עמיר פרץ / צילום: איל יצהר
אני לא יודע איך אתם הייתם נוהגים. כשלעצמי, אם מישהו מסתובב לידי אחוז אמוק עם סכין שלופה, ואם יש לי אקדח ביד, אני הייתי יורה בו. משתדל ברגליים, אבל לך תדע, לא כל אחד הוא קלע מדופלם, במיוחד במצבים של פחד ולחץ.
בואו נחזור רגע אל פרשת שי דרומי, שירה כהגנה עצמית בשני ערבים שפרצו לחוותו בנגב, הרג אחד מהם ופצע את השני. הוגש נגדו כתב אישום על הריגה, במדינה נערך דיון ציבורי סוער, בסופו של דבר דרומי זוכה, והועבר בכנסת חוק המקל על אנשים להגן על עצמם.
איש אינו כופר בכך שאסור לירות באדם אחר ללא סיבה. העמדה שלי הייתה אז וגם היום: ייזהר התוקף. כלומר, מי שלא תוקף, מי שלא פולש, אף אחד לא יפגע בו. ואם אתה רוצה לפרוץ, אם בא לך לתקוף שוטרים בסכין - הסיכון הוא כולו שלך. כולו!
אתה צריך לדעת מראש שיהיה לזה מחיר, ואף אחד לא יכול לדעת מראש מה יהיה גובהו. כפי שאף אחד לא יודע מה יהיו תוצאות התקיפה, אם יאפשרו לה להימשך.
התנהגות ברברית? של מי?
את הערבים כל זה לא מעניין. ראיתי את האב של התוקף שנהרג מדבר על "ההתנהגות הברברית". חשבתי שהוא מדבר על ההתנהגות של הבן שלו.
מה פתאום? הוא התכוון לשוטרים המותקפים. עולם הפוך. זה קורה לעיתים קרובות, שאנשי הלאום הערבי רואים את הדברים בצורה הפוכה. זו אחת הבעיות הקשות שלנו. וגם שלהם, בעצם.
מה הוא קופץ?
אני לא אוהב לכתוב שאלות שאין לי תשובה עליהן, אבל הפעם אחרוג ממנהגי. עמיר פרץ. מה הוא קופץ פתאום? מה קרה? התקציב? זה דבר חדש? המדיניות של ראש הממשלה? זה בטח לא חדש.
אז מה קרה? ניסיתי לברר, אבל קיבלתי תשובות שונות וסותרות. החל משמועות על רצונו לחבור מהר, לפני שיהיה מאוחר, למפלגת העבודה, ועד לאמירות שזה באמת עניין של אכפתיות, לפחות בנושא התקציב ש"הוא בנפשו". איך אומרים? ימים יגידו? שונא את האמירה הזאת, אבל במקרה זה אין ברירה.
ברק והמגדלור מרגלית
דן מרגלית, שמינה עצמו זה מכבר למנהיג אנשי האור, מתייחס היום (א'), בטורו ב"ישראל היום", לדברי אולמרט כי אהוד ברק לקח שוחד בכמויות. "ברק אינו עבריין", כתב מגדלור הצדק בפסקנות והוסיף קביעה קטגורית: אין בברק "אפילו לא אבק שוחד". ממש כפי שהגן מרגלית בלהט במשך עשרות השנים על השמועות במעשי שחיתות של ידידו הקרוב אולמרט; וכפי שאמר על אריה דרעי, גם הוא ידיד של המגדלור, לאחר שזה כבר הורשע.
ולא נשכח את הגנתו של מרגלית על מעבידו ב"מעריב", עופר נמרודי, בין היתר, בהאזנות סתר. אני מאחל לברק שגורלו לא יהיה כמו זה של ידידי מרגלית האחרים.