הדיונים בכנסת ברפורמת הרכב המפורסמת של משרד התחבורה מתקרבים כיום לשנתם השנייה, ונראה שהתסכול של העוסקים במלאכה הולך וגדל. לא זו בלבד שוועדת הכלכלה עברה בשבוע שעבר לדיונים בחוק שירותי הרכב בקצב דו-שבועי למשך החודשים הבאים - קצב מסחרר, שלא זכור לנו כמותו בשנים האחרונות בנושאים הרבה יותר הרי גורל - במשרד התחבורה ובוועדת הכלכלה לא מנסים אפילו לחכות לסיום הדיון בחוק כדי לנסות לגזור קופונים של אהדה ציבורית, והם "רצים לספר לחבר'ה" בסיומו של כל מקטע בדיון.
בשבוע שעבר, למשל, התבשר העם היושב בציון כי רפורמה צרכנית גדולה ממשמשת ובאה בשוק החלפים, שבמסגרתה "המוסכים יחויבו להציע ללקוחות לפחות שני סוגים של חלקי חילוף - מקורי, תחליפי או משופץ". מנכ"ל משרד התחבורה אף הודיע כי משרדו יפתח בקמפיין שיגביר מודעות בקרב הצרכנים על זכותם לדרוש חלפים זולים, לקבל הצעות מחיר מפורטות ולהציע השוואות מחירים".
מפשטים וממחזרים
כל רפורמה שתוזיל את עלויות הרכב לצרכנים היא מבורכת, אבל בהכרזה הפומבית מהשבוע שעבר יש שתי בעיות יסודיות. הראשונה היא שמדובר ברפורמה שכבר מיושמת בשטח, וזמן לא מועט. כבר בפברואר 2013 פרסם משרד התחבורה נוהל שחייב מוסכים "לספק מידע ללקוח על מחירי החלפים וסוגיהם השונים". המוסכים נדרשו בין השאר להגיש ללקוח הצעת מחיר מפורטת, שבה עליהם לציין אם החלפים הנחוצים לתיקון הם מקוריים, חדשים או שאינם מקוריים מסוגים וממקורות שונים".
המוסך, כך נכתב בנוהל, "יחויב לספק לצרכן את אחד הסוגים לפי בחירת הצרכן". כמה חודשים מאוחר יותר משרד התחבורה אפילו הקל בעצמו את הנוהל בשל מחאת המוסכים ופרסם עדכון שפטר את המוסכים מאחריות למסירת המידע ללקוח והעביר את האחריות לכך ליבואני החלפים עצמם.
במילים אחרות, לא רק שאותה "רפורמה צרכנית" מהשבוע שעבר היא ממוחזרת, מדובר במיחזור של נוהל שכבר כשל במבחן היישום. אבל כיוון שהרפורמות צרכניות הן דבר מאוד אופנתי והזיכרון הציבורי קצר, אז למה לא לנסות.
הבעיה השנייה היא שכמו כל ניסיון להעניק כותרות פופוליסטיות למציאות צרכנית מורכבת, נעשתה כאן הפשטה דרמטית של הנתונים. הצרכן הקטן עשוי להתרשם מההכרזות שמדובר בסיטואציה של "שחור ולבן" או לפחות מאבק של "בני האור בבני החושך": מצד אחד יבואני הרכב, שמייבאים חלפים מקוריים יקרים ואונסים את הציבור להשתמש בהם, ומצד אחר יבואנים של חלפים תחליפיים זולים, שאם רק היו מוצעים לצרכן היו יכולים להוריד באופן דרמטי את עלויות הטיפול.
המציאות, כאמור, הרבה יותר מורכבת: בעקבות הפעילות הנמרצת של משרד התחבורה להוריד את חסמי ייבוא החלפים הגבוהים בשנתיים האחרונות אין כיום הפרדה חדה וברורה בין מקורות הייבוא. כך יש ייבוא מקביל של חלפים מקוריים לגמרי ויש יבואני רכב (וחברות ליסינג) שמייבאים ומשווקים חלפים תחליפיים או חלפי OEM, שמקבילים למקוריים. אין גם היצע מקביל של חלפים מקוריים ותחליפיים, ועל פי הערכות רק לכ-25% מהחלפים לדגמי הרכב הקיימים בארץ יש ייבוא של חלפים תחליפיים. כלומר, הייבוא התחליפי מתמקד בחלפים הרווחיים ביותר והשאר נותר בלעדי אצל היבואן כברירת המחדל.
בנוסף, הרפורמה שוכחת לציין שכל העוסקים בשרשרת הערך של החלפים, מכל צדי המתרס, יש אינטרס משותף: לעשות סיבוב גדול על גבם של הצרכנים הפרטיים הקטנים, לטובת סבסוד ההנחות ללקוחות הגדולים. את זה, אגב, לא אנחנו אמרנו. זה נכתב באופן ברור בדוח המחקר של שלדור, שהונח כבר לפני יותר משנתיים על שולחן הרגולטורים.
הגדולים חוגגים על הקטנים
המחקר של שלדור מצא שמחירי המחירון לצרכן של חלפים מקוריים בישראל גבוהים באופן דרמטי ממחירם באירופה ובארה"ב - וזה לא חדש לנו - אבל מתברר שגם החלפים ה"תחליפיים" לא יצאו בזול. אף שהם בדרך כלל זולים באופן משמעותי ממחירי החלפים המקוריים בארץ, וייבואם דוחף את מגמת המחירים בשוק מטה, הם עדיין יקרים בעשרות אחוזים ממחיריהם בחו"ל, במחירי מחירון.
