ארני גרף / צילום: טל שניידר
"אני נולדתי וגדלתי בקנזס, באזור עם אוכלוסייה של לבנים, הרבה רפובליקנים, עם חינוך נוצרי שמרני. לא חשבתי בילדותי על יהודים, לא הכרתי אותם. וכשהתחלתי לעבוד בארגון Industrial Area Foundation התפיסה שלי כלפי היהודים הייתה שזו תהיה משימתי - להציל אותם, לעזור להם. כיום, אחרי הרבה שנים, אני מבין שאין צורך שאני אציל אותם, אלא שאני צריך ללמוד וללמד אחרים, לעבוד זה עם זה. זה צריך להיות גם היחס בין קהילות".
ארני גרף, מי שנחשב לגורו ההתארגנות הקהילתית של נשיא ארה"ב ברק אובמה והקדיש את כל חייו למאבקים עירוניים של עמותות מקומיות בכל רחבי ארה"ב, ביקר לאחרונה בישראל, לצורך פיתוח יעדים לארגון הישראלי "שחרית".
בראיון ל"גלובס" הוא מספר על שחיתויות הנדל"ן בארה"ב, על טייקונים ששולטים בתקשורת המקומית, על קשרי הון-שלטון ועל האופן שבו הארגון שבו עבד עשרות שנים, מסייע לאנשים הפשוטים בכל מקום להתמודד עם המגזר הציבורי והמגזר העסקי ולהשפיע על תהליכי קבלת ההחלטות.
"הסיפור של טייקוני הנדל"ן בבולטימור מדהים. יום אחד גילינו שראשת העיר, שילה דיקסון החליטה להעניק סבסוד באמצעות כספי מסים לקבלנים העשירים שבנו בנייני יוקרה, עם דירות ענק באזור הכי לוהט של בולטימור, ה-Harbor, המרינה המפורסמת והיפה של בירת מרילנד.
"התברר לעמותה המקומית, ארגון בשם Build שאנחנו טיפחנו ובנינו, שבתקציב העירוני לא השאירו סכום לדיור הציבורי, וזאת בניגוד להבטחת בחירות מפורשת. זה התגלה באמצעות למידה ועיון בתקציב העירוני - עניין מורכב מאוד עבור מי שאינו בקי בספרים".
- אנשי העמותה התחילו לקרוא את ספר התקציב העירוני כדי לגלות ניתוב כספים למיזמי נדל"ן?
"זה היה מאוד מסובך עבור אנשי העמותה שלנו שם, ולכן חיפשנו מומחי תקציב, פשוט הזמנו כמה רואי חשבון פנסיונרים שיש להם רצון טוב וזמן, והם התיישבו ולימדו את אנשי העמותה שלנו בבולטימור איך לחטט בספר התקציב. זה לקח כחצי שנה ועם הממצאים התייצבנו בלשכת ראשת העיר, התעמתנו איתה על זה, והכרחנו אותה להחזיר את ה-50 מיליון דולרים לתוך התקציב. וזה קרה, הכסף חזר".
"הפסדתי כמו שניצחתי"
גרף, שחצה כבר את גיל 70, ממשיך להתרוצץ בעולם, בין אם באמצעות ארגון Industrial Area Foundation שבו עבד במשך עשרות שנים ובין אם באופן עצמאי כיועץ לעמותות מקומיות ובשנים האחרונות גם למפלגות פוליטיות (הלייבור בבריטניה). הוא יודע להסביר כיצד למסד רשתות של פעילות עירונית מקומית, כיצד להפעיל לחצים על פוליטיקאים, כיצד למצוא את הנקודה שבה אנשי עסקים מנצלים את קשריהם עם השלטון ומדלגים יחדיו מעל לראשם של האזרחים כדי להשיא לעצמם רווחים (או לשלטון הכנסות נוספות ממסים).
"הדוגמא של בולטימור היא מקרה מובהק של הצלחה מקומית עם העמותה המקומית, אבל אני חייב לומר שאחרי עשרות שנים בתחום, הפסדתי לפחות באותו מספר של מאבקים שבהם ניצחתי. זה תמיד קשה, זה תמיד מורכב. זה מחייב מעורבות אזרחית מקומית, אין אף פעם מנהיג קהילתי אחד שמתבלט מעל כולם, אלא דווקא שיתופי פעולה בין קהילות מגוונות והבעיות המורכבות, כמו גם בחישה קשה של כלי התקשורת, חוזרות על עצמן בכל מקום".
