לפני כשנתיים רשות המסים פתחה קמפיין בשם "קו הצדק", שזכה לכינוי העממי "המלשינון", במסגרתו הוזמנו האזרחים ליידע את רשות המסים על מעלימי מס שהם מכירים באופן אישי.
מתברר כי הקמפיין זכה להצלחה מבחינת היענות הציבור להלשין, אך נכשל בפועל, בין היתר מאחר שאין לרשות המסים את המשאבים לבלוש אחר עשרות אלפי האנשים הקטנים, שמן דהוא הצביע עליהם כחשודים, ולבנות לכל אחד תיק.
קיים מקור זמין אחר עבור רשות המסים לקבל מידע אמין, מפורט ומגובה במסמכים על מעלימי מס, והוא בתי המשפט. במסגרת תביעות שונות של אזרחים נחשף לא פעם גם היקף הכנסותיהם הלא מדווחות ורכוש רב שהוסתר מהרשויות. בהתחשב בכך שהן בית המשפט והן רשות המסים הן זרועות של מדינת ישראל, קשה להבין מדוע אין קשר יעיל בין חלקי הגוף.
בתי המשפט לענייני משפחה עדים כמעט מדי יום להיקף עצום של העלמות מס במסגרת תביעות לחלוקת רכוש ובתביעות מזונות. דוגמה בוטה לכך ניתן לראות בפסק דין של בית המשפט לענייני משפחה ברמת-גן, שבו נדונה תביעת מזונות של אישה מבעלה לשעבר עבור בנם המשותף בן ה-11.
הן האב והן האם הציגו את עצמם כחסרי כל ולפיכך זכו לייצוג משפטי בעלות סמלית, כשהמימון בפועל נעשה כמובן על חשבון ציבור משלם המסים.
בבירור התביעה התברר כי כשבני הזוג לשעבר הכירו, שניהם התגוררו בדיור ציבורי של עמידר. לאחר נישואיהם הם נאלצו לוותר על אחת הדירות ולהסתפק בדיור ציבורי בדירה אחת שנרשמה על שמם, ועבורה הם שילמו שכר דירה בסך 100 שקל בחודש.
האם, ספרית בהכשרתה, שעובדת מביתה, אינה מדווחת על הכנסות כלשהן למס הכנסה, ומקבלת קצבה מהביטוח הלאומי בסך 2,000 שקל בחודש.
האם טענה כי אינה עובדת מזה 10 שנים מאחר שהיא "מטפלת בילד", אך האב טען כי היא מקבלת לקוחות רבות בבית, המשלמות לה במזומן.
בית המשפט התקשה להאמין לגרסתה של האם, כי נשים המגיעות לבית לתספורת לא משלמות לה בהיותן קרובות משפחה, וכן הטיל ספק בנחיצותו של טיפול סביב השעון בילד בן 11 ללא צרכים מיוחדים.
גם האב הציג את עצמו כעני מרוד וחסר יכולת השתכרות. האב טען כי בשל מחלת כבד קשה הוא מקבל קצבת נכות מהביטוח הלאומי בגובה כ-5,000 שקל בחודש, וכן הוא מועסק כעובד עונתי בעבודה פקידותית קלה בחוף הים, שם הוא עובד כ-4 שעות ביום, ומשכורתו היא כ-1,800 שקל בחודש. בנוסף הוא מוכר קרם הגנה בחוף ומרוויח כמה מאות שקלים נוספים בחודש.
אז מה היה לנו? אם שלטענתה אינה עובדת ומשתכרת כלל, ואב שלטענתו עובד 4 שעות ביום וגם זה בחודשי הקיץ בלבד. התוצאה היא זוג שחי בדיור ציבורי שהועבר לבעלותם בעלות של 100 שקל בחודש, מקבל ייצוג משפטי בשווי אלפי שקלים בעלות דומה וכן מקבל קצבאות של אלפי שקלים בחודש מהביטוח הלאומי. אם כך אילו דמי מזונות האם יכולה בכלל לתבוע?
עיון בתביעת האם מעלה כי היא תובעת מהאב לשלם מזונות בסך כולל של לא פחות מ-13,491 שקל בחודש, בכדי לשמור על רמת החיים לה הורגלה המשפחה.
מתברר כי כי לכל אחד מבני הזוג יש רכב (לאב יש רכב בשווי 180,000 שקל, ולאם יש ג'יפ בעלות של 120,000 שקל), לפני כשנתיים עברה האישה ניתוח חזה בשווי כמה עשרות אלפי שקלים, בני הזוג נוסעים לנופשים בארץ, והאב אף נופש בחו"ל. בנוסף, בני הזוג שיפצו מן היסוד את דירת העמידר שקיבלו מהמדינה ורכשו ריהוט בסכומים גבוהים.
כהוכחות לכך, האם צירפה לכתב התביעה קבלות שונות בגין קניית מוצרי החשמל השונים, המזון, הרהיטים והרכבים.
התיתכן עבודה קלה מזו לרשות המסים? אין צורך בהלשנות של אזרחים, ואין צורך בבלשים, שכן המעלימים מספקים בעצמם את ההוכחות הנדרשות, ולנו לא נותר אלא לומר "בוק הים דאנו".
■ עו"ד ליהיא כהן-דמבינסקי, מומחית לענייני משפחה וירושה, מנהלת פורום דיני משפחה ב"גלובס", בעלת אתר www.divorceinfo.co.il