לא מעט גבות הורמו באוגוסט האחרון כשסטיב באלמר, מנכ"ל מיקרוסופט בין השנים 2000-2014, החליט לפתוח את הקריירה ה"אזרחית" שלו עם רכישת צעצוע יקר במיוחד: פרנצ'ייז ה-NBA של לוס אנג'לס קליפרס.
זו לא הסחורה עצמה שבאלמר קנה שהפתיעה את כולם: בכל זאת, גם איש מיקרוסופט אחר - פול אלן - מחזיק לעצמו שלל קבוצות בספורט האמריקאי.
זה הרי אופנתי בקרב עשירי ארה"ב. מה שהדהים בכל הסיפור היה המחיר: 2 מיליארד דולר. בין-לילה, הפכה עסקת הקליפרס להעברת הבעלות היקרה בהיסטוריה של מועדוני ספורט ברחבי העולם, כולל הכדורגל האירופי. העניין היותר מדהים בכל הסיפור: על-פי החישובים של מגזין "פורבס", השווי של הקליפרס (פועל יוצא של נכסיה, התחייבויותיה, מאזנים בבנק וכו') נמוך כמעט פי ארבעה מכך, ועומד על 575 מיליון דולר בלבד.
באלמר, בעל המניות הגדול ביותר של מיקרוסופט, שהשווי שלהם הוא 15.3 מיליארד דולר, התגונן בחודש שעבר בריאיון ל-USA טודיי: "יש הרבה אנשים חכמים שמסכימים: שילמתי מחיר סביר. אני רוצה להחזיק בנכס הזה עד שאמות, בערך עוד 25 או 30 שנה מהיום, ואני חושב שעד אז לא יהיו הבדלים מבחינתי בין קנייה של עסק כזה, או קנייה במחיר דומה של קרן אינדקס ממדד ה-S&P 500 - ההחזרים שלי יהיו זהים. ארוויח כסף מהקליפרס".
אבל האם באלמר באמת מאמין עד כדי כך בשוק המניות האמריקאי - שלא לדבר על הכדורסל האמריקאי? ובכן, הנה נקודה מעניינת למחשבה בהקשר הזה: השבוע פרסם ה"פייננשל טיימס" אנליזה מיוחדת, שמצאה כי באלמר יוכל להשיב לעצמו בתוך עשור וחצי מהיום כמחצית מסכום רכישת הקליפרס, כלומר מיליארד דולר.
***
איך בדיוק? במסגרת תיקון חקיקה שעבר לפני קרוב לעשור בממשל הפדרלי, נקבע כי בעלים של קבוצות ספורט יוכל להשתמש בסעיף החשבונאי "מוניטין", כנגד הכנסות מעסקיו האחרים שחייבות במס - ולקזז מאותם עסקים את עול המיסוי בצורה משמעותית. כלומר: הרווח הנקי של באלמר ממניות מיקרוסופט, למשל, יגדל בעקבות רכישת הקליפרס. רבים מרואי החשבון שמהנדסים עסקאות של קבוצות ספורט בארה"ב משתמשים ולוקחים בחשבון את סעיף "מוניטין", שמגלם את הפערים בין מחיר הרכישה של נכס, לבין הרזרבות הכספיות של העסק ויתר הנכסים הקבועים של אותו העסק (במקרה של הקליפרס, אותו פער שלמעשה אובחן גם על-ידי "פורבס"). באלמר, מנתחים ב"פייננשל טיימס", יוכל לרשום כך חסכון במס שיסתכם ב-15 השנים הקרובות במיליארד דולר.
יש לציין כי חברות רבות מחזיקות בנכסים לא מוחשיים כמו "מוניטין" אותן הן מציינות בדוחות הכספיים. תחשבו למשל על המוניטין של התוכנות של מיקרוסופט. רק שהן לא יכולות להשתמש בסעיף הזה לצורך הפחתת עול המיסוי (למזלן, הן מקבלות נתיבי הקלות מיסוי אחרים ברוב המדינות בהן הן פועלות).
***
פרסום הידיעה, דווקא בעיתון כלכלי באנגליה - הצליח לעורר הדים רבים מערבית לאוקיינוס. דן פלדמן, עיתונאי ב-NBC Sports, קבע בציניות כי "לאף אחד לא מגיעות הקלות מס כמו שמגיע לבעלים מיליארדרים של קבוצות ספורט, לא ככה?". מהצד השני של המתרס, קוויטה דוידסון, כתבת הכלכלה של "בלומברג VIEW", הציגה עמדה לפיה התיקון המדובר לחוק מלפני 10 שנים בסך הכל הגיע כדי לתקן עיוותי עבר - להשוות את תנאי השטח החשבונאיים של הספורט לאלו של עסקים אחרים (בשל שורה של הבדלים הקשורים לאמורטיזציה, מדרגות מס וכו'). היא טוענת כי הצגת הספורט האמריקאי כסוג של מקלט מס חדש לעשירי ארה"ב - עושה קצת עוול למציאות: "זה הגיוני לחלוטין לתהות לגבי האישור שמקבל רוכש עשיר של חברה Y לקזז בעקבות הרכישה את עול המס שלו מחברה X - אבל זה בטח לא משהו שייחודי רק לספורט".
מיליארד דולר, שני מיליארד דולר? דבר אחד בטוח לגבי באלמר: אחרי שנים ארוכות בהן ניסה לקנות קבוצת ספורט, כשהונו האישי מוערך כיום ב-23.1 מיליארד דולר, וכשהמודל העסקי של ה-NBA רק הולך ומשתפר (לאחרונה חתמה על הליגה על עסקת זכויות בומבסטית של 24 מיליארד דולר ב-9 שנים עבור שידורים מחוף לחוף, לא כולל זכויות שידור מקומיות השוות עוד מיליארדים רבים במקרה של קבוצה מלוס אנג'לס) - לא סביר בעליל שדווקא שיקולי המס היו אלו שגרמו לו לרשום את הצ'ק המנופח.