Community Organizer, זה המקצוע והעיסוק של גרף, אשר קשה למצוא לו מינוח מקביל בעברית. אין מדובר בפעיל חברתי או בעובד סוציאלי. גרף הוא למעשה מפעיל, איש קשר, יזם חברתי, אשר באמצעות הארגון הוותיק Industrial Area Foundation (שהוקם על ידי הוגה השיטה, סול אלינסקי, ב-1940) מדלג ממחוז למחוז ומעיר לעיר ברחבי ארה"ב, ומסייע לעמותות מקומיות המייצגות אינטרסים של תושבי האזור - בפיתוח תשתיות, במאבקי פיתוח מקרקעין, איכות סביבה, דיור ציבורי, הגנה על חופים ועוד - להתמודד עם מסכת הקשיים שבין השלטון וההון.
כך הוא סייע להקים ולהעמיד על הרגליים את הפעילות בתחום הדיור הציבורי בבולטימור, או להתמודד עם צרכים מול תעשיות כבדות ומזהמות בטקסס, וגם לפענח את הנזק שגורמים מבנים נטושים בשכונת פרברים במרילנד לילדי האיזור (מחלות עור כתוצאה מריבוי חרקים ועכברים, שהתרבו ללא השגחה בשכונות לא מיושבות).
ויש לגרף גם סיפור עם זיקה לאיבה בין יהודים למוסלמים.
"על הרקע של המתיחויות בין ישראל לאויביה הערבים, התרחשה תקיפה של בית כנסת, אירוע של ונדליזם, במחוז DuPage במדינת אילינוי. זה אזור מאוד קשה עם פוליטיקה מקומית מורכבת במיוחד. ואנחנו, ב-Industrial Area Foundation בנינו שם ארגון קהילתי מקומי, אשר חייב את המוסלמים לעבוד בנושאים מקומיים בשיתוף עם קהילות יהודיות. וכשארע מקרה הוונדליזם, הקהילות כבר הכירו זו את זו והמוסלמים התגייסו כדי לעזור לבית הכנסת, לנקות אותו ולמחות פומבית על פשעי השנאה הללו".
"שנה לבנות יחסים"
לדברי גרף, הבסיס המובהק של כל פעילות מקומית היא החיבור בין קהילות שונות מרקעים אתניים, דתיים או חברתיים-כלכליים מגוונים. "לוקח שנה עד שנה וחצי לבנות יחסים בין קבוצות של היספנים לשחורים, ליהודים לפרוטסטנטים. באזור שבו הותקף בית הכנסת באילינוי, הצליחו הצדדים לכונן מערכות יחסים בין האימאם לרבנים לפני התקריות של פשעי השנאה, ואז עם ההתרחשות, מנהיגי הקהילות כבר היו מסוגלים לצאת יחד ולהגן זה על זה. הם כינסו מאות אנשים לעצרת מחאה. פעולה מן הסוג הזה מניבה שקט מיידי ולפחות מונעת התדרדרות וקלקול נוסף של מערכות יחסים".
- מה הבסיס של השיטה בארגון?
"להגיע לתוך קהילה מסוימת, ולגרום לאנשים מקבוצות נפרדות ושונות, בעלי אינטרסים מנוגדים לעתים, להביא לשינוי קהילתי שישרת את כולם. לקרב את הקבוצות השונות כדי להשפיע לטובה על החיים הציבוריים. האינטרסים בכל מקום מתחלקים לשלושה עיקרים מרכזיים - האינטרסים של הסקטור הציבור/ממשלתי/רשות מקומית, האינטרסים של הסקטור העסקי והאינטרסים של האזרחים. זה נכון אם מדובר באינטרסים בתחום התשתיות, פיתוח עירוני, פארקים ציבוריים וכמובן במאבקים של איכות סביבה מול פיתוח נדל"ן".
- סיירת בישראל וביקרת ארגונים מקומיים. מה למדת?
"הייתי רק כמה ימים ולכן איני רוצה להתיימר לדעת מספיק, אבל יש דבר שחוזר על עצמו בכל מקום וזה שהסקטור הציבורי ומי שמייצג את הממשלה או את הרשות המקומית תמיד ינסו לשסות אוכלוסייה אחת באחרת. אולי לא באופן מודע, אבל כך השיטה עובדת. אזרחים מוחלשים אינם מפריעים לשלטון, ואין כמו לפלג ולסכסך בין קבוצות שונות של אזרחים.
