שלט של בית"ר ירושלים נגד גזענות / צלם: רויטרס
בהתחלה היה זה ראש עיריית אשקלון, שיצר מהומה כאשר הודיע שפועלים ערבים יפסיקו לעבוד בסביבת גני הילדים. בימים האחרונים זהו הזמר עמיר בניון שמככב בתקשורת עם השיר החדש שלו נגד ערבים. וכעת ישנה עליית מדרגה: הצתה בביה"ס המעורב בירושלים. הנושא הזה, לצערנו, אינו חדש. כבר זמן רב שאנחנו חיים במציאות שבה אמירות שנאה וטינה כנגד האחר הפכו לשגורות בשיח הציבורי. עם זאת, אין ספק, שמאז מלחמת "צוק איתן" אנחנו חווים הסלמה בנושא ומוצאים עצמנו חיים תחת גל הסתה וגזענות פרוע שהולך וצובר תאוצה.
במציאות הזאת גדלים כיום אלפי ילדים ובני נוער בישראל, ואין ספק שהם מושפעים מהאווירה רוויית השנאה, האלימות והגזענות שמציפה אותנו. הם עדים לאמירות ולביטויים גזעניים שמגיעים אליהם מכל עבר: הם צופים בתכניות הטלוויזיה ורואים את העדויות הקשות למעשים האלימים, ברדיו הם שומעים בדיחות גזעניות של בדרן זה או אחר, או נחשפים לאלימות כשהם שומעים מרואיינים שצורחים זה על זה, ובאינטרנט וברשתות החברתיות נכתבות בקלות מפחידה מילים, שפעם לא הינו מעיזים להעלות על דל שפתינו. המצב הזה טומן בחובו מתכון לאסון.
במשרד החינוך מנסים לפעול כנגד הבעיה, ובקיץ האחרון הודיעו על תכנית חדשה המיועדת למאבק בגזענות. גם במשרד המשפטים מנסים כיום להתמודד עם התופעה בדרכים שונות, כגון: העלאת קמפיין לעידוד המודעות בנושא, פתיחת קו טלפוני, ושיתוף פעולה עם משרד החינוך (הרצאות לתלמידים, סדנאות), אך ייקח זמן עד שאלו יתפסו תאוצה, ישפיעו על בני הנוער ויקטינו את התופעה (שלא לדבר על למגר אותה לחלוטין). לעומת זאת, האינטרנט והרשתות החברתיות נעות בקצב מהיר מאד. שם צצים כפטריות אחר הגשם טוקבקים נוטפי ארס ושנאה, נפתחות בזו אחר זו קבוצות שמדגישות שנאה, נותנות לגיטימציה לשימוש בביטויי שנאה רבים, וחושפות את המשתתפים בהם לתמונות קשות הכוללות גם כיתוב גזעני.
כולנו יודעים שבני הנוער נמצאים בגיל ההתבגרות שבו הכל הופך לקיצוני יותר. גיל המאופיין בראיה חד צדדית, פחות רחבה ומאוזנת וברגשות סוערים. בני הנוער, מעצם היותם בגיל שכזה נוחים להשפעה, ובעיקר כאשר מדובר בהשפעה קיצונית.
ובמצב הקיים כיום ניתן לומר כי חלקם עדיין לא מבינים מדוע הגזענות שלילית כל כך, ורובם הגדול כלל אינו מבין שכאשר הוא מסמן לייק בקבוצה שמסיתה כנגד האחר- הוא משפיע. בקצב הזה, אם לא נבין את חומרת המצב שבו אנו נמצאים, מהר מאד המגמה הזו של גזענות, אלימות והסתה תלך ותתפוס תאוצה. בשלב הראשון היא תהיה בפייסבוק ותבוא לידי ביטוי בתופעה המכונה "בריונות ברשת", הכוללת פתיחת קבוצות הסתה כנגד זה או כנגד אחר - וזה בדיוק מה שקורה כיום. בשלב השני, האלימות הזאת תתפרץ גם לרחובות במעשים אלימים, מעשי בריונות והסתה.
במצב הנוכחי אין ספק כי בתכנית הלאומית, הקיימת כיום בנושא הסתה וגזענות, דרושה התערבות ופעילות מאסיבית יותר של הורים בנושא. מערכת החינוך צריכה להבין שההורים הם כוח עזר משמעותי, ויש בהם רבים שרוצים להיות מעורבים בנושאים שונים וחשובים, וכדאי למנף רצון זה כל עוד הוא קיים. תכנית כזאת אמורה לשלב גם את ההורים כך שגם הם ישמעו הרצאות בנושא הגזענות, ובנושא פיקוח הורי ברשת, וילמדו כיצד אפשר להגן על ילדינו (ככל שניתן כמובן).
עד שזה יקרה, כדאי שאנחנו ההורים נתעורר ונלחם על הערכים שאנחנו מאמינים בהם. כדאי שנבין שמתנהלת פה מלחמה של ממש - מלחמה מול הגזענות - וכדאי שנפעל כבר עכשיו מבלי לחכות. כדאי שנדבר עם ילדינו על גזענות ונסביר להם מהי גזענות תוך מתן דוגמאות אקטואליות, ואלו לצערנו קיימות היום בשפע. כדאי שנסביר לילדים שלנו מה ההשלכות לכך שהם מסמנים לייק לבדיחות גזעניות או מצטרפים לקבוצה ששונאת מגזר זה או אחר.
זהו המקום גם לדבר עימם על הנושא של "בריונות ברשת", ותתפלאו כמה סיפורים יומיומיים אתם יכולים לשמוע מהם בנושא. כאלו שבכלל לא דמיינתם שהם מכירים. מעבר לכך, ואולי הדבר הכי חשוב, כדאי שניתן לילדינו דוגמה אישית. כי ברגע שבו אנחנו בעצמנו מסננים מדי פעם משפטים גזעניים או מצטרפים לקבוצה ששונאת מישהו או משהו, כל מה שנסביר לילד לאחר מכן כבר לא ישנה. זה מה שהוא רואה ושומע - וזה מה שהוא יספוג ויפנים.
האם זה באמת מה שאנחנו רוצים שהילדים שלנו יפנימו? האם כל הדיבורים על מדינה דמוקרטית, שבת אחים גם יחד, סולידריות, ומשפטים מרכזיים ביהדות כמו "ואהבת לרעך כמוך", היו לשווא? האם אנחנו באמת רוצים לפתח את הכיוון של אלימות, שנאת האחר וראייה צרה, קיצונית ובדלנית? הגיע הזמן שניקח אחריות אישית, ונלמד גם את ילדינו לקחת אחריות.
נירית צוק עורכת ומנכ"לית 'עשר פלוס' - פורטל המיועד להורים למתבגרים