אם לא די במילקי שעורר במתיקותו את מחאת יוקר המחיה, כעת גם הסופגניות מצטרפות לחגיגה. המאכל המסורתי לחג שמחירו אמור להיות שווה לכל כיס, מנוצל לטובת מניפולציית מחירים של יצרני המאפים. בנוסף לכל הוצאות החג, החופשות, ההצגות והפסטיגלים, גם מחירי הסופגניות עלו משמעותית השנה. הקונדיטוריות מאשימות את עלויות חומרי-הגלם והעלייה בהוצאות. באחת מהן העלו את מחיר הסופגניות המיוחדות עד ל-9-10 שקלים ליחידה (סופגניות הפרימיום והצ'ייסר). מחירי שאר הסופגניות, "הרגילות", עלו ב-9%-11% לעומת המחיר בשנה שעברה. ברשתות אחרות, הסופגניות התייקרו בכ-6% לפחות.
אז מה לא הפנמנו מאז מחאת המילקי?
חלפו בקושי חודשיים מאז אותו פוסט ויראלי שהופץ ברשתות החברתיות, שבו צולם מעדן דמוי מילקי שנמכר בברלין בעשרות אחוזים פחות מעמיתו המילקי הישראלי. הישראלים למדו כי הפערים בין מחירי מוצרי מזון בסופרמרקטים בישראל, לדומיהם בגרמניה, עומדים על מאות אחוזים!
קבוצת הפייסבוק "עולים לברלין", שהוקמה בעקבות המחאה, הישראלים שהיגרו לגרמניה ולארצות נוספות, והזעקה הכללית בארץ - להתחשב בקשיי המחיה ולייצר הגבלות ורגולציות הכרחיות על מחירי המזון, כל אלו לא ממש הועילו עד כה, אלא במידה מזערית. והנה היום, כחודשיים אחרי, אנו מואבסים ביציקה נוספת, הסופגנייה, שאמנם טומנת בחובה מילוי מתוק, אבל גם יקר.
גם הלחם "האחיד" שמחירו תחת פיקוח נכשל בעבר ב"אחידות" מחירו לצרכן.
במשפט הפלילי - שהתפרסם כ"פרשת קרטל הלחם" - נגד כמה מאפיות לחם גדולות, נמצא כי אלו עברו על חוק ההגבלים העסקיים, ותיאמו ביניהם עלויות, הנחות לרשתות השיווק וכן למכרזים, לגבי מחירו של הלחם האחיד, שאמור להיות בפיקוח. מחירו של הלחם, אחד המוצרים הבסיסיים החיוניים ביותר, קורטל בעסקה פלילית, לאורך תקופה ארוכה על-ידי כמה מאפיות שסגרו ביניהן על מחיר הנחה אחיד, כששאר המאפיות שלא נכללו ב"עסקת הקרטל", הציעו מחירים שתאמו לחוק ופחות.
וכך בעצם מחירו של הלחם האחיד עלה, כאשר היה מתואם בין המאפיות הגדולות. בעת שניגשת לקופאי ששאל אותך "לפרוס?" התשובה המתבקשת הייתה "כן, לשני תשלומים". ואם את שקיפות המחירים איבדנו בין פרוסות הלחם, הכיצד נמצא אותה בין קימוריה השמנוניים של הסופגנייה?
מעניין, שישנם גם מפקחים על המחירים, שאיבדו את האמון ברגולציה, עם הפיכת חלק מהמאפיות ל"מאפיה של מחירים מאורגנים". האלטרנטיבה האידיאלית המוצעת, היא יצירת תנאי שוק תחרותיים. ואם שאלתם אם הפתרון הזה אופטימלי לצרכן? - התשובה היא חד-משמעית, כן.
בניגוד לפיקוח על מחירים באמצעות רגולציה קשיחה, תנאי שוק תחרותיים מחייבים את היצרנים והספקים השונים, להתחרות באופן קבוע על כיסו של הצרכן. כשהתחרות היחידה שמתאפשרת להם, היא כלפי מטה. כלומר, הורדת המחירים עד לשיעור כזה שיפתה את הצרכן לרכוש. זאת, בניגוד למפקח שמנטרל את התחרות על-ידי קביעה שרירותית של תקרת מחירים, שאינה בהכרח הולמת את יכולתו של הצרכן.
נקווה שעד "ימי החנוכה" הבאים, יתקיים שוק תחרותי של יצרנים בארץ, כשהרגולטור היחיד הקובע את מחירו הסופי של המוצר, הוא הצרכן שמצביע בארנק. אולי אז הסופגניות שימכרו לנו במחירים סבירים יותר ימנעו מאיתנו צרבת קיומית לאחר האכילה.