"אפילו את המיעוט השחור ניתן לפלג ולפצל בקרבו, כך שקבוצה אחת של שחורים ממעמד כלכלי-חברתי גבוה יחשבו שיש להם אינטרס שונה וסותר מזה של שחורים ממעמד נמוך. העבודה שלנו היא לקרב את הקבוצות בחזרה ולגרום להם להבין שרק באמצעות שיתופי פעולה חוצי-מגזרים, הם יוכלו להשיג כוח פוליטי מקומי.
- מה עוד דומה בכל העולם?
"רוב ההחלטות הציבוריות מתקבלות במערכת היחסים שבין הסקטור הציבורי לבין הסקטור הפרטי. בין ההון לשלטון. האנשים הפשוטים מגלים על כך לרוב רק אחרי שההחלטות כבר התקבלו או יושמו ומאוחר מדי לשנותן כדי שישרתו את האינטרסים שלהם. אנחנו פועלים כדי לבנות את הכוח המקומי, שישפיע על האג'נדה תוך כדי התהליך. אנחנו מכשירים אנשים להיות יותר מתוחכמים, ערים. מלמדים אותם לדרוש מידע ולחייב פוליטיקאים לעמוד מאחורי הבטחות הבחירות שלהם. אנחנו מדריכים קבוצות מקומיות כיצד להפעיל לחץ פוליטי אפקטיבי, לתעד ולצלם נבחרים, ללחוץ אותם לקיר, לדרוש תגובה, להתמיד".
- אבל בישראל, בשונה מאשר בארה"ב, הפוליטיקאים אינם מחויבים לעמוד מאחורי הבטחת הבחירות שלהם.
"הו! פוליטיקאים בכל העולם מפרים הבטחות כל הזמן. הציבור חייב ללמוד לתעד, לתמלל, להעלות את הנאומים ואת ההבטחות ואז, אחרי שיש הבטחה לדרוש מן הפוליטיקאים אחריות ציבורית, Accountability. האזרחים זקוקים לכוח פוליטי בשני מובנים עיקריים: האחד, הכוח לדעת להיכנס למו"מ ולדרוש מאיש הציבור להגיע איתם לעסקה/פשרה, כזו שתתחשב בהם. השני, לדעת לבצע מעקב (follow up) כאשר איש הציבור מפר הבטחה, להציב לו את המראה ולחזור ולדרוש. ולא לוותר".
- בשוק הישראלי הריכוזי, גם ההנחיות הללו לא תמיד עובדות בגלל שכלי התקשורת, לבטח ברמה המקומית, משתפים פעולה עם הפוליטיקאים.
"גם זה לא ייחודי לישראל. אנחנו נתקלנו בבעיות עם תקשורת מקומית שסבוכה בתוך שלל האינטרסים כמעט בכל מקום שבו פעלנו. תראי איך הלחץ הציבורי בבריטניה חיסל כלי תקשורת מושחת (ניוז אוף דה וורלד), אחרי שהם נתפסו מאזינים להוריה של ילדה שנחטפה. סקטור עסקי, בין אם הוא תקשורת או אחר, חייב לזכור שכוח אבסולוטי משחית. בסופו של דבר מרדוק נפגע מכל מה שקרה שם - הוא תכנן לרכוש את סקיי ניוז, והפרשה המושחתת הזו חסמה אותו".
"הממשל המקומי אולי מנסה לפרק בין הקהילות ולהפריד ביניהן, כי כך יהיה להם פחות כוח"
בביקורו בישראל סייר גרף במקומות רבים בארץ, ונפגש עם קבוצות שונות.
- מה ראית בסכנין, באשדוד, בחיפה, בגדרה?
"פגשתי קבוצות של רוסים, אתיופים, מזרחיים, אשכנזים, חרדים ועוד. התרשמתי שארגוני החברה האזרחית בישראל נמצאים בשלב התפתחותי מוקדם יותר, זה עדיין לא מפותח כמו בארה"ב. רוב האנשים פשוט רוצים לגדל את משפחותיהם ולא מעניינת אותם הפוליטיקה הארצית. אבל צריך לזכור שעל אף ההבדלים התרבותיים העמוקים, בכל מה שקשור למתן סיוע בכלים לטיפוח מעורבות מקומית, הדברים דומים בכל מקום ולכן ניתן ללמוד מן הניסיון העשיר של החברה האזרחית בארה"ב.
