עולם הכדורגל משפשף את עיניו בתימהון: 18 חודשים בלבד לאחר ששחקניה צעדו על הפודיום בוומבלי וקיבלו ממישל פלאטיני את מדליות המפסידים של גמר ליגת האלופות - בורוסיה דורטמונד הידרדרה לתהומות. 10 מחזורים בתוך עונת 2014/15, הצהובים-שחורים מדורגים במקום הלפני אחרון בבונדסליגה, שמוביל לירידה. החניכים של יורגן קלופ הפסידו 70% ממשחקיהם העונה בליגה, כולל חמשת האחרונים. זה בטח לא משברון. זו התרסקות.
קלופ, שבנה ב-10 אצבעותיו את הקבוצה שזכתה בתחילת העשור בשתי אליפויות רצופות, לא מכחיש את המצב. אחרי ההפסד לבאיירן בשבת (1-2), המנג'ר המוערך הודה ש"יש לנו יותר מדי 'אתרי בנייה' בתוך הסגל, ואפשר היה לראות את זה היום. זה לא רק מזל רע שהוביל אותנו להתנוונות הזאת". אז אם המזל אינו הפקטור הכי משמעותי - מה בכל זאת הוביל לפתיחת העונה הגרועה בתולדות המועדון?
***
הפרדוקס של דורטמונד הוא שככל שהיא גדלה - ככה היא נופלת. מאז האליפות של 2010/11, הקבוצה עשתה לה הרגל לאבד בכל קיץ לפחות שחקן אחד קריטי: רוברט לבנדובסקי עזב בפגרה האחרונה לבאיירן (בהעברה חופשית), מריו גצה ב-2013 (לבאיירן, 37 מיליון אירו), שינז'י קגאווה ב-2012 (מנ. יונייטד, 16 מיליון), נורי שאהין ב-2011 (ריאל מדריד, 10 מיליון). במהלך השנים הללו הראו את הדלת גם ללוקאס באריוס, איבן פריסיץ' ופליפה סנטנה. אז למרות שקגאווה ושאהין הספיקו מאז לחזור - האקסודוס לא בהכרח יסתיים בקרוב: לכוכב הכי גדול כיום של דורטמונד, מרקו רויס, יש סעיף שחרור של 25 מיליון אירו בלבד. ראשי באיירן כבר מחככים ידיחם בהנאה, והיו"ר קארל היינץ רומיניגה התייחס לחיזורים הגלויים של הבווארים אחרי הקשר, והצהיר כי "אם רויס היה אישה, הייתי שולח לו פרחים כל יום".
למרות חילופי השחקנים בסגל, הטקטיקות החדשניות של קלופ (אליהן נגיע בהמשך) והלכידות הקבוצתית הצליחו לשמור את דורטמונד בצמרת. אבל צריך להזכיר שכבר אשתקד החלו להופיע הסימפטומים: העונה הסתיימה עם פער של 19 נקודות מבאיירן, שלקינוח גם ניצחה את בורוסיה בגמר הגביע.
הדעיכה הזאת בלתי נמנעת, כי לדורטמונד אין את השריר הפיננסי שיכול להשאיר אצלה כוכבים. באיירן היא מותג-העל של הספורט הגרמני. לכן, בעוד שבאיירן הכניסה 237 מיליון אירו ב-2012/13 רק מפעילות מסחרית (ספונסרים, פרסום, מרצ'נדייז) - בורוסיה הסתפקה ב-45% מהסכום. ביתרון הזה באיירן משתמשת כדי לפרק את היריבה הגדולה התורנית. היא עשתה את זה בעשור הקודם גם לבאייר לברקוזן (לקחה לה בתוך שנתיים את מיכאל באלאק, לוסיו וזה רוברטו). המודל הזה בלתי ניתן לעצירה.
דורטמונד, גם אם הייתה מאד רוצה, לא יכולה להתרומם מעבר לסטטוס הכלכלי הנוכחי. היא משחקת בליגה בה יש תמרור עצור בוהק לשייח'ים מהמפרץ, אוליגרכים מרוסיה ומנהלי קרנות גידור מאמריקה. בעלי השליטה, לפי הרגולציה המפורסמת - חייבים להיות האוהדים. זה אמנם מבטיח יציבות, אבל מבטיח גם בעיות גדילה, ותקרת זכוכית.
