מה אוהבים לוחמי הג'יהאד לנשנש בהפסקות הלחימה שלהם? פרינגלס הוא מותג פופולרי בחזית. מותג מבוקש נוסף הוא רד בול.
אלפי הלוחמים הזרים שנוהרים לשורות דאע"ש בסוריה רוצים אולי לייסד מדינה מוסלמית סגפנית שחוזרת לימי גדולת העבר, אך הם לא איבדו את תיאבונם לחטיפים ולגאדג'טים המערביים שהם אמורים לתעב.
התושבים המקומיים לא רק חיים בפחד מתמיד מאותם לוחמים, שמשתמשים בעריפות ראשים ובהוצאות המוניות להורג כדי להשליט את רצונם, אלא גם מנסים לשרוד את המשבר הכלכלי שנגרם על ידי שלוש שנות מלחמת אזרחים בסוריה. רבים מהם חושבים שהאסטרטגיה הטובה ביותר היא לקלוע לטעמם של אותם לוחמים שהם מתעבים.
חטיפים פריכים, חטיפי שוקולד, משקאות אנרגיה ובירה ללא אלכוהול הם הפינוקים של אותם לוחמים זרים שהצטרפו לשורות דאע"ש, שמחזיק בשטח גדול מסוריה ועיראק. הארגון הזה טוען להקמת חליפות שמחקה את ימיו של מוחמד נביא האיסלאם.
הצווים הדתיים של דאע"ש ותיאבונם של לוחמיו הזרים שינו את פי הכלכלה המקומית באזורים שכבושים על ידי הארגון. חנויות האלכוהול סגורות, ואילו דוכני מזון מהיר וחנויות ביגוד, בייחוד ביגוד בסגנון צבאי, וחנויות טלפונים ניידים, רושמים רווחים צנועים.
"הכלכלה בשטחי דאע"ש מונעת כעת על ידי הלוחמים הזרים. כל השאר שואף לאפס", אומר סאלח, מוכר בגדים מהעיר ראקה במרכז סוריה.
בעלי חנויות רבים באזורי הכפרים במזרח סוריה מעולם לא שמעו על רד בול ומשקאות אנרגיה לפני בואם של לוחמי דאע"ש. רוכלים בעיר דיר אזור במזרח המדינה מעולם לא חלמו על מכירת סניקרס או באונטי - חטיפי השוקולד החביבים על הלוחמים מאירופה ומהמפרץ הפרסי.
"החטיפים הללו היו לא ידועים, או יקרים מדי, אבל כשהלוחמים ביקשו אותם, לא שאלתי שאלות. רצתי לספק שלי והשארתי לו הזמנה", אומר נאסים, בעל חנות שמשתמש בשם בדוי מטעמי ביטחון. "פרינגלס וסניקרס? החבר'ה האלו מדאע"ש קונים אותם בחבילות כדי להתחלק עם החברים שלהם בחזית".
בראקה, רוכל שהזדהה כקאסים אומר שפחית רד בול נמכרת בכ-250 לירות סוריות או 1.5 דולר. בדיר אזור, פחית גבוהה של פרינגלס עולה בערך 5.50 דולר. רוב הסורים המקומיים באזורים הללו חיים כעת על 3 דולר ליום.
אנשי עסקים מקומיים קונים את החטיפים המלוחים והבירה ללא אלכוהול מאזורים שמצויים בשליטת משטר אסד, ומוסיפים 10% למחיר די לכסות את עלויות השוחד שלהם במחסומי המעבר של חיילי המשטר. משקאות האנרגיה וחטיפי השוקולד נקנים מעבר לגבול, בטורקיה.
שכרם הבסיסי של לוחמי דאע"ש הוא לפחות 215 דולר בחודש - יותר מפי שניים ממה שתושב ממוצע מקומי יכול לקוות להרוויח. מעבר לכך מרוויחים הלוחמים חלק משלל המלחמה, קצבת מזון של 3 דולר ביום ובונוסים תכופים.
"הם אף פעם לא בודקים מחירים. כסף זו לא בעיה מבחינתם", אומר סאלח. במזרח סוריה, היכן שהתושבים משתמשים בטלפונים ישנים של נוקיה, החנויות מצטיידות בדגמי סמראטפונים עדכניים. בדיר אזור, שמצויה במצור של כוחות הממשלה ומופגזת כמעט ללא הפוגה, סוחרים מקומיים משתמשים במעבר היחיד של הנחל כדי להביא מכשירי גלקסי ואייפון. "החבר'ה מדאע"ש, בייחוד מהמפרץ הפרסי, פשוט מתים על ניידים", אומר בעל חנות. "הם תמיד מחליפים לדגם הכי עדכני".