מדובר במתחם בניינים ברחוב בית אל שבשכונת נווה שרת בתל אביב, ובו 368 דירות ישנות. למיזם יש תוכנית מאושרת להריסת הדירות ובניית 875 דירות חדשות במקומן. לצורך הביצוע התקשרו הדיירים עם החברות אפגד ואפרידר בהסכם פינוי-בינוי. על פי ההסכם אמורים הדיירים לקבל דירות גדולות ב-40 מ"ר מדירותיהם הנוכחיות, נוסף על ממ"ד, מחסן, מרפסת שמש וחניה. באחד הבניינים, שבו 30 דירות, סירב אחד הדיירים, אליעזר בן הרוש המחזיק בשתי דירות בבניין, לחתום על ההסכם. בעקבות הסירוב הגיש בעל דירה אחר בבניין תביעה לפיצוי כספי נגד השכן הסרבן. בתביעה שהוגשה באמצעות עו"ד טל בננסון טען התובע כי כתוצאה מסירובו הבלתי-סביר של השכן לחתום על ההסכם, נגרם נזק רב ליתר הדיירים בבניין המעוניינים במימוש המיזם.
התובע דרש פיצוי כספי של 850 אלף שקל, הנגזר מההפרש שבין שווי דירתו כיום לבין שווי הדירה החדשה שהיה אמור לקבל במיזם. הדייר הסרבן טען כי התנגדותו לחתום על ההסכם סבירה, ויש בה גם כדי להגן על זכויותיהם של יתר הדיירים במתחם, הואיל וקיים חשש שהיזמים לא יקיימו את התחייבויותיהם כלפי הדיירים. זאת, לאחר שלטענתו החברה היזמית העסיקה אותו כפרויקטור של המיזם ולא שילמה את שכרו.
בית משפט השלום בת"א קבע בנובמבר 2013 כי סירובו של בן הרוש לחתום על ההסכם בלתי-סביר, וגם אם היזמים לא עמדו בהתחייבויותיהם, אין בכך להצדיק את סירובו לחתום על הסכם פינוי-בינוי, מאחר שכנגד זכות הקניין שלו עומדת זכות הקניין של התובע ושל יתר דיירי הבניין. השופטת כרמלה האפט קבעה כי אם בתוך 60 יום יחתום הדייר הסרבן על ההסכם, הוא עדיין יפצה את שכנו ב-75 אלף שקל, אך אם ימשיך לעמוד בסירובו, ישלם לשכנו את סכום התביעה - 850 אלף שקל.
חרף פסק הדין, בן הרוש לא קיים את שקבע ביהמ"ש, לא חתם על הסכמה לביצוע המיזם, ולא שילם לשכנו את הפיצוי הכספי שנקבע. כתוצאה מכך, פנה התובע באמצעות עו"ד בננסון לרשות האכיפה והגבייה, כאשר רשם לשכת ההוצאה לפועל בתל אביב שרון קרן קיבל את הבקשה ומינה את בננסון לכונס נכסים על אחת משתי דירותיו של בן הרוש בבניין וזאת במטרה ליישם את פסק הדין. "החייבים אינם משלמים את חובם וגורמים לכך שימומשו נכסיהם", קבע קרן והתייחס לעובדה כי גובה החוב של הדייר הסרבן עומד כבר על יותר ממיליון שקל. "ברור הוא כי עת ניתן פסק דין נגד החייבים, הרי שהאינטרס של הזוכה על פי פסק הדין גובר על האינטרס של החייבים".