המובייל של טום פרידמן במוזיאון תל אביב / צילום:אלעד שריג
החייל שטייל במוזיאון בהפסקת צהריים היטה אוזן לשיחתנו ויצא להקיף את מפל האור מכל צדדיו ומפלסיו, עד שירד לקומת המסד ונשכב על אחד ממרבצי הפוף, שהונחו במקום במיוחד לשם כך. זוהי אולי הזווית המועדפת לצפות ביצירה, שמרחפת ומרצדת מעל לראשנו, כמו מובייל מטורף מעל מיטת תינוק.
עבודתו של האמן האמריקאי טום פרידמן "תלוי באוויר" (במקור: Up in the air) מקבלת משמעות כפולה ומכופלת כשהיא מאכלסת את מפל האור הענק של מוזיאון תל-אביב, בגובה 27 מטרים ובכמות אדירה של פריטים שנראים כמו מטר מטאורים מחנות "הכול בדולר". "שם היצירה מעיד על חוסר ביטחון. באנגלית יומיומית זה כמו לומר שאין לי מושג, שאני תלוי באוויר ולא יודע לאן יפלו הדברים", אומר פרידמן בראיון ל"גלובס", ערב חשיפת היצירה לקהל.
"עבדתי עליה בתקופה של המשבר הכלכלי העולמי. גם ברמה האישית, זה היה לאחר שהחלטתי להיפרד מגלריה גגוזיאן הבינלאומית שאתה עבדתי, והרגשתי קצת תלוש". היצירה, המורכבת מכ-850 פריטים וחפצים שונים ומשונים, מגיעה לכאן בהשאלה מאוסף "מגזין 3" בשוודיה - מוזיאון לאמנות עכשווית השוכן במחסן לשעבר בנמל של שטוקהולם.
מנכ"לית מוזיאון תל-אביב והאוצרת הראשית, סוזן לנדאו, איתרה אותה בחיפוש אחר חומר מתאים לסדרת ההצבות המיוחדות במפל האור, החלל הנמצא בלב האגף החדש של המוזיאון, בתכנונו של האדריכל פרסטון סקוט כהן. זוהי העבודה השלישית בסדרה, אחרי מקבץ עבודות הטקסט של דגלאס גורדון הסקוטי ו"לוזיטנה" של ג'ואנה ושקונסלוש הפורטוגלית.
פרידמן הגיע מארה"ב במקביל ליצירה, כדי להציבה, נהנה מהתוצאה, שמקבלת ממד אנכי מרשים. קשה לתפוס את כל הפרטים ולהכיל אותה במבט. העין מבקשת להתמקד ולפענח, ובו זמנית נמשכת לטייל ולהקיף שוב ושוב את הריבוי.
"זהו 'טבע דומם' בן זמננו. ענק אך מפוזר, מרחף באוויר, כאילו אבד לו כוח המשיכה. אילו היו דוחסים כמוסת-זמן של שנות האלפיים לתוך חללית ושולחים אותה לחלל החיצון, ייתכן שכך זה היה נראה: עננה מרחפת של חפצים מפוזרים ומרחפים, שימושיים ולא שימושיים, העולם החומרי והחזותי העוטף אותנו", כותבת האוצרת רותי דירקטור.
מאה שנה אחרי המצאת ה"רדי מייד" של מרסל דושאן, שמהותה הפקעת חפץ מהקשרו היומיומי והצבתו באכסניה אמנותית, פרידמן יוצר בחפצים מן המוכן לצד פסלים בעבודת יד ובצביעה קפדנית, שמתחזים ל"רדי מייד".
כזה הוא למשל בלוק הבנייה המרחף באוויר, רובה צעצוע, כדור טניס, בלון ורוד מקופל לדמות כלבלב (ממש כמו זה השווה מיליונים של ג'ף קונס). אצל פרידמן הם עשויים מספוג דחוס, שפוסל וצוייר, עד לדמיון מושלם למקור. "הקריצה לדושאן מתחדדת כאשר בין מאות הפריטים מתגלה גם אסלת-משתנה קטנה לבנה, העתק מיניאטורי ידני של ה'מזרקה' של דושאן מ-1917", מצביעה דירקטור.
