רמת הגולן הר החרמון / צלם: רויטרס
"מבצע קינוח" היה מבצע של צה"ל במהלך מלחמת יום הכיפורים לכיבוש מוצב החרמון. בסיומו הצליחה חטיבת גולני לכבוש מחדש את ההר מידי האויב הסורי הקשה ולהשיבו לידי תושבי מדינת ישראל. אולם מתברר כי עבור ישראלים רבים מדי החרמון עדיין אינו בשליטה ישראלית.
41 שנה אחר-כך הפך הביקור בחרמון, אתר הסקי היחיד בישראל, יעד לביקור רק לאנשים אשר הפרוטה מצויה בכיסם. עבור רבים וטובים אחרים מדובר בחלום תיירותי אשר יתקשו להגשים בעתיד הנראה לעין.
לפני שנה, בחודש נובמבר 2013, זעקו הכותרות בתקשורת כי המדינה תפעל להפחתה דרמטית של כ-30% בתעריפי הכניסה לאתר החרמון ושימוש במתקניו - תמורת הארכת הזיכיון להפעלת האתר.
שר הבינוי והשיכון, אורי אריאל, המכהן גם כיו"ר מועצת מקרקעי ישראל, ציין באותה עת כי המציאות שבה משאבי טבע מנוצלים לטובת גוף כלכלי ללא פיקוח, חייבת להגיע לסיומה. אריאל הוסיף כי אתר החרמון הוא אחד מאתרי הבילוי הפופולריים ביותר, והוא צריך להיות נגיש לכולם, תוך שמירה על מחירים הוגנים ורמת שירות נאותה, ולכן הנחה להפעיל את הסכם הזיכיון בכך שמחירי הכניסה ירדו ב-30%.
הסכם החכירה החדש בין המדינה למושב נווה-אטי"ב מלמד כי סיסמאות לחוד ותיקון עוול היסטורי לחוד. כאן עולה השאלה - האם שר הבינוי והשיכון, אשר אינו מסוגל לעמוד בהתחייבותיו הפומביות להנגיש את אתר החרמון לכלל האוכלוסייה, מסוגל לעמוד בהצהרות אינסופיות המבטיחות חדשות לבקרים הבטחה גדולה פי כמה, בדבר הפחתת מחירי הדיור במדינת ישראל?
על-פי המחירון החדש, כניסת מבוגר לאתר החרמון תעלה 44 שקל, לעומת 49 שקל בשנה שעברה; והכניסה לילד תעלה 38 שקל, לעומת 42 שקל עד כה.
בהסכם המביך אין התייחסות למחירי העלייה לאתר ברכבל, אף שבמרבית המקרים על מנת לחוות שלג באתר, חובה לטפס למפלס העליון. בהסכם נקבע עוד כי אתר החרמון יחל לשלם תמלוגים של 2.5% מכלל ההכנסות שלו למדינה, בכל שנה. בתמורה, יוחכר האתר למושב נווה-אטי"ב ל-49 שנים נוספות.
משפחה ישראלית ממוצעת אשר תצא מדרום הארץ או ממרכזה ברכב המשפחתי שאינו רכב ליסינג לבילוי באתר החרמון, ותרצה גם לעלות ברכבל, תידרש להוציא כ-1,000 שקל. אם יחפצו בני המשפחה ליהנות גם מסקי ואף לאכול משהו, רחמנא ליצלן, במסעדת האתר - תידרש משפחת ישראלי לשבור תוכנית חיסכון, אם יש לה כזו.
יוקר המחיה נמצא בכל תחום מחיינו
בישראל יש אתר סקי אחד ומספר ימי שלג ספורים בשנה. לפיכך, אין ולא תהיה, בהגדרה, תחרות לאתר החרמון. אזרחי המדינה אשר יכולים רק לפנטז על טיסה לחו"ל כדי לחוות מעט שלג, זכאים לחלופה מקומית במחירים שפויים.
במקום שהמדינה תדאג לתמלוגיה, כמו שהיא דואגת לעשות פעם אחר פעם - טוב הייתה עושה אם הייתה מגלגלת את התמלוגים לאזרחיה, ומנגישה לרבים יותר את הגישה לאתר במחירים הוגנים.
הדוחות הכספיים הרב-שנתיים של אתר החרמון אינם נגישים לנו, אולם המדינה הייתה צריכה לחתור לתשואה רב-שנתית נמוכה ומובטחת למפעילים ולמנוע את שוד הארנק של הציבור הישראלי.
אנשים נוטים לחשוב כי יוקר המחיה נובע בעיקרו ממחירי המזון היקרים, אולם מדובר בתפיסה שגויה, שכן יוקר המחיה נמצא בכל תחום מחיינו. הדוגמה הקטנה של הזנחת האינטרס הציבורי באתר החרמון מלמדת על כך.
לכאורה, תגידו, אפשר לחיות חיים מלאים גם בלי לבקר באתר החרמון, אולם מדובר באותן דוגמאות מחי היום-יום אשר יכולות להפוך את החיים במדינה לנעימים מעט יותר. אין סיבה בעולם להפקיע את ההנאות הקטנות מחלקים גדולים בציבור.
אם פקידי המדינה לא מסוגלים לדאוג לרווחת תושביהם - ראוי כי האזרחים יתחילו לדאוג לעצמם, ויחזירו את הבילוי בחרמון חזרה לעם ישראל, ממש כפי שעשו לוחמי חטיבת גולני בקרב על החרמון.
ייתכן כי יש להפעיל את עצת המחץ של הממונה על ההגבלים העסקיים ולהפנות את נשק החרם הצרכני לא לעברם של יצרני המזון, אלא לכיוונו של אתר החרמון - עד אשר יתעשתו ויחזירו את החרמון לכלל הציבור.
■ הכותב הוא הכלכלן הראשי של קבוצת איילון.