בורסה / צילום: שאטרסטוק
בית ההשקעות הגדול במדינה יצא לאחרונה בקמפיין אגרסיבי המקדם את "החיסכון המנוהל", אפיק חיסכון שמציע ללקוחות שירות אטרקטיבי בתנאי רגולציה מינימליים. למעשה, בית ההשקעות מציע לחוסכים לקבל מחברת ביטוח, עמה הוא מתקשר לצורך זה, שירות ניהול תיקי השקעות לסכומים קטנים יחסית בתנאים מועדפים.
לא מדובר בזרימת כספים מקרית כלל וכלל - אפיק החיסכון המנוהל, שמציעות חברות הביטוח באמצעות בתי ההשקעות, מהווה למעשה מסלול עוקף לרגולציה הכבדה, שמשיתה הרשות לניירות ערך על בתי ההשקעות. לא פלא, שבדרך זו מוצאים לאחרונה מיליארדי שקלים את דרכם אל חברות הביטוח.
התופעה החדשה יחסית הזו של הסטת כספי החוסכים דרך שוק ההון לעולם הביטוח, נובעת מכך שלאחר שהתחרות על תשומת ליבם של העשירונים העליונים בשוק המקומי מיצתה את עצמה, פתאום כולם הבינו שהכסף הגדול נמצא אצל משקי הבית הקטנים ושהעם מחפש בנרות אלטרנטיבות לפיקדונות הבנקאיים, שהפסיקו לייצר תשואות מעניינות. אולם כשעלויות הגיוס של לקוח קטן בהתאם לדרישות הרגולציה של רשות ני"ע הן גבוהות מאוד - אז ממציאים מוצר חדש עוקף רשות, זול לגיוס ומאוד מכניס לסוכנים ולחברות הביטוח.
החיסכון המנוהל הוא למעשה פוליסת חיסכון, שמהווה בפועל תיק השקעות לכל דבר, אך הכסות שלו היא של מוצר פנסיוני, הדורש רישיון פנסיוני ולא רישיון יעוץ השקעות. את המוצר הזה המציאו חברות הביטוח, כשהבינו שיש בידם היכולת לייצר מוצר פנסיוני לכל דבר במעטה של תיק השקעות, וכך בעצם לדלג על הפיקוח של רשות ני"ע. מנגד, בתי ההשקעות שעד כה דחו על הסף את משקי הבית הקטנים בתחום ניהול התיקים (רוב בתי ההשקעות לא מנהלים תיקים בהיקף קטן מחצי מיליון שקל), מצאו כעת נתיב שמאפשר להם לשווק את המוצר הפיננסי המשותף להם ולחברות הביטוח לאותם לקוחות שמחפשים לנהל את כספם בצורה מקצועית יותר בעולם חסר ריבית.
איך שלא נסתכל על זה - בתי ההשקעות אימצו את המודל הצ'יליאני שסלינגר רוצה להכניס לשוק הפנסיוני והכניסו אותו לעולם ניהול ההשקעות. לפי מודל זה, הגופים המוסדיים יידרשו לבנות חמישה מסלולי השקעה אליהם ינותבו כספי העמיתים בהתאם לגיל החוסך - ככל שמדובר בחוסך צעיר יעלה רכיב הסיכון בתיק (קרי, יותר השקעות במניות ובאגרות חוב קונצרניות), וככל שהחוסך יתקרב לגיל הפרישה כך יעלה הרכיב הסולידי בתיק השקעה באגרות חוב מיועדות. המודל הזה הוא מעולה כמוצר פנסיוני כשמדובר בטווחים של 20 שנה ומעלה. אך כאשר ממירים אותו לתיק השקעות לטווחים קצרים של 1-5 שנים זה לא בהכרח הפורמט הנכון.
על פי דרישות הרשות לניירות ערך מנהל תיקים בבית ההשקעות נדרש לעדכן באופן מלא את הצרכים המוגדרים של כל לקוח ולקוח ולמלא פרטים לגבי שורה של קריטריונים שבעקבותיהם תיקבע מדיניות ההשקעה בתיק. כמו כן הלקוח שתיקו מתנהל בבית ההשקעות יודע בדיוק מהם ני"ע בהם הוא מחזיק בתיקו ומהן התשואות שהשיג המנהל בעבורו כי הוא רואה זאת דרך חשבון הבנק שלו, מה גם שיש לו יכולת להיות מעורב באופן מלא בניהול ובקבלת ההחלטות. בפוליסת החיסכון האסטרטגיה מתבססת על לקוח "רדום" , כזה שמרגע שפתח את התיק המגע עמו מינמלי, אין לו כל מעורבות בתמהיל ההשקעות בתיק שלו, בדומה למשל לביטוח מנהלים.
לעומת זאת, במקרה של חיסכון מנוהל המציאות כיום היא כזו שלקוח שפותח חשבון צריך לדעת שאין גורם מקצועי שעמו הוא יכול להתייעץ ולדבר באופן שוטף במהלך תקופת החיסכון. פתיחת חיסכון מנוהל היא קלה ונדרשת רק חתימה פשוטה של הלקוח והנה הכסף מגוייס. במסלול זה אין תהליך מקיף של איפיון צרכים כפי שקיים בעולם ניהול/ייעוץ ההשקעות, כך שיתאימו באמת את צרכי הלקוח. בנוסף, בחיסכון המנוהל לא נדרש תיעוד ברמת השקיפות הנדרשת על ידי הרשות לני"ע ממנהלי התיקים, לדוגמא - הלקוח לא מקבל פירוט מלא של הניירות המוחזקים בתיקו, אלא רק דיווח על השווי הכולל של התיק שלו, המנוהל כחלק מפול גדול של כספים של לקוחות נוספים, שבחרו לפנות לאפיק החיסכון המנוהל שהוא בעצם פוליסת חיסכון בחברת הביטוח.
אין ספק בפוליסות החיסכון טמונות לא מעט הטבות שהן אטרקטיביות כיום בעיני החוסך הישראלי, כמו פטור ממס במעבר בין מסלולי ההשקעה השונים וסף כניסה נמוך מאוד, למעשה כל סכום חיסכון שאותו יבחר הלקוח. עם זאת, לא ניתן להתעלם מדמי הניהול גבוהים (בין 1%-2% דמי ניהול לשנה) הנגבים מן הלקוחות על מינימום המאמץ שהן משקיעות בניהול התיקים במקרה זה.
פוליסות החיסכון נולדו מצורך אמיתי לא רק בקרב בתי ההשקעות וחברות הביטוח להגדיל רווחים ממשקי הבית אלא גם מצורך של אלפי חוסכים קטנים בישראל. ולמרות זאת , אי אפשר להסתכל על מוצר זה כעל מוצר פיננסי שעוטף, מגן ותואם את הצרכים של המשקיע באופן שקוף ומלא בדומה לרמה הנהוגה בתחום ניהול התיקים - וכאן על הרגולטור לתת את דעתו. אין סיבה אמיתית לכך שלקוחות תיקי ההשקעות לא יהנו מאותן הטבות שמהם נהנים לקוחות של פוליסת החיסכון. בנוסף, הרגולטור צריך לייצר כללי רגולציה חדשים בכל הנוגע לגיוס הכסף בפוליסות החיסכון הן באפיון הצרכים, תהליך גיוס הלקוחות וכמו כן חובת הדיווח ללקוחות. בדרך זו יאפשר הרגולטור לחברות בשוק ההון להתחרות על תשומת ליבם של משקי הבית בעזרת מוצרים באיכות גבוהה יותר.