הפיתרון של בורוסיה, שנסחרת בבורסה הגרמנית, לסוגיה הזאת היה יצירתי ונבון: המנכ"ל האנס-יואכים ואצקה הוביל לאחרונה מהלך של הגדלת האחזקות של שלוש השותפות המסחריות הגדולות של המועדון - פומה (המלבישה הרשמית של הקבוצה), ענקית הביטוח סיגנל אידונה (המחזיקה בזכויות השמיות של האצטדיון בדורטמונד) וחברת האנרגיה והכימיקלים אבוניק (הספונסרית הראשית על חזית החולצה) - בתמורה להזרמת הון מיידי מצידן והארכת שיתופי הפעולה איתן. וכך, בין יוני לאוגוסט האחרונים הומצאו להם 140 מיליון אירו "חדשים". ואצקה אמנם היה מרוצה לאחר סבב הגיוסים, והודיע כי "עד סוף השנה דורטמונד תהיה נקייה מחובות. המהלכים האלו יממנו את הצמיחה שלנו". אבל צריך לזכור שאוטוטו כבר לא יהיה מאיפה לדלל: לאוהדים נותרו רק 60.7% מהמניות, ועל-פי התקנות בבונדסליגה, אל מתחת ל-51% הם לא יוכלו לרדת.
***
למרות החיסרון הכלכלי המובנה, משהו עדיין לא ברור לגמרי בסיפור של דורטמונד. הרי היא בכל זאת הקבוצה השנייה הכי מכניסה בגרמניה, וזה כמובן אינו הפרופיל הקלאסי של מועדון שמידרדר עד לתהומות הבונדסליגה.
ישנם הסברים שנשמעים יותר כמו תירוצים זולים: מכת הפציעות מתחילת העונה של שחקני מפתח (רויס, גונדוגאן והאמלס - אז מה אם כולם כבר הספיקו לחזור); או חוסר היכולת של החלוצים החדשים להיכנס לנעליים הגדולות של לבנדובסקי, שחקן שכבש 95 גולים בשלוש העונות האחרונות (אז מה אם המחליפים שלו, צ'ירו אימובילה שהגיע מטורינו ואדריאן ראמוס מהרטה ברלין - הבקיעו בשנה שעברה יחד 38 שערים).
הסבר קצת יותר מתקבל על הדעת הוא טקטי. "ייתכן שהסגנון של קלופ התחיל להישחק", טוען פרשן הכדורגל של "הטיימס", ESPN וה"וול סטריט ג'ורנל", גבריאל מארקוטי. הסגנון של קלופ, מסביר מתיו פרארנאו, שהוציא לפני שבועיים לאור ספר מדובר אודות שנתו הראשונה של פפ גווארדיולה כמאמן באיירן (Pep Confidential) - הוא של "קבוצה שנוח לה ללא הכדור; קבוצה שמבססת את המשחק שלה על יציאה למתפרצות מאד מהירות וקטלניות; קבוצה השייכת לאסכולת ה'שולטים בשטחים', השונה מהותית מהסגנון של ברצלונה והחקייניות שלה, ביניהן באיירן של גווארדיולה - אלו ששולטות בכדור". כדי לשלוט בשטחים, אומר מארקוטי, "כדי להשיג את הכדור ואז להתקיף במהירות סילונית - אתה צריך ללחוץ על היריבה באינטרוולים מאוד גבוהים. מצד אחד דרושה לכך אינטנסיביות פיזית מאד גבוהה, ומצד שני תנועות מתואמות".
הבעיה היא שכולם הבינו כבר את הטריק של דורטמונד, אחת הקבוצות הכי מסקרנות טקטית שקמו בשנים האחרונות בעולם הכדורגל. חקירת העומק שעשו לבורוסיה עשתה את שלה. גם אם האינטנסיביות של הלחץ עדיין קיימת, הרי שהתיאום בתנועה כבר שווה הרבה פחות, לאחר ש"בגרמניה למדו את השיטה", אומר רפאל הוניגשטיין, כתב ה"גרדיאן" לענייני כדורגל גרמני. "למשחק הלחץ המתפרץ של דורטמונד, מגיבות הקבוצות במשחק לחץ מתפרץ משלהן". כשהיריבות צריכות לוותר על הכדור ולדרוש מדורטמונד לייצר מצבים - זה עובד להן: דורטמונד לא משגשגת מול צפיפות הגנתית. דורטמונד צריכה שטח.
"קלופ 'איים' בתחילת העונה להציג גרסה אפילו יותר אקסטרימית של השיטה שלו, אבל השחקנים בינתיים רחוקים מלהצליח ליישם אותה", מסכם הוניגשטיין.
***
בצד היותר חיובי של הסיפור - המכונה עדיין לא שבקה חיים בליגת האלופות, עם 12 מ-12 נקודות. מארקוטי והוניגשטיין טוענים שניהם כי בשורה התחתונה, כל הנפילה של דורטמונד היא לא יותר מ-BLIP, כתם קטן על המסך שבקרוב יעלם. הבלם והמנהיג האמלס אומר ש"אנחנו יודעים בדיוק מה הבעיות שלנו, ואנחנו יודעים כיצד לתקן אותן".
השאלה שנשארה פתוחה היא האם גם לאחר החזרה לפורמה, שבוודאות תגיע בקרוב - יהיה לקלופ פתרון לחידה הבלתי פתירה של דורטמונד והכדורגל הגרמני כולו: איך תוקעים ביס גדול ועסיסי בבוואריה.