אוניברסיטת סטנפורד / צילום: רויטרס
העיתונאי דון סי. הופלר טבע בשנת 1971 את המונח "עמק הסיליקון", ביחס לקבוצה של חברות שבבים שפעלו בעמק קטן בצפון קליפורניה, כמעט שעה נסיעה דרומה מסן פרנסיסקו. העמק הפך מאז לגביע הקדוש של אנשי היי-טק בכל העולם והוא מתאפיין בעצי דקל גבוהים, בתים ציוריים ומיליארדרים מתעשיית הטק שמסתובבים ברחובות עם מכנסיים קצרים וקפוצ'ון א-לה-צוקרברג.
בירת היזמות העולמית הפכה לעובדה קיימת, אבל נולדה כמעט במקרה. "על פניו זה באמת מאוד תמוה אם מסתכלים על זה בנקודת הזמן הנוכחית - להקים אזור שכל כולו חדשנות, פריצת דרך והקמת חברות 'רזות' במדינה עם רמת המיסוי הכי גבוהה ויוקר המחיה הכי מטורף בארצות הברית", מודה ג'יי די שראם, פרופסור באוניברסיטת סטנפורד בקליפורניה ששוכנת בלב עמק הסיליקון.
העמק נולד בסוף שנות ה-30 של המאה שעברה. בשנת 1930 הקימו שני סטודנטים להנדסת חשמל בסטנפורד, חברה קטנה במוסך ביתי קטנטן בפאלו אלטו. השניים, דיוויד פאקארד ו-וויליאם היולט, זכו לעידוד מצד הפרופסור שלהם, פרדריק טרמן, שדאג להם למלגת מימון מיוחדת שתרמה להקמת ה"סטארט-אפ" הראשון בהסיטוריה.
השניים קראו לחברה שלהם על שמם - היולט פקארד, או בקיצור HP - חברת ענק שנסחרת כיום לפי שווי של 65 מיליארד דולר. אלפי חברות הוקמו מאז בסביבה, חלקן על בסיס פרויקטים שנולדו באוניברסיטה. כמעט כולן, לרבות אפל של סטיב ג'ובס וסטיב ווזניאק, שיחזרו את פורמט הגראז', מה שייצר תופעה נדל"נית יוצאת דופן. פאלו אלטו היא כנראה הנקודה היחידה בכדור הארץ שבה מוסך ביתי, בדרך כלל המקום שבו מחנים את הרכב, נחשב לחדר הכי יוקרתי בבית.
העמק המשיך לצמוח במקביל להתפתחות האוניברסיטה שזכתה לכינוי "החווה". בשנות ה-50 זכה אחד החוקרים במוסד האקדמי בפרס נובל והסגל הנוכחי כולל מספר מדהים של 18 זוכי נובל, מתוך כ-1,800 מרצים. יחס של אחד למאה. שני סטודנטים באוניברסיטה, סרגיי ברין ולארי פייג', פיתחו אלגוריתם לחיפוש בעמודי אינטרנט שהפך ברבות השנים לגוגל.
"סטנפורד הקימה קהילה של אנשים בעלי ידע טכנולוגי, שמעוניינים לשנות את העולם. הם נהנו לשבת בשמש ולדבר על זה, ואז לשבת במעבדות וחדרי המחשבים עד הלילה ולעשות את זה. כשהם סיימו את הלימודים, הם חיפשו דרך להמשיך לעשות את זה עם אותם אנשים ובאותה דרך", מסביר ג'ייקוב, סטודנט בשנה השלישית לדוקטורט במדעי המחשב בסטנפורד.
"כולם הגיעו לכאן ממקומות שונים, אבל המקום הזה חיבר אותם. הם הרגישו שייכים וזה מסביר למה כולם השתקעו כאן וניסו להקים כאן את החברות שלהם. חברות מהסוג הזה דורשות מטבען כוח אדם ששותף לערכים ולבסיס הידע - ומאחר שכולם האמינו בתוכנית שאותה סיימו בסטנפורד, נראה שלכולם היה ברור שהכי נכון להישאר בעמק שמקיף את האוניברסיטה כדי להיות קרובים לחממת הידע ולאנשים מוכשרים בעלי כישורים דומים.
"העובדה שעוד ועוד חברות נוצרו כאן בהתבסס על אותו היגיון יצרה כאן אקו-סיסטם של חדשנות בתחום הטק, עד שכבר היה ברור שגם מי שלא למד בסטנפורד, אבל רוצה להיכנס למעגל הזה שצומח מהר, צריך להיות פה", אומר ג'ייקוב.
מחפשים את "גוגל הבאה"
בשנים האחרונות נשמעת ביקורת על מערכת היחסים בין סטנפורד לבין החברות בעמק הסיליקון. כתבות שפורסמו בעיתונים המובילים באמריקה, לרבות "ניו יורק טיימס" וה"וול סטריט ג'ורנל", הצביעו על כך שעמק הסיליקון שקם כתשובה לאליטה הכלכלית הישנה של החוף המזרחי שמתרכזת בוול סטריט, הפך לאליטה חדשה בפני עצמה שבה כדי להצליח חייבים ללמוד במוסד האקדמי הסלקטיבי.
