מיכל סקשידלק ולוצ'יה אלמגור / צילום: איל יצהר
איפה יכול סטודנט לשכור חדר בדירה ב-250 שקל לחודש ליד האוניברסיטה? עד השנה, התשובה הייתה - בשום מקום. אבל פיילוט של פרויקט ייחודי, שכולל 400 סטודנטים ו-400 אזרחים ותיקים, מנסה לבדוק אם זה אפשרי.
הפרויקט, שהגו משרד הבינוי, המשרד לאזרחים ותיקים והתאחדות הסטודנטים, נותן מענה למגוון בעיות: יוקר המחיה עבור סטודנטים, שרק מחצית מהם מרשים לעצמם לשכור דירה; הביטחון האישי הירוד של האוכלוסייה הוותיקה, והרצון להישאר בסביבה הקרובה ולא לעבור לדיור מוגן.
התמורה לסטודנט אינה רק בשכר הדירה האפסי, אלא במלגה של 8,000 שקל בשנה. מה שנדרש מהשוכר הוא בסך הכול ארבע שעות שבועיות של בילוי משותף עם המארח, כגון ליווי לסידורים, בילוי ומפגש חברתי - פעילות שגם מאפשרת לו לתרום.
שלושה מ-400 הזוגות בפרויקט, שיצא לדרך בתחילת השנה האקדמית, מספרים על ההיכרות ועל הקליק ביניהם ומדווחים שבינתיים הכול נראה מבטיח.
מיכל סקשידלק (32) ולוצ'יה אלמגור (84), נאות אחווה
"היא קנתה טאבלט הכי חדש וביקשה: 'מיכל, תלמדי אותי'"
לוצ'יה: גרושה 4 בנות 11 נכדים 12 נינים, ניצולת שואה, לשעבר קיבוץ נירים, עבדה כטבחית ורפתנית.
מיכל: סטודנטית במסלול להסבת אקדמאים באחווה להוראת אנגלית, שנה שנייה, קודם הייתה מנהלת יחסי ציבור וקשרי אורחים במלון בים המלח. בעלת תואר ראשון במלונאות ותיירות באוניברסיטת בן גוריון.
איפה גרה לפני כן: בנס ציונה. שילמה שם שכר דירה ב-3,000 שקל.
שכר דירה אצל לוצ'יה: 250 שקל.
איך מצאו זו את זו: מיכל: "היה לי חוזה בנס ציונה עד סוף אוקטובר. כיוון שהלימודים הם ארבע פעמים בשבוע ואני יכולה לעבוד רק פעמיים בשבוע כמורה מחליפה, אין לי כסף לממן דירה. זה בא לי מהשמים. לא תיארתי לעצמי שהבית יהיה ממש קרוב, מעבר לכביש. אני מאוד מחוברת למבוגרים, ואמרתי: 'ואו, זה כל מה שבנאדם צריך'. כשאמרו לי שיש גם מלגה, ממש הופתעתי. זה רווח לשני הצדדים".
לוצ'יה: "המשפחה שלי חיה בירושלים. יש לי עובדת שמסדרת את הבית שאותה אני מקבלת מביטוח לאומי, אבל בלילות אני לבד וקרה לי לא פעם שנפלתי, ופה זה כפר ואף אחד לא יכול לשמוע אותי. הציעו לי את זה וחשבתי שזה יכול להיות מאוד נחמד, גם לי וגם לה".
חששות: למיכל לא היו חששות. לוצ'יה: "לא הייתי משכירה לכל אחד. אמרתי למיכל רק דבר אחד: לא להביא גברים כי אני קצת פוחדת. אני בת 84 ולא צריך הרבה בשביל להיפגע. אני די מרוצה מזה".
בילויים משותפים: מיכל: "עוד לא הגענו לשלב החברתי, אבל מאחר שלפני שנתיים, סבתא שלי האהובה מאוד נפטרה ויש לי עוד סבתא בדמנציה מתקדמת, וגם התנדבתי עם ניצולי שואה - אני יודעת שאנשים בגיל הזה הולכים לאיבוד עם הניירת והביורוקרטיה. אז סיכמתי עם הבנות שלה שאעזור לה עם כל המכתבים. "חוץ מזה שיש לה סיפורים מעניינים שאני חושבת שאפילו לא סיפרה לילדים שלה, כי לפעמים יותר קל לאדם זר. אני גם עוזרת לה עם האינטרנט. היא נורא רוצה ללמוד, קנתה טאבלט הכי חדש וביקשה: 'מיכל, תלמדי אותי'".