למרות זאת, כשהחוקרים בחנו את רווחיות יבואני החלפים (מכל הסוגים) בארץ לעומת רווחיות מפיצי חלפים גדולים בחו"ל, נמצא שהרווחיות הגולמית של סוחרי החלפים בארץ היא "סבירה" ואף נמוכה מזו של אופרציות מקבילות בחו"ל. אז איך אפשר להסביר את הסתירה? בשתי מילים: "סבסוד צולב". במילים אחרות, יש שיטה שכל תכליתה הוא לנפח את מחירי המחירון של החלפים ללקוחות הפרטיים הקטנים לטובת הנחות ללקוחות הגדולים - בעיקר חברות הביטוח וחברות הליסינג, שצורכות את רוב החלפים בעלי מחזור התחלופה המהיר (חלקי פח, פגושים, פנסים וכו').
מהשיטה הזאת אף אחד לא יוצא נקי. לגבי יבואני הרכב נכתב בדוח של שלדור כי "ליבואני הרכב אינטרס לעודד את השוק בדרכים שונות להשתמש בחלקים מקוריים בכלל ובחלפים המקוריים המופצים על ידם בפרט. יבואני הרכב פועלים לקידום אינטרס זה בכמה אפיקים: מול הצרכנים, מול מוסכי רשת היבואן ומול המוסכים העצמאיים". זוהי, כך נכתב, בבואה של המצב באירופה, שבו היצרנים עצמם הם אלה שמעוותים את שוק החלפים כיוון שהם "מקשים על התפוצה של חלפים תחליפיים ו'מעודדים' את השוק להשתמש בחלפים מקוריים בלבד".
על פי הדוח של שלדור, חלק נכבד מהאשמה בניפוח המחירים מוטל על צרכני החלפים המוסדיים: "שיעורי ההנחות על חלפים אשר זוכים להם הלקוחות הגדולים בישראל הינם חריגים בהשוואה עולמית. מוסכים בישראל זוכים להנחה של כ-30%-35% לעומת הצרכן הפרטי, חברות ביטוח זוכות לשיעור הנחה של בין 15% ל-40% ואילו חברות הליסינג עשויות לזכות גם להנחות של 50%-70%. הצרכן הפרטי משלם לרוב את "המחיר לצרכן" או זוכה להנחה קטנה בשיעור שאיינו עולה בדרך כלל על 5%-10%".
יתר על כן, מציינים חוקרי שלדור, "לחברות הליסינג קיים אינטרס מובהק לקבל שיעור הנחה כמה שיותר גבוה לעומת הצרכן הפרטי ולאו דווקא לשלם מחיר אבסולוטי נמוך בגין החלף. הסיבה לכך היא שלעתים כאשר רכב ליסינג נקלע לתאונה ונדרש לתיקון, חברת הליסינג מתקנת את הרכב בתוך שימוש בחלפים הנרכשים על ידה (במחיר מופחת) ולאחר מכן היא דורשת שיפוי מחברת הביטוח של הרכב האחר לפי מחיר החלפים לצרכן. כך, חברת הליסינג בעצם מרוויחה מכל תאונה. חברות הליסינג מתעקשות לקבל שיעורי הנחה גבוהים במיוחד לעומת הצרכן הפרטי וכדי לאפשר להן לקבל שיעורים כאלה יבואני החלפים 'מנפחים' את המחיר לצרכן".
ומה עם המוסכים? "שיעור ההנחה שמקבל המוסך מהווה את 'עמלת המכר' שמקבל המוסך ממכירת החלף. לכן יש למוסך תמריץ הן להביא להעלאת המחיר לצרכן על כל חלק והן לזכות בשיעור הנחה גדול לעומת הצרכן... בישראל חשבונית ממוצעת תכלול שני שלישים חיובים בגין חלפים ורק שליש בגין שעות עבודה. תמהיל ייחודי זה (בהשוואה עולמית) נגרם בחלקו גם משום שהמוסכים מתקשים להעלות את מחירי שעות העבודה עקב אילוצים שונים כך שהחלפים מהווים נדבך משמעותי ביותר לרווחיותם של מוסכים בישראל".
שאלות ללא מענה
אז מה היה לנו שם? ישראבלוף רב-שכבתי ורב-ממדי, שבו ענף שלם ניזון ממחירונים פיקטיביים, שתכליתם היא לנפח את הערך של המוצר לצרכן הפרטי הקטן לטובת הרווחיות של השחקנים הממוסדים. כל זה בחסות "החטא הקדמון" - ניפוח הערך של כלי הרכב החדשים והמשומשים עצמם על ידי הממשלה באמצעות מס קנייה אגרסיבי.
הממצאים של שלדור מוכרים היטב לכל העוסקים במלאכה ובמיוחד למשרד התחבורה, שעשה מאמצים לא מעטים כדי לגנוז אותם ולהעלימם מעין הציבור. כמה מהעיוותים הממוסדים הללו הוזכרו לדעתכם בדיוני ועדת הכלכלה בשבוע שעבר? האם ועדת הכלכלה ומשרד התחבורה יפתחו חזית מול חברות הביטוח והליסינג? ומה תהיה ההשפעה של "רפורמת המידע" לצרכן על שיטה שפועלת כבר עשרות שנים? ומה עושה בנידון הממונה על ההגבלים? יש שאלות שהתשובה עליהן פשוט מיותרת.
