1. בעוד פחות מחודש ייהנו משקיעי הדירות מזריקת מרץ משמעותית להמשך מסע רכישת הדירות בשוק הישראלי. המשקיעים, אלה שכביכול המדינה מתעמרת בהם ללא הרף בשנים האחרונות, יגלו שמס הרכישה ירד באופן משמעותית וחסך להם עשרות אלפי שקלים. ולא שחלילה מדובר במהלך מתוכנן מראש. מאחר שחוק ההסדרים לא יאושר עד סוף דצמבר, מס הרכישה של דירה נוספת יחזור למדרגות הנמוכות בשנה הבאה. מס של 3.5% - במקום 5% היום - עד לסכום של 1.09 מיליון שקל. מס של 5% - במקום 6% או 7% היום - עד לסכום של 4.6 מיליון שקל. בכסף, מדובר בחיסכון של עשרות אלפי שקלים. מי שקונה, למשל, דירה להשקעה ב-2 מיליון שקל, ישלם מינואר 83 אלף שקל כמס רכישה, לעומת 109 אלף שקל היום. שווה. רוצו לקנות דירות.
בקליפת אגוז, הנה לנו סיפורו של שוק הנדל"ן (ושל המדינה כולה). שרי הממשלה מברברים בלי הרף על דאגה למחוסרי הדיור, רוקמים תוכניות גרנדיוזיות שמרחפות הרחק מעלינו, אבל על הקרקע המשקיעים הם אלה שחוגגים. הריבית עדיין בשפל, התחלות הבנייה מדשדשות, ועכשיו אפילו המס שהם ישלמו יורד.
אז תמשיכו לחלום שבממשלה הבאה הכול יהיה אחרת. בינתיים, תסמכו על הביקושים המחודשים - של מחוסרי דירות מיואשים היורדים באמוק מהגדר ושל משקיעים שמבינים היטב לאן הרוח נושבת, שיתדלקו מחדש את שוק הנדל"ן.
2. מעולם לא עשו רבים כל-כך מעט כל-כך. בשנה האחרונה ירו השרים המוכשרים לכל כיוון את פתרונותיהם להצלת שוק הנדל"ן: מע"מ אפס, מחיר מטרה, 150 אלף דירות להשכרה, 90% מימון לרוכשי דירה ראשונה, רשות להתחדשות עירונית, חוק שכירות הוגנת ועוד שלל הצעות שתפסו כותרות, השלו כמה מאות אלפי ישראלים, וחוזרים כעת ללא הרבה כבוד למגירה.
בצניעות ניתן לומר שאת רובן המוחלט של התוכניות הללו הגדרנו קשקוש פופוליסטי, בדרך כלל כזה שגם עלול לגרום יותר נזק מתועלת, כבר מהיום הראשון שהן פרצו לחיינו. אבל עבדו עלינו. הכול נגמר. עוד מעט יגיעו שרים חדשים, עם חזון חדש, והכול יתחיל מההתחלה.
בממשלה הקודמת היה זה שר השיכון אריאל אטיאס שתפר לפרטי פרטים את מודל "מחיר למשתכן", גרסה די דומה למחיר מטרה של השר אורי אריאל (הקבלנים מתחרים על מחיר דירה סופי הזול ביותר במודל של אטיאס, לעומת קבלנים שמתחרים על מחיר דירה סופי, מוזל וקבוע מראש במודל של אריאל). אבל אז בא שר חדש, עם סיסמה חדשה, קמפיין חדש וקרדיט חדש, ומחיר למשתכן נעלם כלא היה.
מה עם מחיר מטרה? עם כל הכבוד, אורי אריאל חושב ביממה האחרונה בעיקר על מחירו ועל מטרותיו בתוך מפלגת הבית היהודי, לקראת הכנסת הבאה (נפתלי בנט לא עושה לו חיים קלים). הרי מראש התנו שם את שיווקי המכרזים במחיר מטרה ביציאתו לדרך של מע"מ אפס. אחד ללפיד - אחד לאריאל. אחד ליו"ר קבינט הדיור - אחד לשר הבינוי. אז מה אם כבר השיקו קמפיין שעלה לנו כמעט 2 מיליון שקל? אז מה אם בזבזו מאות שעות של דיונים (והערכות שווי שמאיות) על המתחמים המועדפים ועל פגישות עם יזמי נדל"ן?
ובקרית אריה בפתח תקווה יושב כרגע עוזי לוי כמעט לבדו במשרדים החדשים של "דירה להשכיר", החזון של לפיד להקמת 150 אלף דירות להשכרה, שהוא נבחר לנהל ממש לאחרונה. התקציבים הגדולים, לפחות 400 מיליון שקל, עדיין בצנרת. השלטים בכניסה, למרבה המזל, עדיין עשויים קרטון. אפילו מחשב נייח עוד אין שם. לא נתפלא אם לוי הרים היום טלפון לסגי איתן, עד לא מזמן הבוסית שלו בחברת נכסים ובניין, וביקש למהר ולחזור. החזון התאדה. לחברה הממשלתית החדשה, שמראש נולדה בחטא במשרד האוצר (כאילו אין שר ייעודי שאמור לטפל בתחום הדיור), אין שום אופק לשנה החדשה. מי יודע מה יהיה פתרון הקסם החדש של השר שיגיע באביב הבא.
3. אף אחד לא מתווכח על כך שבנימין נתניהו הוא איש חכם. כבר לפני הבחירות הקודמות הוא הבין שאין שום סיכוי להציל את שוק הדיור בישראל ללא הותרת מלוא הסמכויות בידיו. במקום זאת, אחרי ששוב קיבלנו רסיסי מפלגות, הוקם באפריל אשתקד קבינט דיור שכלל 9 שרים מארבע מפלגות שונות. שולחן אחד, שכולם בועטים זה בזה מתחתיו. שר שיכון ממפלגה אחת, יו"ר קבינט דיור ממפלגה שנייה, ויאללה בלגן.
צחוק הגורל הוא שערב הבחירות ההן, נתניהו ידע מי יכול להציל אותו. יממה לפני הבחירות, כינס נתניהו מסיבת עיתונאים עם השר לשעבר משה כחלון, תוך הבטחה למנות אותו ליו"ר רשות מקרקעי ישראל, שתיכנס למשרד רה"מ עצמו מיד לאחר הבחירות (אגב, למי ששכח: השופט אליקים רובינשטיין, יו"ר ועדת הבחירות, אסר על שידור מסיבת העיתונאים, לבקשת לפיד).
"משה כחלון הוא האיש הנכון בזמן הנכון להובלת הוזלת מחירי הדיור", אמר אז נתניהו. ועכשיו נראה אותו משכנע את הבוחרים לכנסת הבאה שכל זה בתנאי שיש מפלגה אחת חזקה, שמקבלת את המושכות לידיה כדי להוציא את העגלה מהבוץ העמוק שאליו היא שקעה.