משה שוב יוסי שגב / צילום: דודו בכר תמר מצפי
האם עורכי הדין ד"ר יוסי שגב ומשה שוב ייאלצו לוותר על שכר-טרחה של עשרות מיליוני שקלים? בית המשפט המחוזי בתל-אביב ביטל היום (ג'), לפחות זמנית, את קביעת בית משפט השלום בעיר, שפסק כי שגב ושוב, המנהלים המיוחדים במתחם גלילות דרום, יקבלו שכר-טרחה (שכר ניהול) של כ-90 מיליון שקל בגין טיפולם בחלוקת והשבחת המקרקעין במקום.
המחוזי הורה על השבת התיק לבית משפט השלום לצורך דיון עובדתי מעמיק בטענות שהעלו הצדדים וכן בבקשה לקביעת שכר לגופה.
בכך קיבל המחוזי את פניית המדינה, מינהל מקרקעי ישראל והמחזיקים הפרטיים בקרקעות, שטענו כי יש לערוך בירור משפטי מלא בשאלה אם המנהלים - שהביאו להסדר פשרה לחלוקת המקרקעין ב-1989 בין הבעלים הרשומים של החלקה, מינהל מקרקעי ישראל, המדינה והכפר הירוק - המשיכו בתפקידם כטענתם, או שמא מינויים פקע ב-1989. זאת, לאחר שבשנה זו נחתם הסכם פשרה לחלוקת המקרקעין, ונפסק לשגב ושוב שכר-טרחה בגין פעולותיהם.
המחוזי קבע כי על בית משפט השלום לשמוע ראיות באשר לפועלם הנטען של מנהלים, לנוכח הטענה כי מי שקידם את התוכניות במקומם אחרי 1989 היה המינהל, באמצעות חברת יהל, ולא שגב ושוב, כפי שטענו השניים.
השופטים, ד"ר קובי ורדי, ישעיהו שנלר וחגי ברנר, קבעו כי "לאור המחלוקות בין המדינה, המינהל והמחזיקים הפרטיים לבין המנהלים - באשר לעצם מעמדם של שגב ושוב כמנהלים מיוחדים ובאשר לעצם זכאותם לשכר ניהול - יש מקום לאפשר את חקירתם של שגב ושוב בבית המשפט, טרם הכרעה בבקשתם לשכר".
בתגובה לפסק הדין אמר עו"ד יוסי שגב ל"גלובס" כי אין לו כל טענה לשופטי בית המשפט המחוזי בתל-אביב, וכי הוא שמח על כך שעובדות המקרה יתבררו. "אני חושב שעובדות צריכות להתברר, ואם חסרות עובדות, אז זה בסדר שהדיון בנושא יחזור לבית משפט השלום" אמר שגב. "שכר-הטרחה נקבע וייקבע על-ידי בית המשפט, וזה כמובן מקובל עליי. אני לא צד כאן, ואין כאן סכסוך, אלא רק שאלה מה מגיע לנו לקבל על עבודה של לפחות 20 שנה", אמר.
"מאות מיליונים על שליחת מכתבים"
ביוני 2013 קבע שופט השלום בתל-אביב, אהוד שוורץ, כי עורכי הדין שגב ושוב, ששימשו כמנהלים מיוחדים של 630 דונם מצפון לרמת-אביב ג', המהווים חלק ממתחם גלילות דרום, ישלשלו לכיסם עשרות מיליונים שקלים כדמי ניהול.
הקרקע המדוברת היא בבעלות משותפת של מינהל מקרקעי ישראל (74%) ושל כ-300 בעלים פרטיים (26%).
המנהלים המיוחדים, שגב ושוב, מונו לתפקידם ב-1981, כשהקרקע הייתה חקלאית ותפוסה בחלקה על-ידי פולש. שני עורכי הדין קידמו תוכניות מתאר שאושרו וכללו בנייה של של 12 אלף דירות על שטח של 1.2 מיליון מ"ר ו-700 אלף מ"ר למסחר ושירותים.
השופט שוורץ קבע כי שיעור השכר שישלמו הבעלים פרטיים לשני המנהלים יהיה 5% מערך הקרקע, ולמינהל - 3% ממנו. שכר-הטרחה המוערך הוא 4-4.5 מיליון שקל לדונם, ולפי החישוב יקבלו המנהלים כ-58 מיליון שקל מהמדינה וכ-32 מיליון שקל מהמחזיקים הפרטיים.
