אודי אנג'ל, בניין חדש לבת ספר רימון / צילום: בן יוסטר
הקלטות השיחות בין ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט לבין שולה זקן, כמו גם עדותה של ראש הלשכה-האסירה הנאמנה שלשום (ב'), ללא ספק גורמות למבוכה רבה. יש ודאי את החברים, אותם נאמנים מושבעים, אשר חלקם אוחזים גם היום בעמדות מפתח משפיעות, שגם לו היו שומעים בין תמלילים אלה הזמנה לרצח - ודאי היו מוצאים בכך צבריות אצילית.
במהלך השיחה בין השניים, כפי שנחשפה לראשונה על-ידי ברוך קרא בחדשות 10, עלה שמו של אודי אנג'ל. שמו שב ועלה גם בבית המשפט. איש העסקים הבכיר הוזכר כמעין כיס עמוק, נגיש וזמין, שבו ניתן להסתייע בהעברות כספים. אנג'ל - שאין כל הוכחה כי העביר בפועל סכום כלשהו - שורבב לפרשה כמקורבה של הבושה.
ברגע ששומעים "אנג'ל", יש מי שמזפזפים מיד לערוץ 2 - הרי זה הערוץ שלו. אודי אנג'ל הוא בעל השליטה המרכזי של הזכיינית רשת, המחזיקה גם בחברת החדשות של ערוץ 2.
אף על-פי שגם בחדשות 2 דיווחו בעבר - אם כי בזהירות - על קרבתו של אנג'ל לראש הממשלה המסובך, הפעם נמנעו שם מלעשות זאת. גם בחדשות 10 לא עשו מטעמים מאזכור שמו, יש לציין, אך מה יקרה אם הטבעת תתהדק?
אנג'ל, יו"ר קבוצת האחים עופר, מתקשה לוותר על רשת שלו. הוא דבק בה במסירות, הזרים אליה כסף כמעט לבדו, ואחז בה גם כשהבור הכלכלי העמיק והמשקיעים האחרים באו והלכו. "הוא אוהב טלוויזיה", מסבירים בסביבתו.
אך גם אם מדובר במלאך אמיתי, אי-אפשר להתעלם פעם אחר פעם ממעורבותו בתקשורת הישראלית של מי שמתבוסס כמעט בכל אגף אחר במשק הישראלי - בחדרים הקדמיים והאחוריים כאחד.
והנה, דלתו של ראש הממשלה בנימין נתניהו נפתחת בפניו של אנג'ל, לפגישה על רקע עתידה של הזכיינית; ולפתע מופיעה דליה איציק, פוליטיקאית לשעבר, בתוכנית שאמורה לעסוק בפוליטיקאים בהווה בלב לוח השידורים של רשת. איציק, המקבלת משכורת מידי אנג'ל במסגרת היותה נשיאת "סיסמא לכל תלמיד", היא האורחת הראשונה בתולדותיה הקצרות של תוכנית הראיונות האישית "כידון ובן סימון", שאינה פוליטיקאית מכהנת.
ברשת דחו כל קשר בין הדברים. למרות שלזכיינית יש חברת חדשות, הבנויה במכוון באופן שיקשה על השפעת בעלי הון על השידורים, רשת מבקשת להיות העורכת הראשית של תוכנית אקטואליה שמלטפת פוליטיקאים באופן יומיומי. זאת, רגע לפני הכרעות דרמטיות של אותם פוליטיקאים על גורלה ועל גורל ערוץ 2 כולו.
לא רק כיס
במסגרת המפץ הגדול שמתכנן שר התקשורת גלעד ארדן, יש לשים לב היטב לנושא בעלי הבית של הכוחות בשוק. מה תהיה זהותם ומה יהיה כוחם במסגרת הסדר החדש. רק אם שוק הטלוויזיה יתחיל להיות שוק שמרוויח באמת, ולא חי על הקשקש - אז יזרמו לתוכו משקיעים שבאמת רוצים לעשות עסקים ולא רק לגרוף השפעה או למצב את עצמם.
נושא הבעלויות נעדר לחלוטין מהחוק, כנראה בשל נפיצותו, אולם יש להתייחס אליו כאלמנט משמעותי בהבראת השוק. כי בדיוק כשם שגופים לא מרוויחים מושכים בעלים שמעוניינים בדבר אחר מלבד רווח - כך גם לבעלי מניות מסוג זה אין מוטיבציה אמיתית לשקם את השוק.
לצד זה יש מקום להגביל את יכולתם של בעלי ההון, כפי שהם היום, לייצר תכני אקטואליה שאינם חלק מחברת החדשות שלהם. במיוחד כאשר על-פי הרפורמה של ארדן, לכל גוף תהיה חברת חדשות בלעדית.
כדי לעשות חדשות ואקטואליה בטלוויזיה, צריכים להיות התנאים המתאימים והניתוק הנכון - על-פי חוק. וכדי להפעיל זאת, לא מספיק להיות רק כיס.