לוצ'יה: "יש המון דברים שאני משלמת יותר ממה שאני צריכה לשלם כי אני לא יודעת. היא עושה את זה בשבילי. אני נורא רוצה להתעסק עם המחשב ואני לא כל-כך יודעת ולא תופסת - ולה - יש סבלנות. אני מקווה שזה יילך יפה".
תומר שטוקלמן (27), ושמחה רוט ("כנראה 87, לא בדיוק יודעת")
"אנחנו רואים כדורגל ביחד, ויש לה המון סיפורים מעניינים"
שמחה: אלמנה 18 שנה 3 בנות 7 נכדים 4 נינים, עקרת בית.
תומר: סטודנט לסיעוד באוניברסיטת בן גוריון, שנה שנייה, במקור מעין יהב.
איפה גר לפני כן: בדירת סטודנטים עם שני שותפים, שילם 1,100 שקל לפני חשבונות.
שכר דירה אצל שמחה: 400 שקל.
איך מצאו זה את זו: שמחה: "בשנה שעברה גרה אצלי סטודנטית ולא הסתדרתי איתה. היו לה דרישות שיש לבחורות, לא לבחורים. "למשל, היא רצתה לפעמים שאבא שלה יישן פה. אחת הבנות שלי עובדת במשרד החינוך ובסוכנות, והיא סידרה לי את זה. רציתי את זה בשביל לישון בשקט, שיהיה לי ביטחון. חיפשתי גבר שיכול לישון פה בלילה ולשמור. הכסף לא חשוב. הוא נראה לי בחור טוב, בחור שקט". תומר: "היא הייתה האישה היחידה שחיפשה גבר, הלכתי לדבר איתה ועם הבנות שלה והן רצו שאכנס".
חששות: שני הצדדים לא חששו. שמחה: "הוא נראה לי בחור טוב. הוא יותר צעיר מהנכדים שלי. אז יש לי עוד נכד אחד".
בילויים משותפים: תומר: "אנחנו מדברים המון, הרבה יותר מארבע שעות בשבוע. הבנות שלה מזמינות אותי לארוחות משותפות בשבת. אנחנו רואים כדורגל ביחד (שמחה אוהדת הפועל באר שבע ד.ב.ג), יש לה המון סיפורים מעניינים. היא הכירה ראשי ערים בבאר שבע, שרחובות בעיר קרויים על שמם".
חידן חיימוב (23), ועפרה מנור (76), רחובות
"כבר הכרתי את ההורים שלה, זה נחמד לה ונחמד לי"
עפרה: אלמנה 15 שנה 3 ילדים 5 נכדים, אחות מוסמכת, פנסיונרית של בית החולים קפלן.
חידן: סטודנטית לביוכימיה ומדעי המזון בפקולטה לחקלאות של האוניברסיטה העברית, שנה שנייה.
איפה גרה לפני כן: בחולון, ונסעה לרחובות מדי יום.
שכר דירה אצל עפרה: 300 שקל.
איך מצאו זו את זו: חידן: "זה היה ממש בפוקס, ראיתי במקרה בטלוויזיה אייטם על הפרויקט, חקרתי קצת באינטרנט ונרשמתי. עברתי ראיון של הרכזת האזורית ונפגשתי עם שלוש נשים, והייתה התאמה עם עופרה".
עופרה: "קראתי מודעה בעיתון וצלצלתי למשרד לאזרחים ותיקים. הרעיון הזה נמצא בראש שלי כבר זמן מה. רציתי לתלות פתק בפקולטה ולחפש סטודנטית כי בגילי קצת קשה - הילדים גרים בתל-אביב, ורציתי שיהיה מישהו בבית. חיפשתי בחורה שלא תפריע לי, ואני גמישה ולא רגישה לקולות ולכל מיני דברים. היא הייתה הראשונה שהגיעה, והיא מאוד מצאה חן בעיניי. אפילו הספקתי להכיר את ההורים שלה".
חששות: חידן: "בטח שחששתי. אם לא הייתי פוגשת מישהי כמו עפרה לא הייתי נכנסת לזה. היה לי גם אז חבר ורציתי לבדוק אם מתאים שהוא יבוא או שיבואו חברים ללמוד מאוחר ודיברנו על כל הדברים לפני כן".
עפרה: "לא חששתי, אני מהדור הישן, סומכת על אנשים. אנחנו לא מפריעות אחת לשנייה. היא הרבה פעמים חוזרת מאוחר, אני קמה יותר מוקדם וזה לגמרי לא מפריע. זה נחמד לה ונחמד לי".
בילויים משותפים: בינתיים הספיקו לצאת לקפה, לעשות קניות ולהכין ארוחת ערב יחד. מידן עזרה לעופרה להחליף בגדי חורף קיץ".