המדינה (המינהל) טענה בערעור למחוזי כי שגב ושוב כלל לא ייצגו אותה. לדברי המדינה, ההסכם שנחתם עם המינוי של השניים קבע כי שכר המנהלים ייקבע על-ידי בית המשפט, אך גם כי המינהל לא יידרש לשלם להם שכר.
המינהל טען עוד כי השניים לא פעלו לפיתוח והשבחת הקרקע, אלא שהמדינה הייתה אחראית לכך. בין היתר ציינה המדינה כי היא שכרה את חברת יהל הנדסה ושילמה לה עשרות מיליוני שקלים תמורת הכנת התוכניות והשבחת המקרקעין. עוד טענה המדינה כי היא שפעלה לפינוי חברות הגז מפי גלילות והקימה ועדת היגוי וועדות נוספות.
לטענת המדינה, עורכי הדין שגב ושוב לא עשו דבר לקידום פיתוח הקרקע, למעט שליחת מכתבים לקונים, שתוכנם היה זהה במשך השנים, ולפיהם המינהל נדרש להזדרז בפעולותיו. בערעור על פסיקת שכר-הטרחה נטען כי על מכתבי "זירוז" אלה נדרש הציבור לשלם היום מאות מיליוני שקלים.
גם הבעלים הפרטיים הגישו, כאמור, ערעור על פסיקת בית משפט השלום. באמצעות עו"ד גבי מויאל-מאור ממשרד המבורגר-עברון, הם טענו כי בית משפט השלום שגה כאשר פסק למנהלים שכר-טרחה דמיוני, ללא כל אפשרות לחקור אותם בשאלות מהותיות לגבי תפקידם.
לדברי בית המשפט המחוזי בתל-אביב, מעמדם של המנהלים המיוחדים מוטל בספק, במיוחד מעמדם כלפי מינהל מקרקעי ישראל, כאשר נשלחת השאלה אם המנהלים היו מוסמכים לנהל את אדמות המינהל.
כמו כן, בית המשפט המחוזי קבע כי נדרש בירור עובדתי באשר להיקף פעולותיה ועבודתה של חברת יהל, אשר נשכרה על-ידי מינהל מקרקעי ישראל לצורך קידום שינוי היעוד של המקרקעין.
השופטים קבעו כי תוצאות בירור זה משליכות במישרין על שאלת מעמדם של המנהלים כלפי המינהל, וכי יש בפעולותיה ותרומתה של חברת יהל כדי להשפיע על גובה שכר הניהול לו זכאים המנהלים, הן מבעלי מהמקרקעין והן מהמינהל. זאת, במקרה שיתברר כי המנהלים "תפסו טרמפ" על פעולות אלה ולמעשה לא עשו דבר המצדיק קביעת שכר.
עוד קבע המחוזי כי לבעלי הקרקעות ולמינהל לא ניתן יומם בבית המשפט, וכי פסק הדין בבית משפט השלום ניתן ללא שמיעת מכלול הראיות שהיה מונח בפניו. לדבריהם, בית משפט השלום הכריע בשאלת שכר-הטרחה מבלי שכל החומר העובדתי הרלוונטי היה מצוי בפניו.
המחוזי קבע כי יש לאפשר למינהל להציג ראיות באשר לניהול הקרקעות על-ידו לאורך שנים ותרומתו להשבחת המקרקעין, וציין כי היה מקום לאפשר את חקירת המנהלים כפי שביקשו הבעלים הפרטיים של הקרקעות, בפרט נוכח הסכמתם של שגב ושוב לדבר.
שגב ושוב מיוצגים בידי עו"ד אלכס הרטמן; המדינה מיוצגת בידי עוה"ד רינה מיוחס ועדי ברטל.
השאלות שיבחן בית משפט השלום
■ האם המנהלים המיוחדים ראו את עצמם גם כמנהלים לצורך שינוי ייעוד?
■ האם המנהלים עידכנו את הבעלים הפרטיים ואת מינהל מקרקעי ישראל כי הם ממשיכים לפעול בשמם ולטובתם?
■ האם הבעלים הפרטיים של הקרקעות לא היו מודעים לכך שהמנהלים פועלים בשמם?
■ איזו משמעות יש לכך באשר לזכאות המנהלים לשכר על פעילותם, ככל שקיימת כזו?