מתוך התערוכה של שי קרמר/ צילום באדיבות האמן
"אבסטרקט קונקרטי" הוא הכינוי שהעניק שי קרמר לסדרת היצירות שבהן תיעד את עבודות הבנייה מחדש של מרכז הסחר העולמי - "גראונד זירו" - בניו-יורק. ומה שבעברית הוא "קונקרטי", מעשי ומוחשי, באנגלית הוא בעצם בטון. חומר הבנייה עצמו. בתערוכת היחיד של קרמר, WTC, המוצגת בגלריה ג'ולי מ. בתל-אביב (ובמקביל בניו-יורק), עולה הממד האבסטרקטי וכובש את התודעה. גובר על החלקים הקונקרטיים שבדיווח המצולם, שתמונותיו נפרשות כמו יריעות טקסטיל ארוגות שכבות-שכבות, שתי וערב של מראות וזמנים.
קרמר, מהצלמים הישראלים המצליחים בעולם, חי כבר שנים בניו-יורק, אך הסדרות הקודמות של צילומיו, שהביאו לפרסומו ולהכרה באיכות הייחודית של אמנותו צולמו דווקא בארץ. צילומים של זירות אימונים לקרבות, שטחי אש ואזורי-ספר, ביטאו את הקונפליקט הדמום ששוכן באדמת הארץ, כחיה רעבה משחרת לטרף, המתעוררת ותוקפת פה ושם, ללא התראה. סדרת הצילומים במרכז הסחר העולמי היא הראשונה שלו בניו-יורק - עיר מגוריו - והיא מסמנת נקודת מפנה גם בקריירה שלו, הן בנושא האוניברסלי שלה והן באופי היצירות.
באופן פרדוקסלי, סדרת עבודות קודמות, שכונתה "אימפריות נופלות", נעשתה בישראל והתייחסה לשכבות של היסטוריה של כיבושים והיעלמויות - האנגלים, הטורקים וגם אנחנו, הישראלים, כל כוח הפועל על הארץ מותיר שכבות ארכיאולוגיות, למי שיחקור את מפלתו בבוא הזמן. ואילו הסדרה החדשה של קרמר - שמציגה מפלה אימפריאלית מאין כמותה - מורכבת משכבות-שכבות של צילומים.
קרמר נמנה על קבוצה מובחרת של צלמים שקיבלו אישור מיוחד ללוות את תהליך הפינוי והבנייה מחדש בבור העצום שנפער בליבה של מנהטן. במשך כשנתיים, בין 2011 ל-2013 חזר לאתר מדי כמה שבועות וצילם. את אלפי הפועלים באפודים זוהרים וקסדות, הטורחים כנמלים על בניית הקן החדש; את הקורות והפיגומים והמנופים, בצבעי אזהרה צהובים ואדומים; המתנשאים לגובה מאות מטרים. את הבור העמוק ואת המאסה של הבנייה.
אולם המראות לא הניחו את דעתו, כאילו כשלו בהעברת החוויה המורכבת, הבלתי נתפסת, של עומק ההרס ועוצמת הפעילות הרוחשת במאמץ הבנייה, הכיסוי, הצמיחה לגובה - שמנסה לאותת על ניצחון הרוח.
בחיפוש אחר הדרך הנכונה להעביר את המורכבות, חזר קרמר לצילומים מזירת האסון ביום הפיגועים ובתקופה שלאחר מכן. תמונות הכבאים הנוברים בערימות של הריסות בחיפוש אחר ניצולים; העוברים ושבים העומדים המומים לנוכח התופת; קירות וקורות מתכת שעוקמו באש וצנחו לבור - כל אלה משתלבים בחלקי הצילומים החדים, "הטריים", שאסף בשנים האחרונות. בעיבוד מחשב הוא ארג אותם יחד למראה שהופך לתמונה בלתי קונקרטית בעליל, אך כזו המספרת סיפור בעל נופך היסטורי עמוק ומהדהד.
התוצאה הסופית יוצרת חוויית התבוננות חדשה: מבט עומק שמצריך זמן רב כדי ללכוד את ריבוי הסיטואציות, הזמנים השונים שהתלכדו בתמונה, נקודות מבט מרובות, פרטי השרידים של האסון, אינספור פרטיו של החלל. קרמר מיטיב לעגן בכל אחת מעבודותיו נקודת מגוז ופרספקטיבה, המעניקה להן שיווי משקל ועוצמה. מה שנראה כאבסטרקט מפתה ועוטף במבט מרוחק, הופך למציאות קונקרטית ורבת פרטים, המתגלים בפינות שונות בתוככי הצילום מקרוב.
לתחושת הגילוי והתובנה של הצופה תורמת גם ההיכרות הבלתי נמנעת עם סיפורו של המקום. הטראומה האמריקאית והעולמית, שצמחה, לצד הבניינים והתוכניות הגרנדיוזיות, מהפיגוע הראוותני והגדול בהיסטוריה. האירוע שעלה על כל דימיון והעביר את העולם אל המציאות המרה, הקטסטרופלית של אירועי הקיצון במאה ה-21. ברוכים הבאים לעולם שבו דעא"ש ואל קעידה הם הילדים הרעים בשכונה. והשכונה היא בכל מקום.
גלריה ג'ולי מ. רחוב בצלאל יפה 10, תל-אביב. שני עד חמישי 12:00-18:00, שישי שבת: 11:00-14:00. הכניסה חינם.