"ישבתי לדוגמא עם 'אשדודים' באשדוד. הבנתי שהם התמודדו בבחירות אבל לא נכנסו למועצה, אבל זה לא משנה, כי הפעילות המקומית שבה משולבים מזרחיים תושבי העיר, עם דוברי רוסית ורבני בתי כנסת - ממשיכה כל הזמן. אני מבין שכולם באים מרקע שונה ובכל זאת שמעתי מהם שמבחינת אשדוד יש לכל הקהילות הללו בעיה משותפת, בין אם זה צעירים דתיים או חילוניים והיא שהם עוזבים את הבתים ובורחים מאשדוד. חלקם מסתובבים יותר מדי ברחובות.
"הממשל המקומי אולי מנסה לפרק בין הקהילות ולהפריד ביניהן, כי כך יהיה להם פחות כוח, אבל בפועל, רק באמצעות שיתוף פעולה ביניהם יש להם מספיק כוח לפעול מול העירייה ולדרוש פיתוח באשדוד עבור צעירים. זה עיקרון מוביל - יחסים קודמים לכוח. יחסים בין אנשים באים לפני השימוש בכוח הפוליטי.
"התרשמתי גם ממפגש ברחובות מאנשי 'כיכר העיר', שמשלבים מערכות יחסים בין עולים ממוצא אתיופי לבין אזרחים ותיקים של העיר, שלכולם יש אינטרסים מורכבים בתחום איכות הסביבה העירונית והם פועלים ביחד. פרויקט מקסים. אני חושב שבכל המקומות האלה, ארגון 'שחרית' רוצה להיכנס כדי ללמד איך להקים תשתית מקומית אזרחית יעילה ואני אנסה לבצע חשיבה עבור 'שחרית' מהניסיון והידע המצטבר שלי".
ארגון שחרית הוקם ב-2009 כדי לתת תשתית רעיונית וארגונית לפוליטיקה מקומית חדשה. הארגון שואף לבנות מכנה משותף בין קבוצות בתרבות הישראלית כדי לכונן סדר יום פוליטי עדכני ומודרני. בבחירות המקומיות ב-2013, הפעיל שחרית ביישובים רבים פרויקטים למפגשים פתוחים בין מועמדים לציבור. בראש הארגון עומד ד"ר אילון שוורץ, מייסד מרכז השל לחשיבה ומנהיגות סביבתית ומי שעמד בראש ארגוני סביבה בישראל, בין השאר יו"ר 'חיים וסביבה'. לצדו ד"ר גלי סמבירא, פסיכולוגית ארגונית ופעילה חברתית ותיקה.
מפעילות חברתית בשכונות של שיקגו לבית הלבן
- ברק אובמה, שבאמת עשה עבודה קהילתית בצעירותו בשיקגו, צמח אצלכם בארגון?
"הוא הגיע אלינו ללוס אנג'לס בשלב מוקדם למדי בחייו הציבוריים. הוא סיים לימודי משפטים ורצה להשתלב בעשייה קהילתית בשיקגו, סביב שנת 1996. הוא עבר הכשרה אצלנו בארגון ואני אז הדרכתי אותו, אבל לא היינו בקשר מאז. אני אכן רוצה להאמין שחלק מן הדברים שדיברנו עליהם אז הוטמעו אצלו".
- אובמה יישם את השיטה שלכם, של התארגנות מקומית בפוליטיקה?
"כן, אני חושב שאובמה הבין את הטכניקות. ב-2008 הוא למעשה הקים תשתית פוליטית-מקומית באמצעות התארגנות וקשרים בתוך הקהילות. הוא יישם את ההתארגנות הקהילתית לרישות פוליטי וזה שירת היטב את המסרים הפוליטיים שלו. אבל אצלנו מדובר בעמותות וארגונים שאינם משגשגים סביב הכריזמה או האישיות של אדם אחד. זה חייב להיות פעילות קהילתית קבוצתית. לא מדברים לעולם על מנהיג קהילתי אחד, אלא על צוות. ראשי כנסיות עם מסגדים ובתי כנסת. ראשי פרויקט דיור ציבורי, שמשתפים פעולה עם ועדי הורים בבתי ספר, ומומחי רפואה מקומית שמחוברים למידע המזהם בקרקע או לנזקים הספציפיים לאזור (אזבסט או חומר מזיק אחר או מכרסמים). אנחנו מתבססים על האנשים העובדים, הפשוטים, ובסופו של דבר אותם האנשים הם אלה שמתייצבים אצל המושל או ראש העיר כדי להתווכח ולדרוש".