הנקמה של בנימין נתניהו
הררי מילים נכתבו ונכתבות על ההדרדרות המהירה ביחסים ובאמון בין הממשלה לאזרחי ישראל הערבים, אבל דוגמה קטנה מתחום אחר, ולכאורה לא מאוד חשובה, מבהירה אולי יותר מכל הארועים האחרונים את הניתוק הבלתי נתפס של הממשלה, והעומד בראשה, מהציבור.
חוק השקיות, לפיו שקית ניילון תעלה 30 אגורות בסופר, מקודם מזה זמן מה על-ידי השר להגנת הסביבה, עמיר פרץ, שהודיע אתמול (א') על כוונתו להתפטר מהממשלה. החוק עבר בקריאה ראשונה ללא מתנגדים כלל, אולם כעת החליטה הממשלה לדחות את קידום הצעת החוק הסופר-חשובה הזו.
כפי שהתבטאו גורמים בממשלה, הסיבה לכך ברורה: נקמה אישית של נתניהו בפרץ.
לא יעלה על הדעת שראש ממשלה ישחק בהצעות חוק כאילו היה מפעיל מריונטות, או אם לשאול מטפורה מהעולם הילדותי אליו הוא מושך אותנו בהתנהגות זו - כאילו היה ילד שמולך בגאון על בית הבובות שלו.
האם שכח נתניהו שהפעילות הפרלמנטרית לא מיועדת ולא מכוונת אליו? האם שכח עבור מי הוא עובד? כשהוא מחבל בהצעת חוק כזו - וכל הצעת חוק אחרת לצורך העניין - הוא לא נוקם בפרץ; הוא נוקם בנו, האזרחים, שצמצום של צריכת הפלסטיק היה מסייע לנו ולסביבה ההולכת ומזדהמת בה אנחנו חיים.
על-פי סקר שערך המשרד להגנת הסביבה, כ-70% מהציבור תומך בהפסקה של חלוקה חינם של שקיות ניילון. בישראל נצרכות בכל חודש כ-430 מיליון שקיות פלסטיק ברשתות השיווק, אשר רבע מהן מושלכות לפח מייד בתום השימוש. לשקיות האלה נדרשות מאות שנים להתפרק. הן פוגעות בבעלי חיים, בצמחים, והן מהוות כמעט שליש מנפח כל הפסולת במדינה. אבל על זה לא חושב ראש הממשלה. בראשו דבר אחד: נקמה.
ניתוק שכזה מצביע על אובדן דרך מוחלט. אין כאן שאלה אם מדובר באובדן דרך מדינית, ביקורת על ההתנהלות בתחום ביטחון הפנים או כל ביקורת אחרת שמועלית בימים האלה כנגד הממשלה משני צידי המגרש הפוליטי. כאן מדובר, באופן מובהק וברור מאין כמותו, בניתוק מקצועי מדהים מהמנדט שקיבל ראש הממשלה מהעם.
נראה, אפוא, שלזמן רב מדי בבית ראש הממשלה יש בכל זאת השפעות שליליות.
