חברת אלגטק בקטורה / צילום: יניב כהן
חגי שטדלר, מנכ"ל אלגטק העוסקת בהפקת חומרים ממיקרו אצות, המשמשים את תעשיות הקוסמטיקה והתרופות, מתעקש להכיר לי אישית פחות או יותר את כל העובדים בחברה, כשאני מגיעה לביקור במקום מושבה בקיבוץ קטורה, כ-50 קילומטרים מאילת. יושב-הראש אד הופלנד, שמשמש גם יושב-ראש יצרנית האנרגיה הסולארית ערבה פאוור, שגם בה שותף הקיבוץ, הוא חבר קטורה מאז הגיע אליו ב-1978 כמתנדב מהולנד, נישא לישראלית והשתקע. מנהל התפעול מייק האריס הגיע אף הוא ארצה באותה שנה, מאנגליה, וקבע את מקומו בקיבוץ. כשיעל פרמן, מנהלת משאבי האנוש וחברת קיבוץ זה ארבע שנים, מספרת על קליטתם בחברה של מספר תושבים חדשים בקיבוץ, ש"יתחילו לעבוד אצלנו", שטדלר מתקן אותה: "יתחילו לעבוד איתנו".
סמנטיקה עדינה המעידה על האווירה הקיבוצניקית שמבקשים לשמר גם תחת הבעלים החדשים, קרן ההשקעות הבריטית גרובפוינט, שרכשה את השליטה בחברה (60%) בתחילת השנה שעברה לפי שווי של 50 מיליון דולר, ושלא הגיעה לכאן מטעמי סוציאליזם. אמנם לעומדים בראשה, בראדלי פריד ולאון בליץ, יהודים בריטיים ממוצא דרום אפריקאי, יש גם זיקה לישראל, אבל הם בראש ובראשונה אנשי עסקים, ולראיה השקעה אחרת שהם חתומים עליה, רכישת רשת תחנות הדלק הצרפתית "טוטאל", הפועלת גם באי הבריטי.
"בגרובפוינט הבינו שיש פה יכולות לא ממוצות", אומר שטדלר, שפרט לתפקידו כמנכ"ל אלגטק משמש נציג הקרן בישראל, וככזה הוא תר אחר השקעות בשבילה. "ראינו טכנולוגיה וראינו פעילות. מעבר לזה, בראדלי ולאון הם אנשי עסקים שעושים עסקים ערכיים. כשהסתכלנו על השקעות בארץ, אמרנו שאנחנו רוצים להיכנס לאותם מקומות שאנו מבינים שיש בהם פוטנציאל להביא יכולת ישראלית לעולם, שנמצא בחוסר משאבים: מים ומזון. אלה עולמות שאנו מתחברים אליהם. לא רצינו סתם סטארט-אפ. רצינו חברה, שנוכל להצמיח אותה, והבנו שאלגטק היא חברה כזו".
- לא חשבתם להשקיע, למשל, בערבה פאוור, שגם בה שותף הקיבוץ?
"אנחנו פחות מתחברים לזה. בחברות תשתית, שולי הרווח יכולים להגיע ל-15%, ואותנו מעניין שולי רווח של 30%-40%. מה שמעניין אותנו זה לקחת חברה, להצמיח אותה ולהפוך אותה למשהו יציב. אנחנו הולכים למהלך מורכב וקשה, ולא מחפשים להתחרות בסינים".
- למה הכוונה?
"אני מאוד מחבב את האסייתיים, אבל אנחנו לא עובדים על ייצור המוני. אנחנו לא מחפשים את ה'אומגה 3', אלא את אותו חומר ייחודי שיש לו ערך מוסף. משהו שהוא לא פשוט לגידול מצד אחד, אבל שיש לו שוק מצד שני. העולם הולך לכיוון הזה של החומרים הטבעיים, שמופקים מיצורים ביולוגיים, לעומת חומרים סינתטיים המופקים מנפט. הבינו שהטבע עושה זאת טוב יותר מבני האדם".
- איך זה מסתדר עם ההשקעה של גרובפוינט בתחנות הדלק?
"בישראל גרובפוינט מחפשת דברים אחרים. אלגטק מביאה איתה לשולחן יכולות אדירות, ואפשר רק ללמוד מרמת המקצוענות, הירידה לפרטים וההסתכלות האסטרטגית. רמת המורכבות של מה שקורה פה היא הכי גבוהה. יש פה תהליך ארוך, קשה ומלא פרטים. צריך להיות מדויק, ומורכבות כזו מעניינת אותנו".
- תן לי דוגמה של חברה שהיא המודל שלכם.
"אנזימוטק, למשל. היא עשתה עכשיו הנפקה מאוד יפה, זה סוג של חברה שאנו חושבים שאנחנו הולכים בעקבותיה".
- ולכם יש הנפקה בדרך?