הכתבות הצביעו על כך שראשי קרנות ההון סיכון המובילות בעמק נוכחים בקמפוס, מגיעים לשיעורים באוניברסיטה ומשתתפים בפאנלים לדירוג פרויקטים של הסטודנטים בניסיון לאתר את "גוגל הבאה" - תופעה שלא קייימת בצורה גורפת כל כך במוסדות אקדמיים אחרים.
אחרים דיברו על כך שרבים מהפרופסורים במוסד משמשים חברי דירקטוריון פעילים בחברות שיצרו סטודנטים שלהם - דבר שנראה לגיטימי בתוך הקהילה ה"סטנפורדית" אך מעלה סימני שאלה אתיים עבור רבים מחוץ לעמק.
"העובדה שרבים מהמנכ"לים הפורשים של חברות הטק ובוגרים דומיננטיים אחרים בוחרים לחזור למוסד וללמד בו - ברגע שהם יוצאים לגמלאות מוקדמות ונעשים מעורבים גם כלכלית בחברות שמקימים סטודנטים - תרמה גם היא לסנטימנט הביקורתי. אריק שמידט, מנכ"ל גוגל היוצא, הוא דוגמה למרצה כזה וכמוהו גם מנכ"ל מייקרוסופט הפורש סטיב באלמר, שנטש בתחילת השנה את לשכתו המפוארת בסיאטל וכבר הספיק להעביר קורסים בסטנפורד.
"יש משהו במה שאומרים כל המבקרים, מהבחינה הזו שסטנפורד ועמק הסיליקון שלובים - אבל זה לא נראה לי חריג ביחס לזה שהמגייסים מבנקי ההשקעות בוול סטריט ארבו בעשורים הקודמים לבוגרים וסטודנטים של הארוורד ביזנס סקול", אומר ניית'ן לואולס, בוגר טרי יחסית של ביה"ס למנהל עסקים בסטנפורד.
"אין פה פרופסורים שמחלקים צ'קים בכניסה לשיעור שלהם - אבל כן יש פרופסורים שאומרים בפתיחות 'תוסיפו אותי בלינקדאין והנה האימייל שלי - אם אתם רוצים להתייעץ או יש לכם רעיון מעניין אתם מוזמנים לדבר איתי'. אני חושב שזה מאוד הגיוני ו-'win win' לכולם", הוא אומר.
המס בעמק הסיליקון גבוה ושכר הדירה לא שפוי, אבל אין עדיין אוניברסיטה שמצליחה לפתות סטונדטים כמו סטנפורד.
"זו שאלה גדולה שלדעתי כבר גדולה יותר מסטנפורד עצמה - אבל בליבה יש הרבה נטייה של 'בחירה עצמית' (Self-selection bias): מגיעים לכאן אנשים שרוצים להיות חלק מהמערכת הזו ומאמינים בערכים של התחום הזה. האוניברסיטה מאוד מקדמת את זה בעיקר בכל מה שקשור לפרוייקטים בין בתי הספר השונים בתוך סטנפורד.
"יש מעט אוניברסיטאות בעולם שיש להן מובילות גם בהנדסאות, גם במחשבים, גם ברפואה, גם בעסקים וכו' - לסטנפורד יש את זה, ויש מרכזים שלמים שמאפשרים לסטודנטים מתחומי ידע שונים לשלב ידיים וליצור חברות ומיזמים ביחד וככה נוצרות חברות. אין עוד הרבה בתי ספר בעולם שיכולים להציע את זה ושבאופן אקטיבי בוחרים לעודד את הסטודנטים שלהם לעשות את זה בכך שהם נותנים נקודות זכות אקדמיות ומימון לסטודנטים לעבוד על סטארט-אפ שלהם במקום להיכנס לעוד הרצאה פרונטלית".
ביה"ס לעיצוב - ה"די-סקול" (די מסמן "דיזיין", עיצוב) הוא כנראה הדוגמה הבולטת ביותר לכך בקמפוס של סטנפורד: המוסד שממוקם ממש במרכז האוניברסיטה (שראוייה יותר להיקרא עיר בשל גודלה - מעל 33 קמ"ר שהופכים אותה לקמפוס השני בגודלו בעולם, אחרי אוניברסיטת מוסקבה) נחשב לגולת הכותרת בפעילות הקריאייטיבית של סטנפורד.
באחד הקורסים, "עיצוב לתנאי קיצון ביכולת רכש", סטודנטים להנדסה וסטודנטים למנהל עסקים ורפואה פועלים יחד בצוותים של שלושה-ארבעה כדי לעצב מוצרים בעלות אפסית עד נמוכה כדי לענות על צרכים בסיסיים של מדינות עולם שלישי. במהלך הלימודים הצוותים יוצאים לאפריקה או למדינות מתפתחות באסיה ובוחנים את הפתרונות שפיתחו בשטח.
