשך שנים, נמכרה לבסוף לקבוצת יצחק תשובה, אשר שינה שמה ל"אלעד ישראל מגורים" - על שם בנו אלעד (תשובה).
שינוי השם מסמל אולי את סיום תקופתה של מלכות דנקנר, שחלפה מן העולם. יחי המלך החדש - יצחק תשובה.