"לא, אנחנו מרוכזים כרגע בעתיד של אלגטק. הכוונה היא לצמוח לא רק ברמה האורגנית, ובין היתר נשקלת אפשרות לרכוש חברות שיאפשרו חיבור מתאים לאלגטק ויאפשרו לה להגדיל את סל המוצרים שלה".
- מה לגבי דיבידנדים? בכל זאת, חברת השקעות.
"אני מניח שגם הרצון ליהנות מההשקעה יגיע, אבל כרגע אנחנו רוצים לצמוח. אין לנו איזה חלון זמן, זה לא אייפקס. אנחנו לא נמצאים עם סטופר, אנחנו פה כדי לראות חברות צומחות. אחד מהמשקיעים הגדולים של גרובפוינט הוא יהודי בן 80, מעשירי אנגליה, שאומר: אני רוצה לראות חברה ל-40 שנה. הרי כשאתה עושה אקזיט, במה תשקיע את הכסף? בחברה אחרת?".
על הדבש ועל העוקץ
אלגטק נוסדה לפני 15 שנה כשחבר קיבוץ קטורה, יורם הופמן, השלים דוקטורט אצל פרופ' סמי בוסיבא, מומחה לאצות מאוניברסיטת בן גוריון, שעד היום משמש כיועץ לאלגטק. הופמן, כיום פנסיונר, זיהה את הפוטנציאל באצות, שכנע את הקיבוץ להיכנס להשקעה ובסיועה של קרן הברון הירש (JCA), הקימו את אלגטק.
החומר העיקרי שמפיקה החברה מתאי האצות הוא האסטקסנטיןastaxanthin) ) ובקיצור אסטא. מנוגדי החמצון הפעילים הטובים ביותר לאדם, "פי 500 עד פי אלף פעיל יותר מאשר ויטמין E", כפי שמסבירה חמוטל קרוגליאק, הביולוגית הראשית של החברה. ולא פחות חשוב: "בניגוד לתוספי תזונה אחרים, האסטא לא מזיק אם צורכים אותו בעודף". מדובר בחומר שמשפיע לטובה על הראייה, מחזק את המערכת החיסונית, משפר את מרקם העור ומגן מפני נזקי קרינה, ובהיותו נוגד חימצון - משמש כאנטי-אייג' לכל מערכות הגוף.
תהליך הפקת האסטא של אלגטק מרתק למדי. בשלב הראשון מגדלים את תאי האצה בתנאים מפנקים, או כמו שאומר מנהל התפעול האריס, ב"מלון חמישה כוכבים". תאי האצה נעים בצינורות צרים, בזרם מים, תוך הזרמת פחמן דו-חמצני, כאשר על הצינורות עם תאי האצות מגנים וילונות מצלים במידת הצורך ויש מעקב קבוע אחר כל תנאי הגידול 24 שעות. אולם כעבור כמה ימים, המלון המפנק הופך לסדנת יזע במונחי תאי האצות, שמועברים לצינורות אחרים ושם נאלצים להתמודד עם חשיפה גבוהה לשמש ועם תנאים של הרעבה. עינוי קשה שכתוצאה ממנו נאלצים התאים להגן על עצמם באמצעות הפרשת האסטא, שצבעו אדום.
"זה על הדבש ועל העוקץ", מתייחס שטדלר לתנאי המדבר הייחודיים. "במדבר יש את השמש ואין עננות; מצד שני, המדבר לא אוהב שמסתובבים לו בין הרגליים. לא קל להתמודד עם הטבע, וזה בעצם האתגר של החברה. תמיד יש כאן משהו: יום אחד שיטפונות, יום אחד אובך, יום אחד חמסין. הערבה היא אחד המקומות הכי קשים, אבל כשמסתכלים על כך שבמקום הקשה הזה, קמה חברה שפיתחה טכנולוגיה פורצת דרך, אתה מבין שיש תקווה, ודווקא במקומות הקשים, כשאנשים צריכים להגיע לקצה שלהם, צומחת הטכנולוגיה הכי טובה".
כשאני שואלת מה ההבדל בין אלגטק לבין מפעל האצות בפאתי אילת NBT, השייך ליצרנית קוסמטיקה ומוצרי בריאות יפנית, מצביעים אנשי אלגטק על שני הבדלים: האחד, באלגטק עובדים עם תאי אצות, בעוד NBT עובדים עם אצות. מעבר לכך, הם אומרים, הזן של האצות של היפנים הוא זן מסוים, שממנו מפיקים בטא קרוטן, בעוד הזן של האצה שלהם, המטוקוקוס, הוא זן אחר, שהם פיתחו. "להגיד אצות", אומר שטדלר, "זה כמו שתגידי עץ. יש עשרות ומאות אלפי זנים ומינים של אצות. לכל אצה יש הייחודיות שלה והמאפיינים שלה".