חברות רבות יצאו מהקורס הזה אחרי שעיצבו מנורות, תנורי חימום בטוחים לשימוש, טכנולוגיות ניקוי מים ותכשירי היגיינה לאנשים חסרי יכולת כלכלית. קורסים אחרים במוסד כוללים "עיצוב ואימפרוביזציה" - קורס שבו סטודנטים משתמשים בכלים של אימפרוביזציית תיאטרון כדי להבין את הצרכים של משתמשים במוצר, "עיצוב בתחום הבריאות" ואפילו "עיצוב וסקס" - קורס שבו לומדים הסטודנטים מבתי ספר שונים בסטנפורד על ההבדלים המגדריים בין גברים לנשים בשימוש במוצרים.
"מבוגר אחראי" במעונות
היבטים חשובים אחרים של הגישה הרב-תחומית של סטנפורד כוללים שילוב של מקצועות ממדעי הרוח והחברה בלימודי הנדסה ותיכנות. דוגמה לכך אפשר למצוא בתוכנית "הנדסת מערכות סימבוליות" של סטנפורד, שהצמיחה מאז הקמתה לפני 25 שנה את מנכ"לית יאהו הנוכחית מריסה מאייר, מייסדי לינקדאין ואינסטגרם.
גיל שוטן, ישראלי בן 29, סיים לאחרונה חמש שנים במוסד האקדמי שבהן השלים תואר ראשון בהנדסת חשמל ותואר שני במדעי המחשב. כשרק הגיע לקמפוס והצטרף כחייל משוחרר לחבורת ה"ילדים" בני ה-18 בתוכנית הקולג' של סטנפורד, ליוו אותו לא מעט סימני שאלה לגבי הפוקוס של בית הספר על ה"אווירה" והמאמצים ליצירת קהילה, אך השנים שחלפו שכנעו אותו. "באופן מצחיק קצת, דווקא באוניברסיטה הכי בולטת בעולם הלימודים הם הקטע הפחות חשוב בבית הספר - מה שקורה במעונות הוא העניין האמיתי. אם בתל אביב אנשים יעשו כל מה שאפשר כדי לא לגור במעונות אלא בדירה משלהם - פה העונש הכי גדול שההנהלה תיתן לסטודנט על עבירת משמעת חמורה הוא שלילת הזכות לישון במעונות.
"כשרק עברתי לכאן, נראה לי מוזר שבאוניברסיטה יש 'מבוגר אחראי' במעונות - מישהו שהוא הכלאה של מדריך צופים ומ"כ בטירונות שמארגן פעילויות גיבוש, אומר לך לאיזה פעילויות ללכת אחרי הלימודים ומנהל את העניינים כאילו מדובר במחנה קיץ. השוויתי את עצמי לחברים שהתחילו ללמוד בתל אביב, ושאחרי הלימודים פשוט הלכו הביתה ואם בא להם יצאו לשתות בפאב השכונתי.
"בדיעבד, כבר אחרי שנה או שנתיים הערך היה ברור לי: ככה יוצרים פה קהילה. זה חלק משמעותי בתרבות - יש סטודנט בוגר יותר שמשאיר את הדלת פתוחה ושאפשר להתייעץ איתו. מישהו שהתפקיד המוגדר שלו הוא לבנות קהילה תומכת שבה כולם מכירים אחד את השני ונאמנים אחד לשני. בגלל זה גם נהייתי חונך בעצמי אחרי כמה שנים". את הדינמיקה בין הסטודנטים, אגב, מדמה שוטן לריאקציה גרעינית: "כשאתה לוקח מאסה קריטית של חומר בקיע הוא בסוף מתפרץ.
"הרבה מוסדות מנסים לשחזר את מה שהולך פה", אומר שוטן, "אבל כובד המשקל שנוצר לשם של סטנפורד גורם לכך שזה כמעט בלתי אפשרי לנתק את האוניברסיטה מהעמק או להפך. יש תחושה שהעיניים נשואות לסטנפורד ושמכאן תצא הבשורה והאוניברסיטה עושה את כל מה שהיא יכולה כדי לשמור את האצבע על הדופק של החדשנות ולהחדיר את זה לסטודנטים.
"כשבקורס 'מבוא למדעי המחשב' מביאים את מארק צוקרברג, בשר ודם, לספר מה הוא עשה כשהוא היה סטודנט שנה א' בכיסא כמו שלך ואחריו צועדים ונכנסים בדלת אחד אחרי השני המייסדים של כל חברות הענק - אתה מסיים את הלימודים בתחושה שאתה הולך להמציא מחדש דברים ואתה חייב לכוון גבוה, כדי לא לבזבז את הקרדיט שניתן לך ואת הזכות הזו ללמוד במוסד כזה", אומר שוטן, "יש כאן חווה שהייתה רק לפני 50 שנה מבודדת ומוקפת במטעי אפרסקים אבל ריכוז של אנשים חכמים ואווירה מאוד פתוחה ותומכת הפכו אותה לבירה של הכלכלה החדשה - כשאתה מצטרף לאוניברסיטה הזו אתה גם מצטרף לחזון. דוחפים לך מהיום הראשון שאתה יכול לשנות את העולם. אחרי ארבע שנים, אין לך ברירה אלא להתחיל להאמין בזה קצת".