עבודתו של פרידמן מזמינה תהיות בקרב הצופים. היא בפירוש מסוג היצירות שעליהן יהיה מי שיגיד "גם הילד שלי יכול". לנדאו, מודעת לשאלות המתעוררות לנוכח החומרים שמהם עשויה אמנות עכשווית, מעמתת בשמחה את תחושת ה"וואו" של הצופים עם שאלת ה"למה זו אמנות?". מה שנראה כמו מובייל אנתרופוסופי מכפיות, צעצועים מצויים, כלים וענפים, מתגלה במבט מעמיק כאסופה של פרטים היוצרים משמעות. ראשית בריבוי - ההגזמה, הבחירה בפריטים, היחסים ביניהם בחלל, כל אלה יוצרים הזרה ותחושת מסתורין, ואינם מקריים לגמרי, כמו שנראה. יש בהם מלאכת מחשבת ומחשבה מעמיקה, לצד נונסנס מכוון.
"בכל מקום שאני מציב את היצירה אני בוחר ענפים מעץ מקומי. זה יכול להיות מקרי אבל כאן זהו ענף זית - שנושא עימו סימבוליות ידועה", אומר פרידמן. "שם למעלה בפינה השמאלית ניתן לראות דיוקן של ביל קלינטון, קצת למטה ממנו זה דיוקן עצמי שלי, עם אף מדמם". עוד מרחפים מעל הראש אבן מצבה, מאפרה גדושת בדלים ואפר, תבנית אפייה חד פעמית שבתחתיתה תמונת ילדים רעבים באפריקה עומדים בתור לחלוקת מזון.
"בעבודת היומיום שלי אני בדרך כלל עובד על כמה דברים במקביל", מספר פרידמן, "אני נע בין עבודת ציור וצילום לעבודות בתלת ממד, פיסול - גם בממדים גדולים לפסלי חוצות ועבודות ב'רדי מייד'".
כל חומר מצוי מועמד מבחינתו לשמש כחומר גלם לעבודה. "עבדתי למשל עם גליל נייר טואלט שפתחתי וגלגלתי מחדש בצורה הכי 'נאמנה למקור' - ואז נשאלת השאלה אם זה רדי מייד או פיסול בחומר בלתי שגרתי". העבודה הזו אמורה להיות תמונה של "הכול". כדי שיהיה "הכול" יש בה גם סמלים ומילים - כמו המילה אלוהים (God) המוכפלת ומפותלת בסבך אותיות שנראה כענן צבעוני, או מגן דויד. "היה גם צלב קרס אך שומרת מבוגרת במוזיאון ניגשה אליי ורמזה בעדינות שזה לא במקום - והחלטתי שאפשר בלעדיו. זה נראה לי נכון".
הוא עצמו יהודי אמריקאי, מתגורר בעיר קטנה במסצ'וסטס ומוכר כאמן מרתק כבר משנות ה-80. אין שום קשר משפחתי לטום פרידמן הפובליציסט מ"ניו-יורק טיימס", הוא מחייך לשאלתי, "אבל יש לו עבודה שלי. זו מפת ארצות-הברית שמוצגת הפוך, כשהצפון פונה מטה. הרי ההחלטה מה למעלה מה למטה היא החלטה שרירותית, שבפועל נגזרת ממנה היררכייה וסדר עולמי", הוא מעיר, ומאיר משהו מנקודת המבט של האמן, שמעטים מקדישים לה מחשבה - אלא אם הם ילדים, פילוסופים או אמנים.
מוזיאון תל-אביב לאמנות, שדרות שאול המלך 27 תל-אביב