"מזל שלא הייתה אזעקה"
עד לכניסתה של גרובפוינט, אלגטק נוהלה כעסק משפחתי. היא אמנם לא הייתה מופסדת כשהיא צדה את תשומת לבם של הבריטים, אך עדיין לא הגיעה ליציבות. מאז השתלטה עליה (60%) בשנה שעברה העבירה אותה גרובפוינט תהליך של שינוי המיקוד האסטרטגי, יעילות ובקרה. "מאז הכניסה שלהם ההתנהלות הפכה להיות יותר מקצועית", מאשר היו"ר הופלנד. "רואים את זה בכל הרמות: גם פנימה, גם בשוק וגם בתוצאות. לפני זה, נתקלנו בתקרת זכוכית, ועכשיו קפצנו מדרגה. היינו צריכים את הפוש. החזון אולי היה, אבל היינו צריכים את הכסף ואת יכולת הביצוע. היינו הקנייה האולטימטיבית בשבילם: בשלב שהתחלנו להיות גדולים, אבל לא מנוהלים הכי מקצועית. זה היה הזמן להיכנס".
מאז סימנה את אלגטק, השקיעה גרובפוינט בחברה עשרות מיליוני שקלים, ולעת עתה אפשר לומר בזהירות שנראה כי ההשקעה נושאת פירות. החברה צומחת, המחזורים גדלים, ובימים אלה מתרחב המפעל בעלות של כ-60 מיליון שקל, על חשבון רפת הקיבוץ שעדיין מחזיק ב-20% בחברה, כמו גם קרן הברון הירש, שנשארה עם אחזקה בשיעור דומה. "אם היית שואלת מישהו בקיבוץ על מצב שהרפת תיעלם", מתאר שטדלר את המורכבות שבשותפות, "היו חושבים שאת הוזה. והנה, עשינו את זה".
לאחרונה, הוא מוסיף, חתמה אלגטק על שיתוף פעולה עם התאגיד הגרמני שוט (Schott), העוסק בייצור מרכיבי זכוכית לתעשיית הפארמה, הכימיה והסולאר. "הם רצו להיכנס לעולם האצות כשותפים לתחום הפיתוח, ואלגטק הפכה להיות הפעילות הראשונה שלהם מבחינת מו"פ", אומר שטדלר. "הם יפתחו צינורות יותר יעילים, שהקרינה בהם היא יותר טובה. כתוצאה מזה הצלחנו להגביר את הייצור שלנו ב-10%. אנחנו שמים את היכולת שלנו באצות והם שמים את היכולת שלהם בזכוכית".
אלגטק היא ההשקעה הראשונה בישראל של גרובפוינט, שהוקמה לפני ארבע שנים ומנהלת השקעות בהיקף של מיליארד דולרים. "רק שתביני איזה אנשים אלה", מעיד שטדלר על מעסיקיו. "לבן של בראד היה בר מצווה בעיצומו של צוק איתן. הוא רצה לעשות את זה בארץ, כולל להביא המון אנשים מחו"ל. הצעתי לו שיחשוב על זה, אבל הוא היה נחוש. הוא אמר לי שהם מגיעים לכאן. הגיעו אנשים ותוך כדי האירוע היה יירוט, אבל המזל שלא הייתה אזעקה. אני ידעתי על הרקטה, כי הייתה לי האפליקציה, אבל לא סיפרתי, כדי שלא יילחצו. זה כדי להראות לך באיזה אנשים מדובר, אנשים שיש להם מחויבות אמיתית לישראל".
בחזון שלו, שטדלר רואה את אלגטק כחווה לגידול מיקרו אצות של כעשרה זנים, שכל אחד מהם משמש לצורך אחר - "עידוד המטבוליזם, למשל" - ואילו הערבה תהפוך לעמק הסיליקון של עולם החקלאות הימית, שכיום "מאוד פרימיטיבית". "ערבה זה לא רק פלפלים", הוא אומר. "לא שיש לי משהו נגד פלפלים, אבל ישראל להבנתי צריכה להתמקד באותם ענפי חקלאות שהם נישתיים, ולא פשוטים; ולא בפלפלים, שגידלו בחממות כבר לפני עשרים שנה, וניתנים לחיקוי".
"אני מאוד מקווה שהערבה תרים את הכפפה בכל מה שקשור לביוטכנולוגיה של יצורים ימיים. בתחום האצות נחקרו עד עכשיו רק 5% מהאצות. הפוטנציאל הזה רק מתחיל - לספק לאנשים מזון דרך מוצרים ימיים. זה עולם סופר אטרקטיבי, וכשמסתכלים על הצרכים העולמיים, צריך לנצל את היכולות בישראל, כמו מעבדת המחקר של פרופ' בוסיבא וחקר ימים ואגמים. יש בישראל את הפוטנציאל ויש את הגופים המתאימים בתחום החקלאות הימית, אז אין סיבה לא לעשות את זה".