גלובס - עיתון העסקים של ישראלאתר נגיש

שי פירון / צילום: תמר מצפי

שר החינוך, הרב שי פירון, מתכוון לשנות את נהלי ההקלות בלימודים לתלמידי בית ספר. לפי יוזמה חדשה של המשרד תלמידים אשר יזוהו על ידי מוריהם כמתקשים, יוכלו לעבור איבחונים פנימיים בבית הספר ולקבל הקלות מבלי להידרש לאישור של חברות פרטיות וחיצוניות.

כאם לילדים, אני יכולה להעידכי חלק נכבד מההקלות, בעיקר בכל הקשור הארכת הזמן בבחינה, נובעות מכך שהילדים שלנו אינם יודעים כיצד ללמוד. הם מעולם לא למדו בבית הספר כיצד ללמוד למבחנים, כיצד לארגן את החומר לבחינה או כיצד להבין תקציר של טקסטים. הפיתרון שמייעצים המומחים להורים הוא לקבל הארכת זמן וגם לשלוח את התלמיד למורה שתלמד אותו אסטרטגיות למידה.

כן, הבנתם בדיוק. מפנים את ההורה למורה פרטית שתלמד את הילד כיצד ללמוד, כיצד לחלק את הזמן, כיצד לא "להיתקע" במשך שעות מול בעיה מסוימת. ואני שואלת, האם לא מתפקידה של מערכת החינוך ללמד את ילדינו כיצד לומדים ולא רק את החומר שלומדים? האם לא היה הגיוני להתחיל ללמד את הילדים כבר מכיתה א' אסטרטגיות למידה כשיעור מיוחד שנוסף למערכת במקום שההורים יממנו מורה כזאת?

לפני שרצים ומבטלים את ההתאמות באופן גורף, יוצאים לתקשורת ומלחיצים אלפי הורים וילדים, אולי עדיף לעשות בדק בית ולחשוב איך ייעול המערכת מבפנים יוריד חלק ניכר מההתאמות.

בואו לא ניתמם. ברור לכולנו כי תופעת "ההקלות" סובלת מהתמסחרות וכבר מזמן אינה דרך להקל רק על מי שזקוק להן באמת. נושא ההתאמות, לילדי כל הכיתות ולא רק לכיתות י', הפך כבר מזמן לדבר נפוץ ומוגזם. כולנו קראנו כתבות רבות על כך שמספר התלמידים הזכאים להתאמות במבחנים הולך ועולה, והיינו עדים לדיונים ערים סביב הנושא. היו כאלו שתהו האם העלייה נובעת ממודעת גבוהה שיש היום לנושא, ולכן מאבחנים יותר ילדים שיש להם ליקויי קשב וריכוז. אחרים דווקא לא צדדו בכך אלא האשימו את ההורים בפינוק יתר, באוזלת יד אל מול הילד המבקש, ובכך שהם קונים את ההתאמות בכסף על מנת שלילד יהיה חיים קלים יותר בבית הספר.

ועם זאת, ברור לכולנו גם כי ישנם ילדים רבים במערכת שבאמת זקוקים להתאמות אלו. ילדים שסובלים מבעיות קשב וריכוז שונות שההקלות מאפשרות להן להשיג ציונים סבירים וטובים ובעיקר מאפשרות להם לשמור על דימוי עצמי חיובי.

כעת, עם ביטול ההקלות באופן מיידי, לא ברור מה יהיה עתידם של ילדים אלו. מה אמורים לעשות תלמידים שקריאת המבחן וכתיבתו באמת קשה להם? מה אמורים לעשות אלו שבאמת זקוקים להארכת זמן במבחנים? מה הם אמורים לעשות עד שהם ישיגו התאמות חדשות? כיצד עליהם להתמודד עם מרכיב הלחץ הנובע מהעובדה שהם באמת לא יכולים להיבחן ולהצליח במבחן?

הרפורמות החדשות במערכת החינוך שנוחתות עלינו בזו אחר זו, יוצרות תחושה ששר החינוך ממהר מאד. לעיתים נוצר הרושם היא שהוא לוקח צעד אחד קדימה מדי ומהר מדי, ומותיר את השטח - ובכלל זה הורים, מורים ותלמידים- בתוהו ובוהו. הפעם התחושה היא כי שר החינוך "שופך את המים יחד עם התינוק", וגורם לפגיעה כוללת במאות אם לא אלפי תלמידים שזקוקים להתאמות אלו עד מאד.

הפתרון לתופעה, אם כך, חייב להיות מתוכנן והדרגתי הרבה יותר. הודעות לעיתונות על עוד ועוד רפורמות ישיגו רק את האפקט ההפוך. אסור לגזול במחי יד את ההקלות מתלמידים שעתידם תלוי בהצלחה במבחנים ואשר זקוקים להן על מנת להתקבל מאוחר יותר לאוניברסיטאות ואפילו לתפקידים שונים בצבא.

לפני ואחרי הכל, על משרד החינוך לקחת על עצמו את האחריות ללמד את ילדינו לא רק תכנים, אלא גם שיטות ואסרטגיות למידה. ביום שבו אלפי תלמידים ידעו לנצל נכון יותר את הזמן במבחן, פחות ופחות הורים ישלמו אלפי שקלים בשביל לקנות לילדיהם רבע שעה נוספת.

• נירית צוק היא אם לשלושה ועורכת פלטפורמת ההורים "עשר פלוס"